בשבוע שעבר עסקנו בפרשת חוקתי
פרשת השבוע המתחילה את החומש הרביעי מתחילה במניין בני ישראל: “וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי, בְּאֹהֶל מוֹעֵד: בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית, לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם—לֵאמֹר; שְׂאוּ, אֶת-רֹאשׁ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לְמִשְׁפְּחֹתָם, לְבֵית אֲבֹתָם–בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת, כָּל-זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם” (פרק א’ פסוקים א’-ב’). אם כן הפרשה, מונה את ראשי הגברים של שנים-עשר השבטים: “אֵלֶּה קריאי (קְרוּאֵי) הָעֵדָה, נְשִׂיאֵי מַטּוֹת אֲבוֹתָם”. וסך הכל נמנו ” שֵׁשׁ-מֵאוֹת אֶלֶף, וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים; וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת, וַחֲמִשִּׁים”. השבט היחיד שלא נמנה בשלב זה בפרשה אלא בהמשך, הינו שבט לוי. וזאת מכיוון שתפקידו של שבט לוי הינו פירוק המשכן בעת נדידת בני ישראל ושמירה על כניסה למשכן מפני זרים.
חלוקת השבטים למחנות ועבודת הלוויים במשכן
הקב”ה מצווה על משה ואהרון לחלק את שנים-עשר השבטים לארבע מחנות לפי ארבע רוחות השמיים, כאשר לכל קבוצה יש מחנה ממונה : שבט יהודה-מזרח, שבט ראובן-דרום,שבט דן- צפון, שבט אפרים- מערב. אל שבט יהודה נלווים יששכר וזבולון. אל שבט ראובן, נלווים שמעון וגד. אל שבט דן נלווים אשר ונפתלי ואל שבט אפרים, נלווים מנשה ובנימין. שבט לוי חונה בין המחנות בסמוך לאוהל מועד. סדר זה של השבטים הוא למעשה הסדר בו השבטים נוסעים וחונים במדבר.
בהמשך הפרשה מספרת לנו על תולדות הכהונה ומספרת על תפקיד הלווים בבית המקדש: ” וְשָׁמְרוּ, אֶת-כָּל-כְּלֵי אֹהֶל מוֹעֵד, וְאֶת-מִשְׁמֶרֶת, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל–לַעֲבֹד, אֶת-עֲבֹדַת הַמִּשְׁכָּן” (פרק ג’ פסוק ח’). בנוסף, התורה מלמדת אותנו כי מלכתחילה הבכורים היו צריכים לעבוד בבית המקדש, אך מכיוון שהבכורים חטאו בחטא העגל ושבט לוי הינו השבט היחידי שלא חטאו בחטא זה, מונו הלווים לעבודת בית המקדש: “וַאֲנִי הִנֵּה לָקַחְתִּי אֶת-הַלְוִיִּם, מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, תַּחַת כָּל-בְּכוֹר פֶּטֶר רֶחֶם, מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וְהָיוּ לִי, הַלְוִיִּם” (פרק ג’ פסוק י”ב).
הפרשה מסתיימת בפירוט תפקידם של בני קהת לשבט לוי והוא לשאת את הכלים המקודשים ביותר הנמצאים במשכן בקודש הקודשים. אך מכיוון שהכניסה לקודש הקודשים הינה רק לכוהנים, מוטלת אחריות על הכוהנים לכסות כלים אלו, כך שהקהתים יוכלו לשאתם ללא חשש פן ימותו.
מערכת אלי עזור לי
Recent Comments