בשבוע שעבר עסקנו בפרשת השבוע וילך
אתמול בערב, בתום תפיללת הנעילה ומייד לאחר תקיעת השופר, שרנו “לשנה הבאה בירושלים הבנויה” והנה האנחנו בפתחו של החג השלישי בו אנו ועלים לרגל לירושלים- חג הסוכות. בו אנו נגור בסוכתנו שבוע ימים. הימים שלפני החג עצמנו הינם ימים מיוחדים בהם אנו עוסקים במצוות כגון- בניית סוכה, בחירת סט מהודר של ארבעת המינים וכו’. ואנו עדיין נמצאים בעיצומה של תשובה ומאחלים גמר חתימה טובה בכדי שבעזרת השם החתימה תהיה באמת טובה. והנה פרשת השבוע, בה נאמרים דברי משה לעמו בפעם האחרונה נפתחת בפסוק : “הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם, וַאֲדַבֵּרָה; {ס} וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ, אִמְרֵי-פִי ” (פרק ל”ב, פסוק א’), שכמעט כולה הינה למעשה שירת האזינו – אנו עדים למה שיתרחש בעתיד לבוא, ואנו למדים על מהות וחשיבות הקשר, על הברית בין הקב”הלעמו: “זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם, בִּינוּ שְׁנוֹת דֹּר-וָדֹר; {ס} שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ, זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ” (פרק ל”ב, פסוק ז’).
יש לציין כי הסדר בו מופיעים הפסוקים בפרשה וקריאת התורה נאמרים בצורה קצת שונה. ראשית, הפרשה כולה הינה פרקאחד. שנית, הצורה בה כתובים הפסוקים הינה שורות-שורות וצורה זו קרויה “אריח על גבי אריח”, כלומר טורים צרים ורווח ביניהם.
בשירה המתארת את המתווה היסטורי של בני ישראל תוך כדי התייחסות לארץ ישראל, לגלות ולגולה מצוינים חטאם של בני ישראל כאשר טוב להם מידי :”וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט, {ר}ָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ; {ס} וַיִּטֹּשׁ אֱלוֹהַּ עָשָׂהוּ, {ר} וַיְנַבֵּל צוּר יְשֻׁעָתוֹ” (פרק ל”ב, פסוק ט”ו). אך למרות משברי האמונה וחטאם של ישראל, הקב”ה ייגן עליהם מפני אויביהם ויצילם “אִם-שַׁנּוֹתִי בְּרַק חַרְבִּי, {ס} וְתֹאחֵז בְּמִשְׁפָּט יָדִי; {ר} אָשִׁיב נָקָם לְצָרָי, {ס} וְלִמְשַׂנְאַי אֲשַׁלֵּם” (פרק ל”ב, פסוק מ”א).
לקראת סוף הפרשה מצוין כיצד הקב”ה מצווה על משה לעלות להר נבו, ממנו הוא יראה את ישראל אך כאמור לא יזכה להיכנס אליה בגלל חטא מי המריבה: “וּמֻת, בָּהָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹלֶה שָׁמָּה, וְהֵאָסֵף, אֶל-עַמֶּיךָ: כַּאֲשֶׁר-מֵת אַהֲרֹן אָחִיךָ, בְּהֹר הָהָר, וַיֵּאָסֶף, אֶל-עַמָּיו” (פרק ל”ב, פסוק נ’).
Recent Comments