פרשת השבוע – ספר במדבר, פרשת קורח

בשבוע שעבר עסקנו בפרשת שלח, ספר במדבר.

עניינה העיקרי של פרשת השבוע הינו מחלוקת קורח ועדתו עם משה ואהרון ותוצאות מחלוקת זו: ” וַיִּקַּח קֹרַח, בֶּן-יִצְהָר בֶּן-קְהָת בֶּן-לֵוִי; .. וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה.. וַיִּקָּהֲלוּ עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב-לָכֶם–כִּי כָל-הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים, וּבְתוֹכָם יְהוָה; וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ, עַל-קְהַל יְהוָה” (פרק ט”ז פסוקים א’-ג’). אם כן, קורח בן דודם ועדתו טוענים דברים אלו ולמעשה קוראים עליהם מעין תיגר. בתגובה משה מציע להם כי כולם יוכלו להקריב קטורת לפני הקב”ה וכך לבחון מי ייבחר על ידי הקב”ה, “וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָה, הוּא הַקָּדוֹשׁ”. בנוסף משה פונה בדרכי פיוס לדותן ואבירם אך אלו עונים בסירוב, ובשלב זה משה מבקש מהקב”ה שלא יקבל את קורבנם ” וַיִּחַר לְמֹשֶׁה, מְאֹד, וַיֹּאמֶר אֶל-יְהוָה, אַל-תֵּפֶן אֶל-מִנְחָתָם”.

ותפתח האדמה את פיה

קורח ועדתו באים לתת את הקטורת ומשה מזהיר את שאר העם שיתרחקו מהם כד שלא יקבלו עונש. כמו כן משה אומר להם כי אם העונש יהיה עונש מוות רגיל, זה סימן שהקב”ה לא שלח אותו, אבל אם האדמה תבלע אותם, זו תהיה הוכחה שהוא נשלח ע”י הקב”ה: “כִּי-יְהוָה שְׁלָחַנִי לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל-הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה: כִּי-לֹא, מִלִּבִּי”. בסופו של דבר, עונשם של קורח ומשפחתו הוא כידוע ” וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת-פִּיהָ, וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת-בָּתֵּיהֶם, וְאֵת כָּל-הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח, וְאֵת כָּל-הָרְכוּשׁ” (פרק ט”ז, פסוק ל”ב). האדמה בלעה גם את דותן ואבירם ושאר מקטירי הקטורת נאכלים באש.

בני ישראל אינם לומדים את הלקח וממשיכים להתאונן: “וַיִּלֹּנוּ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, מִמָּחֳרָת, עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן, לֵאמֹר: אַתֶּם הֲמִתֶּם, אֶת-עַם יְהוָה” (פרק י”ז, פסוק ו’). בעקבות כך הקב”ה מכה אותם במגפה שהורגת 14,700 נפשות, והיא נעצרת בסופו של דבר עלי ידי משה ואהרון. לאחר מכן הקב”ה מצווה על ראשי העדות להביא מטות לבית המקדש ואומר :” וְהָיָה, הָאִישׁ אֲשֶׁר אֶבְחַר-בּוֹ–מַטֵּהוּ יִפְרָח; וַהֲשִׁכֹּתִי מֵעָלַי, אֶת-תְּלֻנּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל”. המטה אשר פורח הוא כמובן מטהו של אהרון הכהן, ובכך מחזק הקב”ה את העם ואת בחירתו במנהיגיו. בסוף הפרשה מתואר מהו שכרם של הכהנים ושל הלווים עבור עבודתם בבית המקדש.