בשבוע שעבר עסקנו בפרשת דברים, ספר דברים.
פרשת השבוע מתחילה בתחינתו של משה אל הקב”ה “וָאֶתְחַנַּן, אֶל-יְהוָה”, המבקש שיכניס אותו לארץ ישראל. אך למרות בקשתו, הקב”ה אינו נענה למשה ומשיב לו : “עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה, וְשָׂא עֵינֶיךָ יָמָּה וְצָפֹנָה וְתֵימָנָה וּמִזְרָחָה–וּרְאֵה בְעֵינֶיךָ: כִּי-לֹא תַעֲבֹר, אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה” (פרק ג’, פסוק כ”ז). עוד הוא אומר למשה “וְצַו אֶת-יְהוֹשֻׁעַ, וְחַזְּקֵהוּ וְאַמְּצֵהוּ”, שכן יהושע עתיד להנהיג את עם ישראל. אחר כך משה ממשיך בנאומיו ומזהיר את בני ישראל בנוגע לקיום המצוות “לֹא תֹסִפוּ, עַל-הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, וְלֹא תִגְרְעוּ, מִמֶּנּוּ–לִשְׁמֹר, אֶת-מִצְוֹהת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם”. מכאן אנו למדים שיש לקיים את המצוות כלשונן, אין להוסיף ואין לגרוע ומי שמקיים את מצוות השם, הקב”ה משיב לו גמול “וְאַתֶּם, הַדְּבֵקִים, בַּיהוָה, אֱלֹהֵיכֶם–חַיִּים כֻּלְּכֶם, הַיּוֹם” (פרק ד’, פסוק ד’). בחלק זה משה מזכיר לבני ישראל את עשרת הדיברות ואת מעמד הר סיני.
בהמשך נאומו משה מתריע מפני העם שמא יאבדו את דרכם ויעשו הרע בעיניו ובאם יעשו כן זה יביא לגלות “וְהֵפִיץ יְהוָה אֶתְכֶם, בָּעַמִּים; וְנִשְׁאַרְתֶּם, מְתֵי מִסְפָּר, בַּגּוֹיִם, אֲשֶׁר יְנַהֵג יְהוָה אֶתְכֶם שָׁמָּה” (פרק ד’, פסוק כ”ז). בנוסף משה מזכיר לבני ישראל את כל הניסים אשר הקב”ה עימם ” אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת, כִּי יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים: אֵין עוֹד, מִלְּבַדּוֹ” (פרק ד’, פסוק ל”ה). אחר כך מוזכרות שלושת ערי המקלט, אליהם יכול להימלט כל הרוצח בשגגה וכן ישנה חזרה על עשרת הדיברות. בתום ציון עשרת הדיברות מובאת פרשת “שמע” שהיא כידוע היסוד האמוני לקשר ההדוק ולברית עם בורא עולם.
בסוף הפרשה משה מזכיר שוב את החשש מפני עבודת אלילים “לֹא תֵלְכוּן, אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים–מֵאֱלֹהֵי, הָעַמִּים, אֲשֶׁר, סְבִיבוֹתֵיכֶם” (פרק ו’ פסוק י”ד). וכן מזהיר מפני התבוללות “וְלֹא תִתְחַתֵּן, בָּם”. אך למרות האזהרות, משה מזכיר לנו כי הקב”ה הוא “הָאֵל, הַנֶּאֱמָן–שֹׁמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד לְאֹהֲבָיו וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָו, לְאֶלֶף דּוֹר” ולכן עלינו לשמור את תורתו ומצוותיו.
“וְשָׁמַרְתָּ אֶת-הַמִּצְוָה וְאֶת-הַחֻקִּים וְאֶת-הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם—לַעֲשׂוֹתָם” (פרק ז’, פסוק י”א).
Recent Comments