בשבוע שעבר עסקנו בפרשת, כי תבוא, ספר דברים
פרשת השבוע, נקראת תמיד לפני ראש השנה והיא נפתחת בפסוק: “אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם: רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, כֹּל, אִישׁ יִשְׂרָאֵל” (פרק כ”ט, פסוק ט’). ואכן בעוד מספר ימים נעמוד לפני מלך מלכי המלכים, ונפלל ונתחנן ונשמע קול שופר גדול, ונייחל לכך שניכתב וניחתם בספר החיים.
(more…)
בשבוע שעבר עסקנו בפרשת כי תצא, ספר דברים.
את פרשת השבוע הנוכחית, קוראים באופן קבוע, שתי שבתות לפני חג ראש השנה. זאת מכיוון שפרשה זו הינה פרשת תוכחה, והיא למעשה הפרשה אשר מסיימת את נאומו של משה. כמו כן, הפרשה כוללת ברכות וקללות רבות.
“וְהָיָה, כִּי-תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה; וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ” (פרק כ”ו, פסוק א’). המצוות הראשונות המוצגות בפרשה הן מצוות הביכורים ומעשרות. מצוות הביכורים כאמור חלה בארץ שיראל, שכן היא חלה על שבעת המינים: “לָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ–וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא”. את הביכורים מביאים אל הכהן וביחד עם בעליו נאמרת תפילת הודיה לקדוש ברוך הוא. את המעשרות “כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר אֶת-כָּל-מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ, בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁת–שְׁנַת הַמַּעֲשֵׂר” , מחלקים כאמור לעניים וכן “לַלֵּוִי וְלַגֵּר לַיָּתוֹם”
אזכור חשיבות המצוות – הברכות והקללות
“הַיּוֹם הַזֶּה, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת-הַחֻקִּים הָאֵלֶּה–וְאֶת-הַמִּשְׁפָּטִים; וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אוֹתָם, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ;אֶת-יְהוָה הֶאֱמַרְתָּ, הַיּוֹם: לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו, וְלִשְׁמֹר חֻקָּיו וּמִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו–וְלִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ (פרק כ”ו, פסוקים ט”ז-י”ז). משה מציין כמה חשוב לשמור את מצוותיו של הקב”ה כאילו הם ניתנו רק עכשיו. אנו מאמירים את הקב”ה והקב”ה מאמיר אותנו- כמו ששרים בפיוט ראש השנה וביום הכיפורים “אנחנו מאמירך ואתה מאמירנו”. כמו כן משה מצווה להכין גל-עד ע”יאבנים גדולות שעליהן תיכתבנה דברי התורה.
בהמשך משה מפרט מיהם השבטים אשר “יעמדו על הברכה” בהר גריזים ואילו שבטים “יעמדו על הקללה” בהר עיבל. וכן מוצגים האיסורים-הקללות הבאים: “אָרוּר, מַקְלֶה אָבִיו וְאִמּוֹ”, “אָרוּר, מַסִּיג גְּבוּל רֵעֵהוּ”, “אָרוּר, מַשְׁגֶּה עִוֵּר בַּדָּרֶךְ”, “אָרוּר, מַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר-יָתוֹם–וְאַלְמָנָה”,”אָרוּר, שֹׁכֵב עִם-אֵשֶׁת אָבִיו”, ” אָרוּר, שֹׁכֵב עִם-כָּל-בְּהֵמָה”, “אָרוּר, שֹׁכֵב עִם-אֲחֹתוֹ–בַּת-אָבִיו, אוֹ בַת-אִמּוֹ”, “אָרוּר, מַכֵּה רֵעֵהוּ בַּסָּתֶר”, “אָרוּר לֹקֵחַ שֹׁחַד, לְהַכּוֹת נֶפֶשׁ דָּם נָקִי”, “אָרוּר, אֲשֶׁר לֹא-יָקִים אֶת-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה-הַזֹּאת”.
מייד אחר כך מובאות הברכות שעיקרן הוא שכר רב תנובת השדה ובמרעה וזרע רב “יִפְתַּח יְהוָה לְךָ אֶת-אוֹצָרוֹ הַטּוֹב אֶת-הַשָּׁמַיִם”. מי שלא ישמור מצוות אלו “בָאוּ עָלֶיךָ כָּל-הַקְּלָלוֹת הָאֵלֶּה, וְהִשִּׂיגוּךָ”.
נושא זה מסתכם בפסוק ” אֵלֶּה דִבְרֵי הַבְּרִית אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה, לִכְרֹת אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל–בְּאֶרֶץ מוֹאָב: מִלְּבַד הַבְּרִית, אֲשֶׁר-כָּרַת אִתָּם בְּחֹרֵב” (פרק כ”ח, פסוק ס”ט).
בשבוע שעבר עסקנו בפרשת שופטים, ספר דברים.
פרשת השבוע מונה את מספר המצוות הרב ביותר מכל פרשות השבוע, והיא ממשיכה את דבריו של משה לעם ישראל. הדינים העיקריים המובאים בפרשה ואליהם נתייחס הם: דיני מלחמה, דיני משפחה, דינים שבין אדם לחברו ודיני כלאיים. הפסוק הראשון בפרשה: “כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה, עַל-אֹיְבֶיךָ; וּנְתָנוֹ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּיָדֶךָ–וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ” (פרק כ”א, פסוק י’). אנו למדים מדיני המלחמה, כי התורה מאפשרת לאדם להתחתן עם בת אויב, אשר הוא פגש במלחמה. התורה מנסה להניא את האדם מחתונה זו ואם הוא אכן יתחרט, עליו לשחררה, אך לא לעבדות.
מצוות בן סורר ומורה – “כִּי-יִהְיֶה לְאִישׁ, בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה–אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ, בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ”. כאשר ישנו מצב שהבן מתנהג בצורה חריגה ביותר יש להביאו בפני הדיינים ואילו ישפטו אותו לסקילה. מצוות השבת אבידה מצוינת בפסוק :” לֹא-תִרְאֶה אֶת-שׁוֹר אָחִיךָ אוֹ אֶת-שֵׂיוֹ, נִדָּחִים, וְהִתְעַלַּמְתָּ, מֵהֶם: הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם, לְאָחִיךָ” (פרק כ”ב, פסוק א’). אדם הרואה את בהמת חברו או חפץ כלשהו, צריך לשמור על האבידה ולהשיב לבעליו. אדם הרואה בהמה במצוקה “לֹא-תִרְאֶה אֶת-חֲמוֹר אָחִיךָ אוֹ שׁוֹרוֹ, נֹפְלִים בַּדֶּרֶךְ, וְהִתְעַלַּמְתָּ, מֵהֶם” חייב לעזור להם.
מצוות כלאיים מתייחסות לאיסור על ערבוב בין המינים בתבואת השדה: “לֹא-תִזְרַע כַּרְמְךָ, כִּלְאָיִם” , וכן בחריש ואפילו בלבישת בגדים: ” לֹא-תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר-וּבַחֲמֹר, יַחְדָּו; לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז, צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו” (פרק כ”בף פסוקים י’-י”א).
עוד מצוות המעידות על אחריות חברתית : “לֹא-תַעֲשֹׁק שָׂכִיר, עָנִי וְאֶבְיוֹן” , “לֹא תַטֶּה, מִשְׁפַּט גֵּר יָתוֹם”, “לא-תַחְסֹם שׁוֹר, בְּדִישׁוֹ”. איסור דיבור לשון הרע, שהעונש עבורו הינו כידוע צרעת – “הִשָּׁמֶר בְּנֶגַע-הַצָּרַעַת לִשְׁמֹר מְאֹד”. איסור הטיית מאזניים: “אֶבֶן שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה-לָּךְ”. באופן כללי התורה כל הזמן מזכירה לנו כי עלינו לנהוג בדרך ארץ כלפי האדם והסביבה ולשפוט משפט צדק: ” כִּי-יִהְיֶה רִיב בֵּין אֲנָשִׁים, וְנִגְּשׁוּ אֶל-הַמִּשְׁפָּט וּשְׁפָטוּם; וְהִצְדִּיקוּ, אֶת-הַצַּדִּיק, וְהִרְשִׁיעוּ, אֶת-הָרָשָׁע” (פרק כ”ה, פסוק א’).
הפרשה מסתיימת במצוות מחיית זכר עמלק : “וְהָיָה בְּהָנִיחַ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל-אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב, בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה-אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ–תִּמְחֶה אֶת-זֵכֶר עֲמָלֵק, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם; לֹא, תִּשְׁכָּח” ( פרק כ”ה, פסוק י”ט).
בשבוע שעבר עסקנו בפרשת ראה, ספר דברים.
פרשת השבוע עוסקת בדינים רבים, אותם מצווה משה במאמר זה נתייחס לחלקם.
הפסוק הפותח את פרשת השבוע הוא “שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים, תִּתֶּן-לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ, לִשְׁבָטֶיךָ; וְשָׁפְטוּ אֶת-הָעָם, מִשְׁפַּט-צֶדֶק” (פרק ט”ז, פסוק י”ח). מפסוק זה ניתן ללמוד את חשיבות תפקידם של השופטים ושל הדיינים, שכן הם אלו שאחראים על מיצוי הדין עם החוטאים והפושעים. השופטים מצווים כמובן לא לקחת שוחד, לא להטות משפט ולפעולעל פי המשפט ” צֶדֶק צֶדֶק, תִּרְדֹּף”. עוד בהקשר זה, כאשר אדם נידון למוות דינו יוכרע רק “עַל-פִּי שְׁנַיִם עֵדִים, אוֹ שְׁלֹשָׁה עֵדִים” והם האחראים בפועל לקיים את העונש. כמו כן, יש לקיים את הדין על פי הכרעת השופטים ” וְעָשִׂיתָ, עַל-פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ, מִן-הַמָּקוֹם הַהוּא, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה; וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת, כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ” (פרק י”ז,פסוק י’).
מינוי מלך לישראל ודיני מלחמה
“כִּי-תָבֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ, וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ; וְאָמַרְתָּ, אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ, כְּכָל-הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי” (פרק י”ז,פסוק י”ד). על המלך הנבחר יש לנהוג בצניעות ואסור לו להרבות בנשים, סוסים, כסף וזהב וכו’. בנוסף על המלך לכתוב ספר תורה “וְכָתַב לוֹ אֶת-מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת, עַל-סֵפֶר, מִלִּפְנֵי, הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם” וספר זה ילווה אותו כל חייו ויעזור לו לעבוד את הקב”ה כראוי.
“כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל-אֹיְבֶךָ, וְרָאִיתָ סוּס וָרֶכֶב עַם רַב מִמְּךָ–לֹא תִירָא, מֵהֶם: כִּי-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ, הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם” (פרק כ’, פסוק א’) פסוק זה בא להזכיר לנו כי הקב”ה הוא שומרנו ומגיננו וכי אל לנו לפחד טרם אנו יוצאים למלחמה. כמו כן בארבעת המקרים הבאים, אין אדם יצא להלחם – “בָּנָה בַיִת-חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ”, “נָטַע כֶּרֶם, וְלֹא חִלְּלוֹ”, “אֵרַשׂ אִשָּׁה, וְלֹא לְקָחָהּ”, “הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב, יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ”. על פי הצווים הכתובים בהמשך, המתייחסים לכך שיש לבוא לשלום טרם המלחמה, ניתן להבין כי עם ישראל אינו עם שמחפש מריבה ומדון והוא בא קודם כל בדרכי שלום. ובזמן מלחמה אין להטיל מצור על העיר ואין לכרות את עצי המאכל שלה “כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה“.
בשבוע שעבר עסקנו בפרשת עקב, ספר דברים.
בפסוק הפותח את פרשת השבוע: ” רְאֵה, אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם–הַיּוֹם: בְּרָכָה, וּקְלָלָה” (פרק י”א, פסוק כ”ו), ובפסוקים העוקבים אחריו משה מסביר לבני ישראל באופן פשוט מה עתיד לבוא כאשר יכנסו ארצה, ומה יקרה באם ישמרו את מצוותיו של הקב”ה ואם לאו “וְהָיָה, כִּי יְבִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-אַתָּה בָא-שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ–וְנָתַתָּה אֶת-הַבְּרָכָה עַל-הַר גְּרִזִים, וְאֶת-הַקְּלָלָה עַל-הַר עֵיבָל” (פרק י”א, פסוק כ”ט). בתחילה הפרשה מתייחסת לעניין עבודה זרה “נִתַּצְתֶּם אֶת-מִזְבְּחֹתָם, וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת-מַצֵּבֹתָם” וכן אל המקום בו יש לזבוח ולהקריב קורבנו ת בפני הקב”ה “וְהָיָה הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם בּוֹ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם–שָׁמָּה תָבִיאוּ, אֵת כָּל-אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם”. בהקשר זה משה מציין גם כן את איסור אכילת דם הקרבנות וזכירת שבט הלוי שחי על המעשרות ואין לו נחלה בארץ.
בהמשך מפורטים איסורי עבודה זרה נוספים וביניהם אזהרה מפני נביא שקר “כִּי-יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא, אוֹ חֹלֵם חֲלוֹם; וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת, אוֹ מוֹפֵת” (פרק י”ג, פסוק ב’). אין להאמין לנביא זה אשר מנסה להסית את העם כנגד הקב”ה וקורא “נֵלְכָה אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים, אֲשֶׁר לֹא-יְדַעְתָּם—וְנָעָבְדֵם”. ודינו של נביא זה הינו מוות. ובאם חלילה, עיר שלמה הקשיבה לנביא זה וכולם עובדים שם עבודה זרה, יש להשמיד עיר זו “וְשָׂרַפְתָּ בָאֵשׁ אֶת-הָעִיר וְאֶת-כָּל-שְׁלָלָהּ כָּלִיל”. אחר כך ישנה התייחסות לחיות אשר אסורים באכילה ומוזכר גם כן האיסור “לֹא-תְבַשֵּׁל גְּדִי, בַּחֲלֵב אִמּוֹ”, זאת מכיוון שעם ישראל הינו עם סגולה והוא צריך להתרחק ולהישמר מכל התועבה ההיא.
עוד מובאים מצוות המעשר, כאשר כאן הפרשה מתייחסת למעשר שני ולמעשר עני, מצוות שמיטת כספים, אשר עיקרה ביטול חובות הלווים שלוו כספים ואזכור דיני עבד עברי אשר יוצא לחופשי בשנת היובל ודיני הקרבת בכור הצאן והבקר. חלקה האחרון של הפרשה מתייחס לשלושת הרגלים באופן מפורט “שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל-זְכוּרְךָ אֶת-פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר–בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת, וּבְחַג הַסֻּכּוֹת; וְלֹא יֵרָאֶה אֶת-פְּנֵי יְהוָה, רֵיקָם” (פרק ט”ז, פסוק ט”ז). כידוע במועדים אלו בני ישרלא עולים לירושלים ומקריבים קורבנות בפני הקב”ה.
Recent Comments