Don't be shellfish...Share on Facebook
Facebook
0Tweet about this on Twitter
Twitter
Share on Google+
Google+
0Pin on Pinterest
Pinterest
0Email this to someone
email

בשבוע שעבר עסקנו בפרשת מטות, ספר במדבר.

פרשת השבוע המסיימת את החומש הרביעי, נפתחת בפסוק: “אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם–לְצִבְאֹתָם: בְּיַד-מֹשֶׁה, וְאַהֲרֹן” (פרק ל”ג, פסוק א’) והיא מתארת ומסכמת את מסעם של בני ישראל במדבר. הפרשה מציינת באופן תמציתי ארבעים ושניים מקומות שונים, אשר בהן חנו ונסעו בני ישראל. ומרחיבה באשר לתיאור פטירתו של אהרון הכהן: “וַיַּעַל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֶל-הֹר הָהָר, עַל-פִּי יְהוָה–וַיָּמָת שָׁם: בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים, לְצֵאת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי, בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ; וְאַהֲרֹן, בֶּן-שָׁלֹשׁ וְעֶשְׂרִים וּמְאַת שָׁנָה, בְּמֹתוֹ, בְּהֹר הָהָר” (פרק ל”ג, פסוקיפ ל”ח-ל”ט)

טרם הכניסה לארץ כנען, הקב”ה מצווה כי יש להשמיד את כל האויבים ואת צלמיהם ובמותם ” וְאִבַּדְתֶּם, אֵת כָּל-מַשְׂכִּיֹּתָם; וְאֵת כָּל-צַלְמֵי מַסֵּכֹתָם תְּאַבֵּדוּ”. אח”כ הפרשה מתארת את גבולות ארץ ישראל ואת ראשי השבטים אשר חולקים אותה, ובראשם אלעזר הכהן ויהושע בן-נון. כמו כן מצוין כי מכיוון ששבט לוי אשר שוכן ועובד בתוך בית המקדש, אין נחלה והוא למעשה ישכון בערים השונות “וְנָתְנוּ לַלְוִיִּם מִנַּחֲלַת אֲחֻזָּתָם, עָרִים לָשָׁבֶת; וּמִגְרָשׁ, לֶעָרִים סְבִיבֹתֵיהֶם”. בין הערים המוקצות ללוים ישנן גם שש ערי מקלט: ” וְהִקְרִיתֶם לָכֶם עָרִים, עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה לָכֶם; וְנָס שָׁמָּה רֹצֵחַ, מַכֵּה-נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה” (פרק ל”ה, פסוק י”א). אל ערי המקלט, יכול להגיע כל אדם אשר רצח בשגגה, ובהגיעו לשם, אין אפשרות למשפחת הנרצחת לנקום את נקמתם “וּמָצָא אֹתוֹ, גֹּאֵל הַדָּם, מִחוּץ, לִגְבוּל עִיר מִקְלָטוֹ”. הרוצח בשגגה ישב שם עד למותו של הכהן הגדול ורק לאחר מכן יהיה רשאי לשוב לארצו. באם ייצא בטרם עת, רשאי הנוקם להורגו.

הפרשה מסתיימת בנושא שכבר נידון בפרשת פנחס – בנות צלפחד, הבאות לפני משה טוענות בפניו כי אם הן יינשאו לגברים משבט אחר הנחלה תעבור לאותו השבט “הָיוּ לְאֶחָד מִבְּנֵי שִׁבְטֵי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, לְנָשִׁים, וְנִגְרְעָה נַחֲלָתָן מִנַּחֲלַת אֲבֹתֵינוּ”. על כן מתיר להן משה: “זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה, לִבְנוֹת צְלָפְחָד לֵאמֹר, לַטּוֹב בְּעֵינֵיהֶם, תִּהְיֶינָה לְנָשִׁים: אַךְ, לְמִשְׁפַּחַת מַטֵּה אֲבִיהֶם–תִּהְיֶינָה לְנָשִׁים” (פרק ל”ו, פסוק ו’). והן מתחתנות עם בני דודיהן.

“חזק חזק ונתחזק”

Don't be shellfish...Share on Facebook
Facebook
0Tweet about this on Twitter
Twitter
Share on Google+
Google+
0Pin on Pinterest
Pinterest
0Email this to someone
email