אלי עזור לי מציג- ט”ו בשבט

by azorlieli | Jan 25, 2016 | כללי, מנהגים

אלי עזור לי מציג את ט”ו בשבט כפי שלא הוצג מעולם.
“אַרְבָּעָה רָאשֵׁי שָׁנִים הֵם.
בְּאֶחָד בְּנִיסָן רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַמְּלָכִים וְלָרְגָלִים.
בְּאֶחָד בֶּאֱלוּל רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה. רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים, בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי.
בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַשָּׁנִים וְלַשְּׁמִטִּין וְלַיּוֹבְלוֹת, לַנְּטִיּעָה וְלַיְרָקוֹת.
בְּאֶחָד בִּשְׁבָט, רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָן, כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ.” (מסכת רה”ש א’,א’).

לחג הט”ו בשבט המוזכר לראשונה במסכת רה”ש, ישנה חשיבות רוחנית רבה וכן חשיבות הלכתית בכל הנוגע לעבודת האדמה (שמיטה, מעשרות, תרומות, ערלה וכו’). הפירוש של רש”י לדברים הנ”ל הם כי: “עבר רוב ימות הגשמים, שהוא זמן רביעה, ועלה השרף באילנות ונמצאו הפירות חונטים‏ מעתה”. למעשה עד לט”ו בשבט, ירדו רוב גשמי השנה והפירות שצמחו על האילנות חנוטים- הפכו מפרח לפרי. אם כן פירות שחנטו לפני ט”ו בשבט נחשבים לפירות של שנה שעברה ואלו שחנטו לאחר החג, הינם פירות של השנה החדשה.

בט”ו בשבט אנו כמובן נוהגים לאכול וליהנות מפירות הארץ בדגש על שבעת המינים (חשוב לשים לב לענייני כשרות בפירות היבשים), לנטוע עצים ולחזק את הקשר עם אדמת ארץ ישראל הקדושה. יש הנוהגים גם כן לערוך סדר ט”ו בשבט ולומר דברי הודאה ולשבח את תנובת הארץ. 

כי האדם עץ השדה

לא בכדי נאמר בתורה “כי האדם עץ השדה” (דברים כ’, י”ט). הרי הטבע כולו הוא נזר הבריאה של הקדוש ברוך הוא, והוא מספק לנו, בני האדם, משאבים רבים ויקרים לאין ערוך ועלינו לשמור עליו מכל משמר. אם נתייחס לדוג’ לנושא ההתחממות הגלובלית שהינו עניין בינלאומי, ולעובדה כי רוב המומחים טוענים כי הסיבה לכך היא פליטת גזי חממה. אפשר לומר שלא בדיוק שמרנו על הטבע שלנו. רק לאחרונה נערכה ועידת אקלים בינלאומית שעסקה בפתרונות לצמצום ההתחממות. בני האדם הם שותפים מלאים לבריאה וליצירה, ואנו צריכים ללמוד מהטבע ולא להרוס אותו.

אחד הדברים החשובים אותם ניתן ללמוד מהטבע הינו הצמיחה, ובמילים אחרות הגדילה וההתפתחות. הרי אחת מהמטרות אליהם הגענו לעולם היא להמשיך את הבריאה ולהביא ילדים לעולם, זה כוח היצירה שלנו כבני אדם. בהתחלה האדם הוא כגרעין קטן, הנשתל באדמה ואט אט הוא צומח ובהמשך גם מכה שורשים וכמובן נותן פירות כך גם האילן, הנותן פירותיו שבעתיד לבוא יצמחו מהם פירות חדשים. אך חשוב לזכור כי צריך להשקיע בעץ ולטפח אותו עד שהוא יניב פירות. ובדיוק כשם שצריך לעבוד קשה את האדמה, להשקות, לגזום, וכו’ כך אנו צריכים לטפח ולהצמיח את ילדנו. ולא רק את דור העתיד עלינו לטפח, גם את הקשר הזוגי עלינו לטפח ועלינו לשאוף כל הזמן לצמיחה.

עניין הגאולה אף הוא, נמשל לצמח, עלינו להיות מוכנים ובשלים ואנו מחכים בסבלנות ומתפללים בכל יום שהגאולה תגיע, ואנו צריכים להמתין בנחת עד לבואה. שכן הצמיחה האמיתית באה מבפנים, מתוך תוכנו. ומה שעוזר לנו לצמוח זה לימוד תורה ומעשים טובים והם למעשה הגשם שלנו והחמצן שלנו. בכדי שנוכל לגדול ולצמוח באמת, אנו צריכים ללמוד מהעצים, וכמותם – להתחזק ולהתעודד ולזכור כי גם כשקשה ורוח הסערה מטלטלת אותנו ורוצה לשבור אותנו, התורה היא המים החיים וגשמי הברכה לצמיחת הנשמה שלנו.

בעזרת השם שנזכה לגאולה בקרוב ושנזכה ליהנות מהפירות המתוקים של ארצנו הקדושה.

“דע לך 
שכל רועה ורועה 
יש לו ניגון מיוחד 
משלו 
דע לך 
שכל עשב ועשב 
יש לו שירה מיוחדת 
משלו 
ומשירת העשבים 
נעשה ניגון 
של רועה …
ומשירת העשבים 
מתמלא הלב 
ומשתוקק”

שירת העשבים נעמי שמר (ע”פ ר’ נחמן מברסלב)

פרשת השבוע- בשלח, ספר שמות

by azorlieli | Jan 21, 2016 | כללי, פרשת השבוע

בפעם הקודמת אלי עזור לי הציג את פרשת השבוע בא- לקריאה לחצו כאן

פרשת השבוע, שנקראת בסמיכות לחג הט”ו בשבט, מתחילה בעזיבתם של בני ישראל את מצרים ובצאתם למסע לארץ ישראל ולקבלת התורה בהר סיני. הקב”ה מלווה את כמובן את בני ישראל : “וַיהוָה הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן, לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ, וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ, לְהָאִיר לָהֶם–לָלֶכֶת, יוֹמָם וָלָיְלָה” (פרק י”ג, פסוק כ”א). הקב”ה מערים על פרעה ולוקח את בני ישראל לכיוון ים סוף, בכדי לגרום לפרעה לחשוב שהם לכודים, ושהוא ירדוף אחריהם. ואכן פרעה רודף אחריהם : “וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם אַחֲרֵיהֶם, וַיַּשִּׂיגוּ אוֹתָם חֹנִים עַל-הַיָּם, כָּל-סוּס רֶכֶב פַּרְעֹה, וּפָרָשָׁיו וְחֵילוֹ–עַל-פִּי, הַחִירֹת, לִפְנֵי, בַּעַל צְפֹן” (פרק י”ד, פסוק ט’).

בני ישראל מצידם מגיבים בבהלה ואז משה מבטיח להם כי יראו את ישועת השם, וכאן מגיע הנס הגדול – קריעת ים סוף : “וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת-יָדוֹ, עַל-הַיָּם, וַיּוֹלֶךְ יְהוָה אֶת-הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כָּל-הַלַּיְלָה, וַיָּשֶׂם אֶת-הַיָּם לֶחָרָבָה; וַיִּבָּקְעוּ, הַמָּיִם. וַיָּבֹאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם, בַּיַּבָּשָׁה; וְהַמַּיִם לָהֶם חוֹמָה, מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם. (פרק י”ד, פסוק כ”א- כ”ב). בעוד שבני ישראל חוצים את הים, המצרים טובעים בים.

שירת הים והמן היורד מהשמיים

“אָז יָשִׁיר-מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת, לַיהוָה, וַיֹּאמְרוּ, לֵאמֹר: אָשִׁירָה לַיהוָה כִּי-גָאֹה גָּאָה, סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם” (פרק ט”ו, פסוק א’). בעקבות הנס הגדול בני ישראל פצחו בשיר הודיה לקב”ה, והשיר מתאר את הנס הגדול, את כוחו של הקב”ה ואת הפחד של כל העמים. הנשים גם כן מצטרפות לשירה בהנהגתה של מרים הנביאה.

“וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן-הַשָּׁמָיִם; וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר-יוֹם בְּיוֹמוֹ, לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם-לֹא” (פרק ט”ז, פסוק ד’). לאחר כחודש שהם שוהים במדבר בני ישראל מתלוננים והקב”ה מוריד עליהם את המן במשך 40 שנה, עד כניסתם לארץ ישראל. המסע ממשיך ואיתו התלונות והפעם העם מלין על חוסר מים. משה מכה בסלע ויוצאים ממנו מים לשתייה. היעדר האמונה מביאים לכך שבסוף הפרשה בני ישראל נאלצים לצאת למלחמה מול עמלק והם גוברים עליהם בכוח האמונה ובזכות ההשגחה של הקב”ה. בתום המלחמה הקב”ה אומר לבניו: “מָחֹה אֶמְחֶה אֶת-זֵכֶר עֲמָלֵק, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם”.

.מערכת אלי עזור לי

פרשת השבוע- בא, ספר שמות-אלי עזור לי

by azorlieli | Jan 14, 2016 | כללי, פרשת השבוע

בפעם הקודמת עסקנו בפרשת וארא-ספר שמות
פרשת בא ממשיכה לספר על המכות, אשר מכה הקב”ה במצרים. אך לפני שלושת המכות האחרונות, הקב”ה שולח את משה לפרעה: “וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אֶל-פַּרְעֹה, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כֹּה-אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי הָעִבְרִים, עַד-מָתַי מֵאַנְתָּ לֵעָנֹת מִפָּנָי; שַׁלַּח עַמִּי, וְיַעַבְדֻנִי” (פרק י’ פסוק ג’). פרעה משיב למשה ואהרון ושואל אותו “מִי וָמִי, הַהֹלְכִים” ומשה עונה: ” ויֹּאמֶר מֹשֶׁה, בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ; בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ, נֵלֵךְ–כִּי חַג-יְהוָה, לָנוּ” (פרק י’ פסוק ט’). פרעה מסרב ועונה כי הוא מוכן שרק הגברים ילכו, ואז הקב”ה משלח במצרים את המכה השמינית- ארבה כבד מאוד. לאחר מכן הקב”ה מקשה את לב פרעה ומכה בהם את המכה התשיעית- חושך, בני ישראל כידוע אינם סבלו מהמכות: “וּלְכָל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר, בְּמוֹשְׁבֹתָם”.

טרם המכה העשירית והאחרונה- בכורות, הקב”ה אומר למשה: “עוֹד נֶגַע אֶחָד אָבִיא עַל-פַּרְעֹה וְעַל-מִצְרַיִם–אַחֲרֵי-כֵן, יְשַׁלַּח אֶתְכֶם מִזֶּה”. ועוד אומר למשה שיישאלו מהמצרים כלי כסף וזהב, ובכך למעשה הקב”ה מקיים הבטחתו “וייצאו ברכוש גדול”. משה מזהיר את פרעה בפני המכה האחרונה ויוצא מארמונו. 

חג הפסח ומכת בכורות 

הקב”ה מכין את בני ישראל לקראת היציאה ממצרים, וקובע כי חודש ניסן, יהיה: “רֹאשׁ חֳדָשִׁים: רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם, לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה” (על כן חודש ניסן הוא חודש הגאולה, כי בו יצאו בנ”י ממצרים), וכן מפרט להם את דיני קרבן הפסח ואת איסור אכילת החמץ “שִׁבְעַת יָמִים, מַצּוֹת תֹּאכֵלו.. כָּל-מַחְמֶצֶת, לֹא תֹאכֵלוּ; בְּכֹל, מוֹשְׁבֹתֵיכֶם, תֹּאכְלוּ, מַצּוֹת” (פרק י”ב פסוקים טו’ ו-כ’).הקב”ה אומר לבני ישראל שימרחו את דם הקרבן על המשקוף וכך הוא ייפסח עליהם: “וְהָיָה הַדָּם לָכֶם לְאֹת, עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר אַתֶּם שָׁם, וְרָאִיתִי אֶת-הַדָּם, וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם; וְלֹא-יִהְיֶה בָכֶם נֶגֶף לְמַשְׁחִית, בְּהַכֹּתִי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם” (פרק י”ב פסוק י”ג). 

בחצות הלילה הקב”ה בכבודו ובעצמו יורד מצרימה להכותם : “וַיהוָה הִכָּה כָל-בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם”. ואז פרעה נכנע קורא למשה ואהרון ואמר להם ” קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי”. הפרשה מסתיימת בדינים נוספים הקשורים לחג הפסח, במצוות קידוש בכורות, מצוות סיפור יציאת מצרים. הפסוק האחרון בפרשה מתייחס למצוות תפילין: “והָיָה לְאוֹת עַל-יָדְכָה, וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ: כִּי בְּחֹזֶק יָד, הוֹצִיאָנוּ יְהוָה מִמִּצְרָיִם” (פרק י”ג פסוק ט”ז).

כמה ארוכה היא הדרך – אלי עזור לי

by azorlieli | Jan 13, 2016 | כללי, סיפורים

כמה ארוכה היא הדרך

רבי נחמן אומר כי : “המונע הגדול ביותר מן האדם להשיג את מבוקשו, הוא חוסר האמון שלו שהדבר בכוחו”. ובמילים אחרות, לא פעם אנו אלו המונעים מעצמנו להשיג ולקבל את מה שביכולתנו וברצוננו לקבל. אך מכיוון שלא מעט אנו נמצאים בסיטואציה בה אנו מרגישים חסרי אמון בעצמנו, אנו שמים לעצמנו רגל מכשילה ובסופו של דבר מוותרים על מבוקשנו. לעיתים מניעה זו מגיעה עקב חוסר סבלנות, ולמרות שנראה כי הדבר אותו אנו מבקשים נמצא בהישג יד, ממש מעבר לפינה, אנו מוותרים. ידוע כי הקשיים צצים לקראת הסוף וכשהם מגיעים, אז אנו מתחילים להתייאש. התורה למשל מלמדת אותנו כי בני ישראל חטאו בחטא העגל ביום האחרון, לפני שמשה ירד עם לוחות הברית, לו רק היו מחכים מעט. אם כן, כאשר יצר הרע קורץ לנו לוותר עלינו לזכור להיות סבלניים, ולזכור שכאשר קשה לנו וכאשר הקושי גובר, זה סימן שאנו מתקרבים למטרה. “אם הגיע זמן קשה לשמוח יש”.

לא סתם רבי נחמן אומר לנו שאסור להתייאש כלל ושתמיד צריך להיות בשמחה. הרי הסיבה העיקרית שאנו מונעים מעצמנו את מבוקשנו היא הפחד מכישלון, הדמיון אוחז בנו ומתעתע וישר קופצת בנו המחשבה – “מה יהיה אם”. רבי נחמן מלמד אותנו, שההתגברות על הדמיון היא על ידי עצבות, ושהדמיון הוא רוח רעה ולכן צריך להיות בשמחה. ועל ידי כך שננקה את עצמנו מהמחשבה השלילית האוחזת בנו ונתמלא במחשבה חיובית, נוכל לנצח את הדמיון ולהתגבר על הכישלון.

בחלק מהמקרים, אנו גם נזכרים בכישלונות העבר שלנו והדבר גורם לנו לדחות את מבוקשנו, או למשל לבצע צעד פזיז ומוטעה להשגת המטרה. כאשר זה קורה, עלינו שוב לזכור כי יש להיות סבלניים וכי ישנה מהות לדרך אותה אנו עוברים. עלינו לדבוק בקדוש ברוך הוא ולזכור כי לכל דבר ישנה משמעות, ושגם לקושי ישנה סיבה הבאה ללמד אותנו שיעור.

“יעורר את כל אדם על מידת הסבלנות, ויבאר שאי אפשר לעבור את זה העולם בלי מידה זו, ומי שהוא סבלן בחייו, מצליח תמיד”.

פרשת השבוע- וארא, ספר שמות

by azorlieli | Jan 7, 2016 | כללי, פרשת השבוע

אלי עזור לי מציג את פרשת השבוע- וארא, ספר שמות.

כזכור, הפרשה הקודמת הסתיימה בכך שמשה ואהרון פנו לפרעה בבקשה שישחרר את עם ישראל, ופרעה השיב שלא רק שלא ישחרר אותם, אלא יכביד את עבודתם. כתוצאה מכך פנה משה אל הקב”ה ושאל אותו “למה הרעתה לעם הזה” ואז הקב”ה משיב לו כי הוא יוציא את עם ישראל ביד חזקה. הפרשה הנוכחית ממשיכה מאותו מקום והיא נפתחת בגילויו של השם אל משה והקב”ה גם אומר למשה את שמו המפורש, ושולח אותו שוב לדבר עם בני ישראל ועם פרעה: ” לָכֵ֞ן אֱמֹ֥ר לִבְנֵֽי-יִשְׂרָאֵל֘ אֲנִ֣י יְהוָֹה֒ וְהֽוֹצֵאתִ֣י אֶתְכֶ֗ם מִתַּ֨חַת֙ סִבְלֹ֣ת מִצְרַ֔יִם וְהִצַּלְתִּ֥י אֶתְכֶ֖ם מֵֽעֲבֹֽדָתָ֑ם וְגָֽאַלְתִּ֤י אֶתְכֶם֙ בִּזְר֣וֹעַ נְטוּיָ֔ה וּבִשְׁפָטִ֖ים גְּדֹלִֽים:” (פרק ו’ פסוק ו”). אך בני ישראל לא שומעים למשה ” מִקֹּ֣צֶר ר֔וּחַ וּמֵֽעֲבֹדָ֖ה קָשָֽׁה”. ואז הקב”ה שולח את משה לפרעה ומשה עונה לו כי אם עם ישראל לא הקשיב לו, כיצד פרעה יקשיב לו.

מוטות משה ואהרון ועשר המכות

בסופו של דבר משה ואהרון ניגשים לפרעה והקב”ה מבשר להם שהוא יקשיח את לב פרעה, וכך פרעה יסרב והקב”ה יוכל להכות בו בחוזקה : “וְלֹֽא-יִשְׁמַ֤ע אֲלֵכֶם֙ פַּרְעֹ֔ה וְנָֽתַתִּ֥י אֶת-יָדִ֖י בְּמִצְרָ֑יִם וְהֽוֹצֵאתִ֨י אֶת-צִבְאֹתַ֜י אֶת-עַמִּ֤י בְנֵֽי-יִשְׂרָאֵל֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם בִּשְׁפָטִ֖ים גְּדֹלִֽים” (פרק ז’ פסוק ד’). תחילה משה ואהרון מנסים לשכנע את פרעה ע”י אותות ומופתים. אהרון הופך את מטהו לתנין, אך אז חרטומי פרעה מבצעים את אותה פעולה. ולמרות שאהרון מוכיח את חוזקו ע”י כך שמטהו בולע את מוטות החרטומים, פרעה עדיין מסרב לשחרר את עם ישראל : “וַיֶּֽחֱזַק֙ לֵ֣ב פַּרְעֹ֔ה וְלֹ֥א שָׁמַ֖ע אֲלֵהֶ֑ם כַּֽאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר יְהוָֹֽה” (פרק ז’ פסוק י”ג).

כאן מתחילות עשר המכות, כאשר המכה הראשונה היא כידוע מכת דם. בפרשה זו ניתנות שבע המכות הראשונות מן הקלה אל החמורה ואילו הן : דם, צפרדע, כינים, ערוב, דבר שחין, ברד. בין המכות, משה ניגש אל פרעה ומפציר בו שוב “שלח את עמי” אך פרעה ממשיך לסרב. וגם כאשר פרעה טוען כי יענה למשה ומבקש שיפסיקו את הגזרות הקשות, הוא מתחרט מייד אח”כ.

ניתן ללמוד מהמכות וכן מהאותות, את שליטתו של הקב”ה בטבע ועלינו להודות לקב”ה על הנס הגדול שהוציאנו ממצרים והביאנו לארץ הקודש, בכל יום ויום.