מכיוון שהשנה הינה שנה מעוברת, פרשת השבוע, אשר נקראת לרוב ביחד עם הפרשה הבאה “פקודי”, נקראת לבדה. כמו כן, גם ההפטרה משתנה (מכיוון שזו שנה מעוברת) וקוראים את ההפטרה מספר ‘מלכים’, שם מתארים את בניית בית המקדש בימי שלמה המלך.
הפרשה ממשיכה את תיאור מלאכת המשכן ואת הציוויים השונים ולמעשה היא דומה לפרשת תרומה, אם כי סדר הציוויים שונה. הפסוק הראשון בפרשה מזכיר ושב את מצוות שמירת השבת: “שֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן”. והוא בא להזכיר לבני ישראל את חשיבות שמירת השבת, ואת האיסור לעסוק במלאכת המשכן ביום זה.
לאחר מכן משה מגייס מתנדבים ומבקש כי יתרמו כסף וזהב ועורות: “קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה, לַיהוָה, כֹּל נְדִיב לִבּוֹ, יְבִיאֶהָ אֵת תְּרוּמַת יְהוָה: זָהָב וָכֶסֶף, וּנְחֹשֶׁת” (פרק ל”ה , פסוק ה’), בני ישראל נענים בחיוב: “וַיָּבֹאוּ הָאֲנָשִׁים, עַל-הַנָּשִׁים; כֹּל נְדִיב לֵב”. בזמן הבאת התרומות משה ממנה את בְּצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר, לְמַטֵּה יְהוּדָה ואת אָהֳלִיאָב בֶּן-אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה-דָן כאחראים על מלאכת המשכן והקב”ה מילאם ברוח חכמה: “מִלֵּא אֹתָם חָכְמַת-לֵב, לַעֲשׂוֹת כָּל-מְלֶאכֶת חָרָשׁ וְחֹשֵׁב, וְרֹקֵם בַּתְּכֵלֶת וּבָאַרְגָּמָן בְּתוֹלַעַת הַשָּׁנִי וּבַשֵּׁשׁ, וְאֹרֵג; עֹשֵׂי, כָּל-מְלָאכָה, וְחֹשְׁבֵי, מַחֲשָׁבֹת” (פרק ל”ה , פסוק ל”ה). ההתלהבות של בני ישראל גדולה היא והתרומות הן כה רבות ומשה מבקש מבני ישראל לחדול מלהביא תרומות.
מלאכת המשכן
המשכן עצמו נבנה מבחוץ פנימה, ז”א שכל קודם כל בונים את היסודות את הבניין עצמו ולאחר מכן את כלי המקדש. תחילה בונים את היריעות ע”י מלאכת מחשבת, ולאחר מכן את המבנה עצמו ע”י קרשים- עצי שיטים. אח”כ עושים את הפרוכת המפרידה בין קודש הקודשים להיכל המשכן ואת ארון הברית בו מניחים את הלוחות. אחרי כן עושים את השולחן עליו מניחים את לחם הפנים, את המנורה ואת מזבח הקטורת. את הקטורת ואת שמן המשחה בצלאל מכין על פי הוראות שקיבל ממשה בפרשת ‘תצווה’. לבסוף מכינים את מזבח העולה הממוקם בחצר המשכן, את הכיור המשמש את הכוהנים לרחצה ואת חצר המשכן.
מערכת אלי עזור לי
Trackbacks/Pingbacks