בשבוע שעבר עסקנו בפרשת – ניצבים, ספר דברים
פרשת השבוע הינה הפרשה הקצרה ביותר בחמשת חומשי תורה ויש בה שלושים פסוקים בלבד. כמו כן מכיוון שאנו לקראת יום צום הכיפורים, ונמצאים ב שבת זו הינה שבת שובה. זאת מכיוון השהמילה הראשונה בהפטרה הינה שובה “שובה ישראל עד ה’ אלוהיך כי כשלת בעווניך” ( ספר הושע, פרק י”ד, פסוק ב’). ואכן ימים אלו “בין כסה לעשור” הינם ימים חשובים מאוד וראויים ביותר לחשבון נפש ולאמירת סליחות.
הפרשה נפתחת בפרידה של משה מן העם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, בֶּן-מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם–לֹא-אוּכַל עוֹד, לָצֵאת וְלָבוֹא; וַיהוָה אָמַר אֵלַי, לֹא תַעֲבֹר אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה” (פרק ל”א, פסוק ב’). אם כן, משה מבשר לעם שהוא לא יעבור איתם אל ארץ ישראל, אך הוא מחזק אותם ומזכיר להם ” חִזְקוּ וְאִמְצוּ, אַל-תִּירְאוּ וְאַל-תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם”. משה קורא לממשיך דרכו ואומר לו: ” וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לִיהוֹשֻׁעַ, וַיֹּאמֶר אֵלָיו לְעֵינֵי כָל-יִשְׂרָאֵל חֲזַק וֶאֱמָץ”.
אח”כ משה מצווה על העם את מצוות הקהל ” מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים, בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה–בְּחַג הַסֻּכּוֹת, על העם להיקהל יחדיו בירושלים ולקרוא את התורה” בְּבוֹא כָל-יִשְׂרָאֵל, לֵרָאוֹת אֶת-פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בַּמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחָר: תִּקְרָא אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת, נֶגֶד כָּל-יִשְׂרָאֵל–בְּאָזְנֵיהֶם.” (פרק ל”א, פסוק י”א). כך העם ילמד את התורה, יירא את השם וישמור מצוותיו.
לקראת סוף הפרשה הקב”ה קורא אל משה להתייצב באוהל מועד ואומר לו “וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם-אֲבֹתֶיךָ; וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר הוּא בָא-שָׁמָּה בְּקִרְבּוֹ, וַעֲזָבַנִי, וְהֵפֵר אֶת-בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתּוֹ” (פרק ל”א, פסוק ט”ז). אך אנו יודעים כי הקב”ה רחמן וכי יש ברית בין משה לעם. לכן מבקש השם ממשה לכתוב את “הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד.”. הכוונה כאן היא לשירת האזינו אשר הינה למעשה עדות למה שיקרה לעתיד לבוא. משה מלמד את בני ישראל את השירה (אשר תופיע במלואה בפרשה הבאה- האזינו). כמו כן משה מוסר את ספר התורה שכתב ללווים בכדי שיניחו אותו בארון הברית. הפרשה מסתיימת בפסוק ” וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה, בְּאָזְנֵי כָּל-קְהַל יִשְׂרָאֵל, אֶת-דִּבְרֵי הַשִּׁירָה, הַזֹּאת–עַד, תֻּמָּם” (פרק ל”א, ל).
Recent Comments