פרשת השבוע – האזינו, ספר דברים

פרשת השבוע – האזינו, ספר דברים

  בשבוע שעבר עסקנו בפרשת השבוע וילך

אתמול בערב, בתום תפיללת הנעילה ומייד לאחר תקיעת השופר, שרנו “לשנה הבאה בירושלים הבנויה” והנה האנחנו בפתחו של החג השלישי בו אנו ועלים לרגל לירושלים- חג הסוכות. בו אנו נגור בסוכתנו שבוע ימים. הימים שלפני החג עצמנו הינם ימים מיוחדים בהם אנו עוסקים במצוות כגון- בניית סוכה, בחירת סט מהודר של ארבעת המינים וכו’. ואנו עדיין נמצאים בעיצומה של תשובה ומאחלים גמר חתימה טובה בכדי שבעזרת השם החתימה תהיה באמת טובה. והנה פרשת השבוע, בה נאמרים דברי משה לעמו בפעם האחרונה נפתחת בפסוק : “הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם, וַאֲדַבֵּרָה; {ס} וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ, אִמְרֵי-פִי ” (פרק ל”ב, פסוק א’), שכמעט כולה הינה למעשה שירת האזינו – אנו עדים למה שיתרחש בעתיד לבוא, ואנו למדים על מהות וחשיבות הקשר, על הברית בין הקב”הלעמו: “זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם, בִּינוּ שְׁנוֹת דֹּר-וָדֹר; {ס} שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ, זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ” (פרק ל”ב, פסוק ז’).

(more…)

פרשת השבוע- וילך, ספר דברים

פרשת השבוע- וילך, ספר דברים

 בשבוע שעבר עסקנו בפרשת – ניצבים, ספר דברים

פרשת השבוע הינה הפרשה הקצרה ביותר בחמשת חומשי תורה ויש בה שלושים פסוקים בלבד. כמו כן מכיוון שאנו לקראת יום צום הכיפורים, ונמצאים ב שבת זו הינה שבת שובה. זאת מכיוון השהמילה הראשונה בהפטרה הינה שובה “שובה ישראל עד ה’ אלוהיך כי כשלת בעווניך” ( ספר הושע, פרק י”ד, פסוק ב’). ואכן ימים אלו “בין כסה לעשור” הינם ימים חשובים מאוד וראויים ביותר לחשבון נפש ולאמירת סליחות. (more…)

פרשת השבוע- ניצבים, ספר דברים

פרשת השבוע- ניצבים, ספר דברים

בשבוע שעבר עסקנו בפרשת, כי תבוא, ספר דברים

פרשת השבוע, נקראת תמיד לפני ראש השנה והיא נפתחת בפסוק: “אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם: רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, כֹּל, אִישׁ יִשְׂרָאֵל” (פרק כ”ט, פסוק ט’). ואכן בעוד מספר ימים נעמוד לפני מלך מלכי המלכים, ונפלל ונתחנן ונשמע קול שופר גדול, ונייחל לכך שניכתב וניחתם בספר החיים.
(more…)

פרשת השבוע – כי תבוא, ספר דברים

פרשת השבוע – כי תבוא, ספר דברים

בשבוע שעבר עסקנו בפרשת כי תצא, ספר דברים.

את פרשת השבוע הנוכחית, קוראים באופן קבוע, שתי שבתות לפני חג ראש השנה. זאת מכיוון שפרשה זו הינה פרשת תוכחה, והיא למעשה הפרשה אשר מסיימת את נאומו של משה. כמו כן, הפרשה כוללת ברכות וקללות רבות.
“וְהָיָה, כִּי-תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה; וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ” (פרק כ”ו, פסוק א’). המצוות הראשונות המוצגות בפרשה הן מצוות הביכורים ומעשרות. מצוות הביכורים כאמור חלה בארץ שיראל, שכן היא חלה על שבעת המינים: “לָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ–וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא”. את הביכורים מביאים אל הכהן וביחד עם בעליו נאמרת תפילת הודיה לקדוש ברוך הוא. את המעשרות “כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר אֶת-כָּל-מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ, בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁת–שְׁנַת הַמַּעֲשֵׂר” , מחלקים כאמור לעניים וכן “לַלֵּוִי וְלַגֵּר לַיָּתוֹם”

אזכור חשיבות המצוות – הברכות והקללות

“הַיּוֹם הַזֶּה, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת-הַחֻקִּים הָאֵלֶּה–וְאֶת-הַמִּשְׁפָּטִים; וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אוֹתָם, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ;אֶת-יְהוָה הֶאֱמַרְתָּ, הַיּוֹם: לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו, וְלִשְׁמֹר חֻקָּיו וּמִצְו‍ֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו–וְלִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ (פרק כ”ו, פסוקים ט”ז-י”ז). משה מציין כמה חשוב לשמור את מצוותיו של הקב”ה כאילו הם ניתנו רק עכשיו. אנו מאמירים את הקב”ה והקב”ה מאמיר אותנו- כמו ששרים בפיוט ראש השנה וביום הכיפורים “אנחנו מאמירך ואתה מאמירנו”. כמו כן משה מצווה להכין גל-עד ע”יאבנים גדולות שעליהן תיכתבנה דברי התורה.

בהמשך משה מפרט מיהם השבטים אשר “יעמדו על הברכה” בהר גריזים ואילו שבטים “יעמדו על הקללה” בהר עיבל. וכן מוצגים האיסורים-הקללות הבאים: “אָרוּר, מַקְלֶה אָבִיו וְאִמּוֹ”, “אָרוּר, מַסִּיג גְּבוּל רֵעֵהוּ”, “אָרוּר, מַשְׁגֶּה עִוֵּר בַּדָּרֶךְ”, “אָרוּר, מַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר-יָתוֹם–וְאַלְמָנָה”,”אָרוּר, שֹׁכֵב עִם-אֵשֶׁת אָבִיו”, ” אָרוּר, שֹׁכֵב עִם-כָּל-בְּהֵמָה”, “אָרוּר, שֹׁכֵב עִם-אֲחֹתוֹ–בַּת-אָבִיו, אוֹ בַת-אִמּוֹ”, “אָרוּר, מַכֵּה רֵעֵהוּ בַּסָּתֶר”, “אָרוּר לֹקֵחַ שֹׁחַד, לְהַכּוֹת נֶפֶשׁ דָּם נָקִי”, “אָרוּר, אֲשֶׁר לֹא-יָקִים אֶת-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה-הַזֹּאת”.

מייד אחר כך מובאות הברכות שעיקרן הוא שכר רב תנובת השדה ובמרעה וזרע רב “יִפְתַּח יְהוָה לְךָ אֶת-אוֹצָרוֹ הַטּוֹב אֶת-הַשָּׁמַיִם”. מי שלא ישמור מצוות אלו “בָאוּ עָלֶיךָ כָּל-הַקְּלָלוֹת הָאֵלֶּה, וְהִשִּׂיגוּךָ”.
נושא זה מסתכם בפסוק ” אֵלֶּה דִבְרֵי הַבְּרִית אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה, לִכְרֹת אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל–בְּאֶרֶץ מוֹאָב: מִלְּבַד הַבְּרִית, אֲשֶׁר-כָּרַת אִתָּם בְּחֹרֵב” (פרק כ”ח, פסוק ס”ט).

פרשת השבוע – כי תצא, ספר דברים

פרשת השבוע – כי תצא, ספר דברים

בשבוע שעבר עסקנו בפרשת שופטים, ספר דברים.

פרשת השבוע מונה את מספר המצוות הרב ביותר מכל פרשות השבוע, והיא ממשיכה את דבריו של משה לעם ישראל. הדינים העיקריים המובאים בפרשה ואליהם נתייחס הם: דיני מלחמה, דיני משפחה, דינים שבין אדם לחברו ודיני כלאיים. הפסוק הראשון בפרשה: “כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה, עַל-אֹיְבֶיךָ; וּנְתָנוֹ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּיָדֶךָ–וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ” (פרק כ”א, פסוק י’). אנו למדים מדיני המלחמה, כי התורה מאפשרת לאדם להתחתן עם בת אויב, אשר הוא פגש במלחמה. התורה מנסה להניא את האדם מחתונה זו ואם הוא אכן יתחרט, עליו לשחררה, אך לא לעבדות.

מצוות בן סורר ומורה – “כִּי-יִהְיֶה לְאִישׁ, בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה–אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ, בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ”. כאשר ישנו מצב שהבן מתנהג בצורה חריגה ביותר יש להביאו בפני הדיינים ואילו ישפטו אותו לסקילה. מצוות השבת אבידה מצוינת בפסוק :” לֹא-תִרְאֶה אֶת-שׁוֹר אָחִיךָ אוֹ אֶת-שֵׂיוֹ, נִדָּחִים, וְהִתְעַלַּמְתָּ, מֵהֶם: הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם, לְאָחִיךָ” (פרק כ”ב, פסוק א’). אדם הרואה את בהמת חברו או חפץ כלשהו, צריך לשמור על האבידה ולהשיב לבעליו. אדם הרואה בהמה במצוקה “לֹא-תִרְאֶה אֶת-חֲמוֹר אָחִיךָ אוֹ שׁוֹרוֹ, נֹפְלִים בַּדֶּרֶךְ, וְהִתְעַלַּמְתָּ, מֵהֶם” חייב לעזור להם.

מצוות כלאיים מתייחסות לאיסור על ערבוב בין המינים בתבואת השדה: “לֹא-תִזְרַע כַּרְמְךָ, כִּלְאָיִם” , וכן בחריש ואפילו בלבישת בגדים: ” לֹא-תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר-וּבַחֲמֹר, יַחְדָּו; לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז, צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו” (פרק כ”בף פסוקים י’-י”א).

עוד מצוות המעידות על אחריות חברתית : “לֹא-תַעֲשֹׁק שָׂכִיר, עָנִי וְאֶבְיוֹן” , “לֹא תַטֶּה, מִשְׁפַּט גֵּר יָתוֹם”, “לא-תַחְסֹם שׁוֹר, בְּדִישׁוֹ”. איסור דיבור לשון הרע, שהעונש עבורו הינו כידוע צרעת – “הִשָּׁמֶר בְּנֶגַע-הַצָּרַעַת לִשְׁמֹר מְאֹד”. איסור הטיית מאזניים: “אֶבֶן שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה-לָּךְ”. באופן כללי התורה כל הזמן מזכירה לנו כי עלינו לנהוג בדרך ארץ כלפי האדם והסביבה ולשפוט משפט צדק: ” כִּי-יִהְיֶה רִיב בֵּין אֲנָשִׁים, וְנִגְּשׁוּ אֶל-הַמִּשְׁפָּט וּשְׁפָטוּם; וְהִצְדִּיקוּ, אֶת-הַצַּדִּיק, וְהִרְשִׁיעוּ, אֶת-הָרָשָׁע” (פרק כ”ה, פסוק א’).

הפרשה מסתיימת במצוות מחיית זכר עמלק : “וְהָיָה בְּהָנִיחַ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל-אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב, בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה-אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ–תִּמְחֶה אֶת-זֵכֶר עֲמָלֵק, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם; לֹא, תִּשְׁכָּח” ( פרק כ”ה, פסוק י”ט).