by azorlieli | Jan 13, 2016 | כללי, סיפורים
כמה ארוכה היא הדרך
רבי נחמן אומר כי : “המונע הגדול ביותר מן האדם להשיג את מבוקשו, הוא חוסר האמון שלו שהדבר בכוחו”. ובמילים אחרות, לא פעם אנו אלו המונעים מעצמנו להשיג ולקבל את מה שביכולתנו וברצוננו לקבל. אך מכיוון שלא מעט אנו נמצאים בסיטואציה בה אנו מרגישים חסרי אמון בעצמנו, אנו שמים לעצמנו רגל מכשילה ובסופו של דבר מוותרים על מבוקשנו. לעיתים מניעה זו מגיעה עקב חוסר סבלנות, ולמרות שנראה כי הדבר אותו אנו מבקשים נמצא בהישג יד, ממש מעבר לפינה, אנו מוותרים. ידוע כי הקשיים צצים לקראת הסוף וכשהם מגיעים, אז אנו מתחילים להתייאש. התורה למשל מלמדת אותנו כי בני ישראל חטאו בחטא העגל ביום האחרון, לפני שמשה ירד עם לוחות הברית, לו רק היו מחכים מעט. אם כן, כאשר יצר הרע קורץ לנו לוותר עלינו לזכור להיות סבלניים, ולזכור שכאשר קשה לנו וכאשר הקושי גובר, זה סימן שאנו מתקרבים למטרה. “אם הגיע זמן קשה לשמוח יש”.
לא סתם רבי נחמן אומר לנו שאסור להתייאש כלל ושתמיד צריך להיות בשמחה. הרי הסיבה העיקרית שאנו מונעים מעצמנו את מבוקשנו היא הפחד מכישלון, הדמיון אוחז בנו ומתעתע וישר קופצת בנו המחשבה – “מה יהיה אם”. רבי נחמן מלמד אותנו, שההתגברות על הדמיון היא על ידי עצבות, ושהדמיון הוא רוח רעה ולכן צריך להיות בשמחה. ועל ידי כך שננקה את עצמנו מהמחשבה השלילית האוחזת בנו ונתמלא במחשבה חיובית, נוכל לנצח את הדמיון ולהתגבר על הכישלון.
בחלק מהמקרים, אנו גם נזכרים בכישלונות העבר שלנו והדבר גורם לנו לדחות את מבוקשנו, או למשל לבצע צעד פזיז ומוטעה להשגת המטרה. כאשר זה קורה, עלינו שוב לזכור כי יש להיות סבלניים וכי ישנה מהות לדרך אותה אנו עוברים. עלינו לדבוק בקדוש ברוך הוא ולזכור כי לכל דבר ישנה משמעות, ושגם לקושי ישנה סיבה הבאה ללמד אותנו שיעור.
“יעורר את כל אדם על מידת הסבלנות, ויבאר שאי אפשר לעבור את זה העולם בלי מידה זו, ומי שהוא סבלן בחייו, מצליח תמיד”.
by azorlieli | Jan 7, 2016 | כללי, פרשת השבוע
אלי עזור לי מציג את פרשת השבוע- וארא, ספר שמות.
כזכור, הפרשה הקודמת הסתיימה בכך שמשה ואהרון פנו לפרעה בבקשה שישחרר את עם ישראל, ופרעה השיב שלא רק שלא ישחרר אותם, אלא יכביד את עבודתם. כתוצאה מכך פנה משה אל הקב”ה ושאל אותו “למה הרעתה לעם הזה” ואז הקב”ה משיב לו כי הוא יוציא את עם ישראל ביד חזקה. הפרשה הנוכחית ממשיכה מאותו מקום והיא נפתחת בגילויו של השם אל משה והקב”ה גם אומר למשה את שמו המפורש, ושולח אותו שוב לדבר עם בני ישראל ועם פרעה: ” לָכֵ֞ן אֱמֹ֥ר לִבְנֵֽי-יִשְׂרָאֵל֘ אֲנִ֣י יְהוָֹה֒ וְהֽוֹצֵאתִ֣י אֶתְכֶ֗ם מִתַּ֨חַת֙ סִבְלֹ֣ת מִצְרַ֔יִם וְהִצַּלְתִּ֥י אֶתְכֶ֖ם מֵֽעֲבֹֽדָתָ֑ם וְגָֽאַלְתִּ֤י אֶתְכֶם֙ בִּזְר֣וֹעַ נְטוּיָ֔ה וּבִשְׁפָטִ֖ים גְּדֹלִֽים:” (פרק ו’ פסוק ו”). אך בני ישראל לא שומעים למשה ” מִקֹּ֣צֶר ר֔וּחַ וּמֵֽעֲבֹדָ֖ה קָשָֽׁה”. ואז הקב”ה שולח את משה לפרעה ומשה עונה לו כי אם עם ישראל לא הקשיב לו, כיצד פרעה יקשיב לו.
מוטות משה ואהרון ועשר המכות
בסופו של דבר משה ואהרון ניגשים לפרעה והקב”ה מבשר להם שהוא יקשיח את לב פרעה, וכך פרעה יסרב והקב”ה יוכל להכות בו בחוזקה : “וְלֹֽא-יִשְׁמַ֤ע אֲלֵכֶם֙ פַּרְעֹ֔ה וְנָֽתַתִּ֥י אֶת-יָדִ֖י בְּמִצְרָ֑יִם וְהֽוֹצֵאתִ֨י אֶת-צִבְאֹתַ֜י אֶת-עַמִּ֤י בְנֵֽי-יִשְׂרָאֵל֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם בִּשְׁפָטִ֖ים גְּדֹלִֽים” (פרק ז’ פסוק ד’). תחילה משה ואהרון מנסים לשכנע את פרעה ע”י אותות ומופתים. אהרון הופך את מטהו לתנין, אך אז חרטומי פרעה מבצעים את אותה פעולה. ולמרות שאהרון מוכיח את חוזקו ע”י כך שמטהו בולע את מוטות החרטומים, פרעה עדיין מסרב לשחרר את עם ישראל : “וַיֶּֽחֱזַק֙ לֵ֣ב פַּרְעֹ֔ה וְלֹ֥א שָׁמַ֖ע אֲלֵהֶ֑ם כַּֽאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר יְהוָֹֽה” (פרק ז’ פסוק י”ג).
כאן מתחילות עשר המכות, כאשר המכה הראשונה היא כידוע מכת דם. בפרשה זו ניתנות שבע המכות הראשונות מן הקלה אל החמורה ואילו הן : דם, צפרדע, כינים, ערוב, דבר שחין, ברד. בין המכות, משה ניגש אל פרעה ומפציר בו שוב “שלח את עמי” אך פרעה ממשיך לסרב. וגם כאשר פרעה טוען כי יענה למשה ומבקש שיפסיקו את הגזרות הקשות, הוא מתחרט מייד אח”כ.
ניתן ללמוד מהמכות וכן מהאותות, את שליטתו של הקב”ה בטבע ועלינו להודות לקב”ה על הנס הגדול שהוציאנו ממצרים והביאנו לארץ הקודש, בכל יום ויום.
by azorlieli | Jan 4, 2016 | כללי, סיפורים
חשיבות ספריו וסיפוריו של רבי נחמן מברסלב ,הטמונים בהם סודות גדולים.
אלי עזור לי מאז ומעולם היה לדוגל חשיבותו של הספר והסיפור שהם אחד מעמודי התווך לעם ישראל וליהדות בכלל, ולא בכדי אנחנו נקראים עם הספר. כידוע ספר הספרים הינו התנ”ך. וניתן באמת למצוא בו המון סיפורים המספרים את ההיסטוריה של העם היהודי ומשמשים לנו מורה נבוכים בענייני מוסר, התנהגות ושמירת מצוות בין אדם למקום וכמובן בין אדם לחברו ועוד ועוד.
יש הרבה סיפורים וישנם הרבה מספרים ואם ניקח את התנ”ך כספר המוביל, שבכדי להתמצות בו ולהבינו צריך להיעזר במפרשים ובמבארים השונים. הרי שסיפורי המעשיות עוזרים לנו הרבה פעמים, להבין את הדברים בצורה פשוטה. רבי נחמן הצדיק היה ידוע בסיפורים שלו ובסיפוריו יש סודות גדולים מאוד, המשמשים מעין “פנס” שמאיר לנו את הדרך כאשר אנו מרגישים תקועים. מעבר לכך, השפה בה נכתבו סיפורי אלו, היא שפת קודש בעלת אופי נגיש, ולא בסגנון “רבני”, שאותו לא תמיד קל להבין.
באחד מסיפוריו המעידים על חשיבותו של ספריו , סיפר רבי נחמן כך :
“פעם היה מלך אחד שבנו יחידו חלה, עד שכל הרופאים משכו ידיהם ממנו והתייאשו מרפואתו. בתוך כך בא רופא מופלג בחכמה מאוד וביקש המלך ממנו בתחנונים גדולים להשתדל עם בנו, והשיב לו את האמת, שרפואתו קשה ורחוקה מאוד, אך אף על פי כן אם יעשו עוד תחבולה אחת, אז אפשר שתהיה לו רפואה, אך איני יודע אם לומר לך זאת התחבולה, משום שהיא דבר קשה וכבד מאוד.
המלך הפציר בו מאוד לגלות לו את התחבולה. השיב הרופא: דע, שבנך הוא חולה מסוכן מאוד בתכלית, עד שכבר אי אפשר לתת לו לתוך פיו אפילו טיפה אחת מסממני הרפואות, אך יש סממני רפואות יקרות כאלה, אשר צלוחית אחת קטנה מאוד עולה לסך אלפי אלפים וצריכים למלא חביות רבות מסממנים היקרים האלה, לקחת בדליים מלאים מהסממנים האלה ולשפוך על בנך החולה, וממילא מובן שכל הסממנים היקרים האלה ילכו לאיבוד לגמרי, אך אף על פי כן יתחזק גופו מעט על ידי זה, ואולי מתוך שישפכו עליו הרבה כל כך, יכנס לתוך פיו גם כן איזה טיפה על כל פנים, על ידי זה אפשר שתהיה לו רפואה. ותיכף ומיד נתרצה המלך לזה וציווה לעשות כן, ועל ידי זה נתרפא בן המלך”.
הנמשל של סיפור זה לפי רבי נחמן באופן כללי הוא, שמכיוון שאנו שרויים במצב של חולי נפשי, הצדיק חייב לשפוך עלינו סממני רפואה יקרים. וגם אם נראה שהכל כאילו הולך לאיבוד, בעזרת הקב”ה, מעט מן הסממנים האלו ייקלטו ובעזרת הצדיק, הם ייספגו לתוך פינו ואזי נתרפא.
אחד מספריו החשובים ביותר של הרבי הינו הספר ליקוטי מוהר”ן. רבי נחמן אמר בעצמו ” שספריו הם שמירה גדולה לבית אפילו כשעומדים בתיבה ומגדל, הם טובה גדולה ושמירה גדולה לשמור את העשירות וממון האדם מכל היזקות, ושמירה גדולה לכל דבר”. ושאדם צריך לעשות הכל כדי להחזיק את ספריו של הרבי אפילו אם זה למכור את כל ספריו בכדי לקנות את הספר הנ”ל. וציין כי זה ספר קדוש זה הוא התחלת הגאולה.
לרבי יש כמובן עוד ספרים כגון: סיפורי מעשיות, ליקוטי הלכות, ליקוטי עצות ועוד וכן עוד ספרים שנכתבו על הרבי עצמו. על כל פנים, מכל ספריו של רבי נחמן ניתן ללמוד ולהתקרב לבוראנו ולספוג עוד ועוד דבש יקר מפז, או במילים אחרות סממנים שלאט לאט ירפאו אותנו ויקרבו אותנו על הגאולה השלמה.
“אנשים אומרים שסיפורי מעשיות יפים הם לשינה ואילו אני אומר, שעל-ידי סיפור מעשיות אפשר לעורר ישנים משנתם”. (רבי נחמן מברסלב)
by azorlieli | Dec 31, 2015 | כללי, פרשת השבוע
בפעם הקודמת הציג אלי עזור לי את פרשת ויחי מספר בראשית, השבוע נתחיל בספר שמות:
פרשת שמות פותחת את החומש השני, בציון שנים עשר השבטים שירדו מצרימה ומהם קם עם ישראל: “וּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל פָּר֧וּ וַֽיִּשְׁרְצ֛וּ וַיִּרְבּ֥וּ וַיַּֽעַצְמ֖וּ בִּמְאֹ֣ד מְאֹ֑ד וַתִּמָּלֵ֥א הָאָ֖רֶץ אֹתָֽם” (פרק א’, פסוק ז’). יוסף הצדיק נפטר ובני ישראל מתחזקים ומתרבים. ובמצרים קם מלך חדש אשר לא הכיר את יוסף והוא רואה בעם ישראל גיס חמישי ומחליט לגזור עליו עבדות ומיסים :”וַיָּשִׂ֤ימוּ עָלָיו֙ שָׂרֵ֣י מִסִּ֔ים לְמַ֥עַן עַנֹּת֖וֹ בְּסִבְלֹתָ֑ם וַיִּ֜בֶן עָרֵ֤י מִסְכְּנוֹת֙ לְפַרְעֹ֔ה אֶת-פִּתֹ֖ם וְאֶת-רַֽעַמְסֵֽס” (פרק א’, פסוק י”א). אך למרות הגזירה הקשה והעבודה בפרך, עם ישראל ממשיך להתרבות ולהתחזק “כן ירבה וכן יפרוץ”. פרעה מחליט לנקוט בגזירה חמורה יותר ומצווה את המיילדות להרוג את הזכרים הנולדים. אך המיילדות הצדיקות אינן מקשיבות לפרעה, והקב”ה משיב להן גמולן “וייעש להן בתים”. פרעה לא מוותר הוא ממשיך בשלו ומצווה: “וַיְצַ֣ו פַּרְעֹ֔ה לְכָל-עַמּ֖וֹ לֵאמֹ֑ר כָּל-הַבֵּ֣ן הַיִּלּ֗וֹד הַיְאֹ֨רָה֙ תַּשְׁלִיכֻ֔הוּ וְכָל-הַבַּ֖ת תְּחַיּֽוּן” (פרק א’, פסוק כ”ב).
לידת משה ובריחתו למדין
פרק ב’ נפתח בלידתו של משה, יוכבד אמו, אינה יכולה עוד להחביאו ולכן שמה אותו על שפת הנהר בהחבא בזמן שאחותו שומרת עליו: “לֹא-יָֽכְלָ֣ה עוֹד֘ הַצְּפִינוֹ֒ וַתִּֽקַּֽח-לוֹ֙ תֵּ֣בַת גֹּ֔מֶא וַתַּחְמְרָ֥ה בַֽחֵמָ֖ר וּבַזָּ֑פֶת וַתָּ֤שֶׂם בָּהּ֙ אֶת-הַיֶּ֔לֶד וַתָּ֥שֶׂם בַּסּ֖וּף עַל-שְׂפַ֥ת הַיְאֹֽר” (פרק ב’, פסוק ג’). את הילד רואה בת פרעה אשר רחצה בנהר והיא לוקחת את הילד ומרחמת עליו, מרים אחות משה קוראת לאמא ומביאה לילד מינקת עברייה. וכאשר הילד גדל, יוכבד מוסרת אותו לבת פרעה: “וַיִּגְדַּ֣ל הַיֶּ֗לֶד וַתְּבִאֵ֨הוּ֙ לְבַת-פַּרְעֹ֔ה וַֽיְהִי-לָ֖הּ לְבֵ֑ן וַתִּקְרָ֤א שְׁמוֹ֙ מֹשֶׁ֔ה וַתֹּ֕אמֶר כִּ֥י מִן-הַמַּ֖יִם מְשִׁיתִֽהוּ”: (פרק ב’, פסוק י’).
משה גדל כאמור בבית פרעה והוא מודע כמובן למוצאו ולסבל אחיו. משה מחליט לצאת “לבחון את השטח”, בכדי לראות כיצד יוכל לעזור לאחיו המשועבדים, ואז הוא שם לב למצרי המכה איש עברי. “וַיִּ֤פֶן כֹּה֙ וָכֹ֔ה וַיַּ֖רְא כִּ֣י אֵ֣ין אִ֑ישׁ וַיַּךְ֙ אֶת-הַמִּצְרִ֔י וַֽיִּטְמְנֵ֖הוּ בַּחֽוֹל (פרק ב’, פסוק י”ב). יום למחרת שהציל את האיש העברי,הוא פוגש אני אחים עבריים מכים זה את זה ופונה לאיש המכה, “רשע, למה תכה רעך”, הרשע משיב לו כי הוא יודע שהרג יום קודם לכן איש מצרי, וידיעה זו מגיעה לאוזניי פרעה. כשפרעה שומע זאת הוא מחליט להוציא להורג את משה, אך משה בורח לארץ מדין. כאשר משה מגיע למדין הוא שוב נתקל במקרה של אי צדק ושם הוא מסייע לבנותיו של יתרו להשקות את צאנן. יתרו מאמץ לחיקו את משה ומשיא לו את ביתו הבכורה ציפורה וייוולד להם בן ושמו גרשום. בינתיים פרעה נפטר ובני ישראל זועקים אל הקב”ה שיצילם מעבודת הפרך ומהמצב הקשה. זעקתם עולה השמימה והקב”ה שומע להם.
מעמד הסנה הבוער והתגלות השם
בזמן שמשה רועה את צאנו של יתרו, הוא מגיע להר סיני ונתקל שם במחזה מרהיב: “וַ֠יֵּרָ֠א מַלְאַ֨ךְ יְהוָֹ֥ה אֵלָ֛יו בְּלַבַּת-אֵ֖שׁ מִתּ֣וֹךְ הַסְּנֶ֑ה וַיַּ֗רְא וְהִנֵּ֤ה הַסְּנֶה֙ בֹּעֵ֣ר בָּאֵ֔שׁ וְהַסְּנֶ֖ה אֵינֶ֥נּוּ אֻכָּֽל” (פרק ג’, פסוק ב’). משה מתקרב על הזנה ואז הקב”ה קורא למשה ומצווה עליו: “…שַֽׁל-נְעָלֶ֨יךָ֙ מֵעַ֣ל רַגְלֶ֔יךָ כִּ֣י הַמָּק֗וֹם אֲשֶׁ֤ר אַתָּה֙ עוֹמֵ֣ד עָלָ֔יו אַדְמַת-קֹ֖דֶשׁ הֽוּא” (פרק ג’, פסוק ה’).במעמד זה הקב”ה אומר למשה כי הוא נבחר להוביל את בני ישראל לארץ ישראל “אֶל-אֶ֤רֶץ טוֹבָה֙ וּרְחָבָ֔ה אֶל-אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָ֑שׁ”. למרות חששו של משה, הקב”ה מחזקו ומודיעו כי אהרון אחיו יצטרף אליו. משה ואהרון באים לפני פרעה ודורשים ממנו” שלח את עמי”, פרעה מסרב ואף מקשה יותר את תנאי בני ישראל. הפרשה מסתיימת בהבטחת הקב”ה, כי פרעה ירגיש את נחת זרועו: “וַיֹּ֤אמֶר יְהוָֹה֙ אֶל-מֹשֶׁ֔ה עַתָּ֣ה תִרְאֶ֔ה אֲשֶׁ֥ר אֶֽעֱשֶׂ֖ה לְפַרְעֹ֑ה כִּ֣י בְיָ֤ד חֲזָקָה֙ יְשַׁלְּחֵ֔ם וּבְיָ֣ד חֲזָקָ֔ה יְגָֽרְשֵׁ֖ם מֵֽאַרְצֽו”(פרק ו’, פסוק א’).
by azorlieli | Dec 24, 2015 | כללי, סיפורים, פרשת השבוע
אלי עזור לי מציג “פרשת ויחי”
בפעם הקודמת שוחחנו על פרשת ויגש. השבוע נעסוק בפרשת ויחי, הפרשה השתים-עשרה החותמת את החומש הראשון, עוסקת בפטירתם של יעקב אבינו ושל יוסף בנו. “וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה; וַיְהִי יְמֵי-יַעֲקֹב, שְׁנֵי חַיָּיו–שֶׁבַע שָׁנִים, וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה” ( פרק מ”ז, פסוק כ”ח). יעקב יודע שמותו קרב והוא קורא ליוסף ומשביעו שלא יקבור אותו במצרים, אלא במערכת המכפלה לצידה של לאה אימנו. כאשר יוסף מגיע אליו יעקב מתחזק , “וַיַּגֵּד לְיַעֲקֹב–וַיֹּאמֶר, הִנֵּה בִּנְךָ יוֹסֵף בָּא אֵלֶיךָ; וַיִּתְחַזֵּק, יִשְׂרָאֵל, וַיֵּשֶׁב, עַל-הַמִּטָּה” ( פרק מ”ח, פסוק ב’). מכאן ניתן ללמוד על החשיבות במצות ביקור חולים. בנוסף, יעקב מבשר ליוסף כי שני בניו, מנשה ואפרים, יהיו מעתה חלק משבטי ישראל והוא מברך אותם בברכה הידועה: הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל-רָע, יְבָרֵךְ אֶת-הַנְּעָרִים, וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי, וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק; וְיִדְגּוּ לָרֹב, בְּקֶרֶב הָאָרֶץ( פרק מ”ח, פסוק ט”ז).
לאחר מכן יעקב מכנס את בניו הנוספים בכדי לברך אותם וכן בשביל לומר להם דברי נבואה על העתיד לבוא. ובתוך דבריו נאמרים גם דברי תוכחה לחלק מבניו. בתום הברכות הוא מצווה אותם שיקברו אותו עם אבותיו. המצרים מכריזים על שבעים ימי אבל ויוסף מבקש אישור מפרעה ללוות את אביו ולקבור אותו בארץ ישראל הקדושה. פרעה נענה בחיוב ויעקב זוכה לקבורה מכובדת.
מות יוסף וצוואתו
האחים חוזרים מצרימה, וחוששים שמא יוסף יתנקם בהם: ” וַיִּרְאוּ אֲחֵי-יוֹסֵף, כִּי-מֵת אֲבִיהֶם, וַיֹּאמְרוּ, לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף; וְהָשֵׁב יָשִׁיב, לָנוּ, אֵת כָּל-הָרָעָה, אֲשֶׁר גָּמַלְנוּ אֹתוֹ” ( פרק נ’, פסוק ט”ו). ואף נופלים לרגליו ומציעים עצמם כעבדים. אך יוסף פורץ בבכי ומשיב להם כי אין בכוונתו להרע להם ומבטי להם כי ידאג להם כמו בעבר. ” וְעַתָּה, אַל-תִּירָאוּ–אָנֹכִי אֲכַלְכֵּל אֶתְכֶם, וְאֶת-טַפְּכֶם; וַיְנַחֵם אוֹתָם, וַיְדַבֵּר עַל-לִבָּם” ( פרק נ’, פסוק כ”א).
וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו, אָנֹכִי מֵת; וֵאלֹהִים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם, וְהֶעֱלָה אֶתְכֶם מִן-הָאָרֶץ הַזֹּאת, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב”; וַיַּשְׁבַּע יוֹסֵף, אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם, וְהַעֲלִתֶם אֶת-עַצְמֹתַי מִזֶּה. ( פרק נ’, פסוק כ”ד-כ”ה). בצוואה זו יש למעשה נבואה האומרת כי הם יצאו את מצרים בעתיד, וכאשר יגיע יום זה, הוא משביעם להעלות את עצמותיו לארץ ישראל.
“חזק חזק ונתחזק”
Recent Comments