פרשת תרומה, ספר שמות

by azorlieli | Feb 11, 2016 | כללי, מנהגים

“וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם” (פרק כ”ה , פסוק א’). פרשת השבוע עוסקת בבניית המשכן לפי ציווי הקב”ה את בני ישראל: ” וְזֹאת, הַתְּרוּמָה, אֲשֶׁר תִּקְחוּ, מֵאִתָּם: זָהָב וָכֶסֶף, וּנְחֹשֶׁת” (פרק כ”ה , פסוק ג’). התרומות כוללות מגוון חומרים כגון: כגון כסף, זה ונחושת וכן אבני חן, עצים, עורות של בע”ח ועוד שבעזרתם ייבנה המקדש וכליו. סדר הכלים מופיע בזה אחר זה לפי ציווי הקב”ה: “כְּכֹל, אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ, אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן, וְאֵת תַּבְנִית כָּל-כֵּלָיו; וְכֵן, תַּעֲשׂוּ” (פרק כ”ה , פסוק ט’).

תחילה מצווים לבנות את ארון הברית ולצפות אותו בזהב ולעטרו אותו בכרובים, הארון ימוקם בקודש הקודשים ובו יימצאו לוחות הברית אותם קיבל משה. הקב”ה אף אומר כי יתגלה מתוך הארון: “וְנוֹעַדְתִּי לְךָ, שָׁם, וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים, אֲשֶׁר עַל-אֲרוֹן הָעֵדֻת–אֵת כָּל-אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל” (פרק כ”ה , פסוק כ”ב). אח”כ מצווים בבניית שולחן לחם הפנים ומנורת המקדש העשויה כולה מזהב טהור: וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת, זָהָב טָהוֹר; מִקְשָׁה תֵּעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה, יְרֵכָהּ וְקָנָהּ, גְּבִיעֶיהָ כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ, מִמֶּנָּה יִהְיוּ” (פרק כ”ה,פסוק ל”א). לאחר מכן מופיע פירוט הכנת יריעות המשכן ואת מבנה המשכן העשוי מעץ שיצופה בזהב.

וְעָשִׂיתָ פָרֹכֶת, תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי–וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר; מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב יַעֲשֶׂה אֹתָהּ, כְּרֻבִים: וְנָתַתָּה אֶת-הַפָּרֹכֶת, תַּחַת הַקְּרָסִים, וְהֵבֵאתָ שָׁמָּה מִבֵּית לַפָּרֹכֶת, אֵת אֲרוֹן הָעֵדוּת; וְהִבְדִּילָה הַפָּרֹכֶת, לָכֶם, בֵּין הַקֹּדֶשׁ, וּבֵין קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים” (פרק כ”ו , פסוק ל”א ו-ל”ג). הפרוכת למעשה מפרידה בין קודש הקודשים בו יעמוד ארון הברית לבין היכל המשכן, בו יימצאו מנורת המקדש, שולחן הפנים ומזבח הזהב עליו מקטירים את הקטורת (ציווי בניית מזבח זה יצוין בהמשך בפרשת תצווה). אח”כ מופיע ציווי בניית מזבח הנחושת עליו יקריבו קרבנות.הפרשה מסתיימת בציווי בניית חצר במשכן: “וְעָשִׂיתָ, אֵת חֲצַר הַמִּשְׁכָּן–לִפְאַת נֶגֶב-תֵּימָנָה קְלָעִים לֶחָצֵר שֵׁשׁ מָשְׁזָר, מֵאָה בָאַמָּה אֹרֶךְ, לַפֵּאָה, הָאֶחָת” (פרק כ”ז, פסוק ט’). בחצר הוקרבו הקרבנות ומיקמו בה את מזבח הנחושת ואת הכיור ששימש את הכוהנים לרחצה טרם עבודתם בבית המקדש (ציווי בניית הכיור מצוין בפרשת כי-תשא).

פרשת השבוע-פרשת משפטים, ספר שמות

by azorlieli | Feb 4, 2016 | כללי, פרשת השבוע

בפעם שעברה אלי עזור לי הציג את פרשת בשלח,ספר שמות

“וְאֵלֶּה, הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר תָּשִׂים, לִפְנֵיהֶם” (פרק כ”א , פסוק א’). פרשת השבוע עוסקת במצוות ובדינים רבים כגון דיני נזיקין, דיני ממונות וכן במצוות רבות שבין אדם לחברו. תחילה נפתחת בדיני עבד עברי: “כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי, שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד; וּבַשְּׁבִעִת–יֵצֵא לַחָפְשִׁי, חִנָּם” (פרק כ”א , פסוק ב’). כאשר אדם נתפס בשעת גניבה ואינו יכול להשיב את אשר גנב, הוא נמכר כעבד ע”י בית הדין ומשלם את חובו. העבד משתחרר בתום שש שנים (אלא אם כן העבד בוחר להישאר מסיבות שונות ואז הופך לעבד נרצע), שכן אדם יהודי הוא עבד לקב”ה ולא לאדם אחר. כמו כן, לעבד ישנם זכויות ותנאים סוציאליים הוגנים ומטרת תקופה זו, היא לתקן את דרכו הרעה של העבד וללמדו למעשים טובים. לאחר מכן הפרשה מפרטת במרוכז דיני נזקי גוף ודיני ממון וכן דינים שונים ביניהם: מצוות שמירת שבת, אזכור של שלושת הרגלים, מצוות שמיטה, איסור ערבוב בשר וחלב:”לא-תְבַשֵּׁל גְּדִי, בַּחֲלֵב אִמּו” ֹואיסור עבודה זרה:”לֹא-תִשְׁתַּחֲוֶה לֵאלֹהֵיהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם”.

כריתת ברית בין בני ישראל לקב”ה

כאשר משה מסיים לספר לעם את כל המשפטים נכרתת ברית בין עם ישראל לקב”ה: “וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית, וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם; וַיֹּאמְרוּ, כֹּל אֲשֶׁר-דִּבֶּר יְהוָה נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע” (פרק כ”ד , פסוק ז’). טקס הברית כולל הקרבת קורבנות וזבחים שבני ישראל מקריבים לקב”ה ומשה בונה מזבח תחת הר סיני ומקריב שם קורבנות ביחד עם אהרון וזקני העם. לאחר מכן הקב”ה מצווה על משה לעלות להר סיני בכדי לקבל את לוחות הברית: “וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה–וֶהְיֵה-שָׁם; וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת-לֻחֹת הָאֶבֶן, וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה, אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי, לְהוֹרֹתָם” (פרק כ”ד , פסוק י”ב). לפני שמשה עולה אל הר סיני הוא ממנה את הזקנים ואת אהרון וחור לשמור על המחנה בו נמצא העם. הפרשה מסתיימת בעלייתו של משה להר סיני למשך ארבעים יום וארבעים לילה: “וַיָּבֹא מֹשֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן, וַיַּעַל אֶל-הָהָר; וַיְהִי מֹשֶׁה, בָּהָר, אַרְבָּעִים יוֹם, וְאַרְבָּעִים לָיְלָה” (פרק כ”ד , פסוק י”ח).

אלי עזור לי מציג- ט”ו בשבט

by azorlieli | Jan 25, 2016 | כללי, מנהגים

אלי עזור לי מציג את ט”ו בשבט כפי שלא הוצג מעולם.
“אַרְבָּעָה רָאשֵׁי שָׁנִים הֵם.
בְּאֶחָד בְּנִיסָן רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַמְּלָכִים וְלָרְגָלִים.
בְּאֶחָד בֶּאֱלוּל רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה. רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים, בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי.
בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַשָּׁנִים וְלַשְּׁמִטִּין וְלַיּוֹבְלוֹת, לַנְּטִיּעָה וְלַיְרָקוֹת.
בְּאֶחָד בִּשְׁבָט, רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָן, כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ.” (מסכת רה”ש א’,א’).

לחג הט”ו בשבט המוזכר לראשונה במסכת רה”ש, ישנה חשיבות רוחנית רבה וכן חשיבות הלכתית בכל הנוגע לעבודת האדמה (שמיטה, מעשרות, תרומות, ערלה וכו’). הפירוש של רש”י לדברים הנ”ל הם כי: “עבר רוב ימות הגשמים, שהוא זמן רביעה, ועלה השרף באילנות ונמצאו הפירות חונטים‏ מעתה”. למעשה עד לט”ו בשבט, ירדו רוב גשמי השנה והפירות שצמחו על האילנות חנוטים- הפכו מפרח לפרי. אם כן פירות שחנטו לפני ט”ו בשבט נחשבים לפירות של שנה שעברה ואלו שחנטו לאחר החג, הינם פירות של השנה החדשה.

בט”ו בשבט אנו כמובן נוהגים לאכול וליהנות מפירות הארץ בדגש על שבעת המינים (חשוב לשים לב לענייני כשרות בפירות היבשים), לנטוע עצים ולחזק את הקשר עם אדמת ארץ ישראל הקדושה. יש הנוהגים גם כן לערוך סדר ט”ו בשבט ולומר דברי הודאה ולשבח את תנובת הארץ. 

כי האדם עץ השדה

לא בכדי נאמר בתורה “כי האדם עץ השדה” (דברים כ’, י”ט). הרי הטבע כולו הוא נזר הבריאה של הקדוש ברוך הוא, והוא מספק לנו, בני האדם, משאבים רבים ויקרים לאין ערוך ועלינו לשמור עליו מכל משמר. אם נתייחס לדוג’ לנושא ההתחממות הגלובלית שהינו עניין בינלאומי, ולעובדה כי רוב המומחים טוענים כי הסיבה לכך היא פליטת גזי חממה. אפשר לומר שלא בדיוק שמרנו על הטבע שלנו. רק לאחרונה נערכה ועידת אקלים בינלאומית שעסקה בפתרונות לצמצום ההתחממות. בני האדם הם שותפים מלאים לבריאה וליצירה, ואנו צריכים ללמוד מהטבע ולא להרוס אותו.

אחד הדברים החשובים אותם ניתן ללמוד מהטבע הינו הצמיחה, ובמילים אחרות הגדילה וההתפתחות. הרי אחת מהמטרות אליהם הגענו לעולם היא להמשיך את הבריאה ולהביא ילדים לעולם, זה כוח היצירה שלנו כבני אדם. בהתחלה האדם הוא כגרעין קטן, הנשתל באדמה ואט אט הוא צומח ובהמשך גם מכה שורשים וכמובן נותן פירות כך גם האילן, הנותן פירותיו שבעתיד לבוא יצמחו מהם פירות חדשים. אך חשוב לזכור כי צריך להשקיע בעץ ולטפח אותו עד שהוא יניב פירות. ובדיוק כשם שצריך לעבוד קשה את האדמה, להשקות, לגזום, וכו’ כך אנו צריכים לטפח ולהצמיח את ילדנו. ולא רק את דור העתיד עלינו לטפח, גם את הקשר הזוגי עלינו לטפח ועלינו לשאוף כל הזמן לצמיחה.

עניין הגאולה אף הוא, נמשל לצמח, עלינו להיות מוכנים ובשלים ואנו מחכים בסבלנות ומתפללים בכל יום שהגאולה תגיע, ואנו צריכים להמתין בנחת עד לבואה. שכן הצמיחה האמיתית באה מבפנים, מתוך תוכנו. ומה שעוזר לנו לצמוח זה לימוד תורה ומעשים טובים והם למעשה הגשם שלנו והחמצן שלנו. בכדי שנוכל לגדול ולצמוח באמת, אנו צריכים ללמוד מהעצים, וכמותם – להתחזק ולהתעודד ולזכור כי גם כשקשה ורוח הסערה מטלטלת אותנו ורוצה לשבור אותנו, התורה היא המים החיים וגשמי הברכה לצמיחת הנשמה שלנו.

בעזרת השם שנזכה לגאולה בקרוב ושנזכה ליהנות מהפירות המתוקים של ארצנו הקדושה.

“דע לך 
שכל רועה ורועה 
יש לו ניגון מיוחד 
משלו 
דע לך 
שכל עשב ועשב 
יש לו שירה מיוחדת 
משלו 
ומשירת העשבים 
נעשה ניגון 
של רועה …
ומשירת העשבים 
מתמלא הלב 
ומשתוקק”

שירת העשבים נעמי שמר (ע”פ ר’ נחמן מברסלב)

פרשת השבוע- בשלח, ספר שמות

by azorlieli | Jan 21, 2016 | כללי, פרשת השבוע

בפעם הקודמת אלי עזור לי הציג את פרשת השבוע בא- לקריאה לחצו כאן

פרשת השבוע, שנקראת בסמיכות לחג הט”ו בשבט, מתחילה בעזיבתם של בני ישראל את מצרים ובצאתם למסע לארץ ישראל ולקבלת התורה בהר סיני. הקב”ה מלווה את כמובן את בני ישראל : “וַיהוָה הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן, לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ, וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ, לְהָאִיר לָהֶם–לָלֶכֶת, יוֹמָם וָלָיְלָה” (פרק י”ג, פסוק כ”א). הקב”ה מערים על פרעה ולוקח את בני ישראל לכיוון ים סוף, בכדי לגרום לפרעה לחשוב שהם לכודים, ושהוא ירדוף אחריהם. ואכן פרעה רודף אחריהם : “וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם אַחֲרֵיהֶם, וַיַּשִּׂיגוּ אוֹתָם חֹנִים עַל-הַיָּם, כָּל-סוּס רֶכֶב פַּרְעֹה, וּפָרָשָׁיו וְחֵילוֹ–עַל-פִּי, הַחִירֹת, לִפְנֵי, בַּעַל צְפֹן” (פרק י”ד, פסוק ט’).

בני ישראל מצידם מגיבים בבהלה ואז משה מבטיח להם כי יראו את ישועת השם, וכאן מגיע הנס הגדול – קריעת ים סוף : “וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת-יָדוֹ, עַל-הַיָּם, וַיּוֹלֶךְ יְהוָה אֶת-הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כָּל-הַלַּיְלָה, וַיָּשֶׂם אֶת-הַיָּם לֶחָרָבָה; וַיִּבָּקְעוּ, הַמָּיִם. וַיָּבֹאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם, בַּיַּבָּשָׁה; וְהַמַּיִם לָהֶם חוֹמָה, מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם. (פרק י”ד, פסוק כ”א- כ”ב). בעוד שבני ישראל חוצים את הים, המצרים טובעים בים.

שירת הים והמן היורד מהשמיים

“אָז יָשִׁיר-מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת, לַיהוָה, וַיֹּאמְרוּ, לֵאמֹר: אָשִׁירָה לַיהוָה כִּי-גָאֹה גָּאָה, סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם” (פרק ט”ו, פסוק א’). בעקבות הנס הגדול בני ישראל פצחו בשיר הודיה לקב”ה, והשיר מתאר את הנס הגדול, את כוחו של הקב”ה ואת הפחד של כל העמים. הנשים גם כן מצטרפות לשירה בהנהגתה של מרים הנביאה.

“וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן-הַשָּׁמָיִם; וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר-יוֹם בְּיוֹמוֹ, לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם-לֹא” (פרק ט”ז, פסוק ד’). לאחר כחודש שהם שוהים במדבר בני ישראל מתלוננים והקב”ה מוריד עליהם את המן במשך 40 שנה, עד כניסתם לארץ ישראל. המסע ממשיך ואיתו התלונות והפעם העם מלין על חוסר מים. משה מכה בסלע ויוצאים ממנו מים לשתייה. היעדר האמונה מביאים לכך שבסוף הפרשה בני ישראל נאלצים לצאת למלחמה מול עמלק והם גוברים עליהם בכוח האמונה ובזכות ההשגחה של הקב”ה. בתום המלחמה הקב”ה אומר לבניו: “מָחֹה אֶמְחֶה אֶת-זֵכֶר עֲמָלֵק, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם”.

.מערכת אלי עזור לי

פרשת השבוע- בא, ספר שמות-אלי עזור לי

by azorlieli | Jan 14, 2016 | כללי, פרשת השבוע

בפעם הקודמת עסקנו בפרשת וארא-ספר שמות
פרשת בא ממשיכה לספר על המכות, אשר מכה הקב”ה במצרים. אך לפני שלושת המכות האחרונות, הקב”ה שולח את משה לפרעה: “וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אֶל-פַּרְעֹה, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כֹּה-אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי הָעִבְרִים, עַד-מָתַי מֵאַנְתָּ לֵעָנֹת מִפָּנָי; שַׁלַּח עַמִּי, וְיַעַבְדֻנִי” (פרק י’ פסוק ג’). פרעה משיב למשה ואהרון ושואל אותו “מִי וָמִי, הַהֹלְכִים” ומשה עונה: ” ויֹּאמֶר מֹשֶׁה, בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ; בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ, נֵלֵךְ–כִּי חַג-יְהוָה, לָנוּ” (פרק י’ פסוק ט’). פרעה מסרב ועונה כי הוא מוכן שרק הגברים ילכו, ואז הקב”ה משלח במצרים את המכה השמינית- ארבה כבד מאוד. לאחר מכן הקב”ה מקשה את לב פרעה ומכה בהם את המכה התשיעית- חושך, בני ישראל כידוע אינם סבלו מהמכות: “וּלְכָל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר, בְּמוֹשְׁבֹתָם”.

טרם המכה העשירית והאחרונה- בכורות, הקב”ה אומר למשה: “עוֹד נֶגַע אֶחָד אָבִיא עַל-פַּרְעֹה וְעַל-מִצְרַיִם–אַחֲרֵי-כֵן, יְשַׁלַּח אֶתְכֶם מִזֶּה”. ועוד אומר למשה שיישאלו מהמצרים כלי כסף וזהב, ובכך למעשה הקב”ה מקיים הבטחתו “וייצאו ברכוש גדול”. משה מזהיר את פרעה בפני המכה האחרונה ויוצא מארמונו. 

חג הפסח ומכת בכורות 

הקב”ה מכין את בני ישראל לקראת היציאה ממצרים, וקובע כי חודש ניסן, יהיה: “רֹאשׁ חֳדָשִׁים: רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם, לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה” (על כן חודש ניסן הוא חודש הגאולה, כי בו יצאו בנ”י ממצרים), וכן מפרט להם את דיני קרבן הפסח ואת איסור אכילת החמץ “שִׁבְעַת יָמִים, מַצּוֹת תֹּאכֵלו.. כָּל-מַחְמֶצֶת, לֹא תֹאכֵלוּ; בְּכֹל, מוֹשְׁבֹתֵיכֶם, תֹּאכְלוּ, מַצּוֹת” (פרק י”ב פסוקים טו’ ו-כ’).הקב”ה אומר לבני ישראל שימרחו את דם הקרבן על המשקוף וכך הוא ייפסח עליהם: “וְהָיָה הַדָּם לָכֶם לְאֹת, עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר אַתֶּם שָׁם, וְרָאִיתִי אֶת-הַדָּם, וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם; וְלֹא-יִהְיֶה בָכֶם נֶגֶף לְמַשְׁחִית, בְּהַכֹּתִי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם” (פרק י”ב פסוק י”ג). 

בחצות הלילה הקב”ה בכבודו ובעצמו יורד מצרימה להכותם : “וַיהוָה הִכָּה כָל-בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם”. ואז פרעה נכנע קורא למשה ואהרון ואמר להם ” קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי”. הפרשה מסתיימת בדינים נוספים הקשורים לחג הפסח, במצוות קידוש בכורות, מצוות סיפור יציאת מצרים. הפסוק האחרון בפרשה מתייחס למצוות תפילין: “והָיָה לְאוֹת עַל-יָדְכָה, וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ: כִּי בְּחֹזֶק יָד, הוֹצִיאָנוּ יְהוָה מִמִּצְרָיִם” (פרק י”ג פסוק ט”ז).