הפרשה הקודמת “וייצא”, הסתיימה בכך שיעקב ופמלייתו שבים לארץ ישראל הקדושה, שאותה הוא עזב בגלל איומי אחיו עשיו, אשר ממנו כאמור הוא גנב את הבכורה. הפרשה נפתחת בפסוקים: ” וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו, אֶל-עֵשָׂו אָחִיו, אַרְצָה שֵׂעִיר, שְׂדֵה אֱדוֹם; יְצַו אֹתָם, לֵאמֹר, כֹּה תֹאמְרוּן, לַאדֹנִי לְעֵשָׂו: כֹּה אָמַר, עַבְדְּךָ יַעֲקֹב, עִם-לָבָן גַּרְתִּי, וָאֵחַר עַד-עָתָּה; וַיְהִי-לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר, צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה; וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי, לִמְצֹא-חֵן בְּעֵינֶיךָ” (פרק ל”ב, פסוקים ד’-ו’). למעשה יעקב רוצה להתפייס עם אחיו והוא בא בכוונת שלום, ולשם כך שולח מלאכים. אך אלו באים ומשיבים: ” וַיָּשֻׁבוּ, הַמַּלְאָכִים, אֶל-יַעֲקֹב, לֵאמֹר: בָּאנוּ אֶל-אָחִיךָ, אֶל-עֵשָׂו, וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ, וְאַרְבַּע-מֵאוֹת אִישׁ עִמּו”ֹ. (פרק ל”ב, פסוק ה’). באופן טבעי יעקב חושש ממלחמת אחים ולכן הוא מפצל את פמלייתו לשתי מחנות, שולח לעשיו אחיו צאן רב על מנת לפייסו ומתפלל לקב”ה.
המאבק של יעקב וקבלת השם ישראל
בשלב זה יעקב לוקח את מחנהו בכדי לעבור את מעבר היבוק. כאשר בשלב מסוים הוא נשאר בגפו ומוצא את עצמו לבדו במאבק מול דמות מסתורית: וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב, לְבַדּוֹ; “וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ, עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר” (פרק ל”ב, פסוק כ”ה). הדמות הינה מלאך מטעמו של עשיו, המנסה לפגוע ביעקב. השניים נאבקים כל הלילה, ובהגיע הבוקר, המלאך מבקש להשתחרר מן המאבק. יעקב מתנה זאת, בקבלת ברכה והמלאך משנה את שמו לישראל: וַיֹּאמֶר, לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ–כִּי, אִם-יִשְׂרָאֵל: כִּי-שָׂרִיתָ עִם-אֱלֹהִים וְעִם-אֲנָשִׁים, וַתּוּכָל ” (פרק ל”ב, פסוק כ”ט).
בתום המאבק יעקב חוזר למחנה שלו ורואה כי עשיו קרב ובא ויוצא מול אחיו. אך לשמחתו עשיו בא אליו בריצה: “וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ, וַיִּפֹּל עַל-צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ; וַיִּבְכּוּ”. (פרק ל”ג, פסוק ד’). יעקב מציג לעשיו את משפחתו ודורש ממנו לקבל את מנחת הפיוס ששלח לו, השניים נפרדים וכל אחד פונה לדרכו.
לקראת סוף הפרשה, הקב”ה נגלה ליעקב ומצווה אתו לקום וללכת לבית אל, להתיישב שם לקיים את הבטחתו ולהקים מזבח תודה. יעקב מקים את המזבח והקב”ה נגלה אליו ומברכו בצאצאים רבים ובירושת א”י. “וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶת-שֵׁם הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ שָׁם אֱלֹהִים–בֵּית-אֵל” (פרק ל”ה, פסוק ט”ו).
Recent Comments