פרשת השבוע – פרשת שופטים, ספר דברים

by azorlieli | Sep 7, 2016 | פרשת השבוע

בשבוע שעבר עסקנו בפרשת ראה, ספר דברים.

פרשת השבוע עוסקת בדינים רבים, אותם מצווה משה במאמר זה נתייחס לחלקם.

הפסוק הפותח את פרשת השבוע הוא “שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים, תִּתֶּן-לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ, לִשְׁבָטֶיךָ; וְשָׁפְטוּ אֶת-הָעָם, מִשְׁפַּט-צֶדֶק” (פרק ט”ז, פסוק י”ח). מפסוק זה ניתן ללמוד את חשיבות תפקידם של השופטים ושל הדיינים, שכן הם אלו שאחראים על מיצוי הדין עם החוטאים והפושעים. השופטים מצווים כמובן לא לקחת שוחד, לא להטות משפט ולפעולעל פי המשפט ” צֶדֶק צֶדֶק, תִּרְדֹּף”. עוד בהקשר זה, כאשר אדם נידון למוות דינו יוכרע רק “עַל-פִּי שְׁנַיִם עֵדִים, אוֹ שְׁלֹשָׁה עֵדִים” והם האחראים בפועל לקיים את העונש. כמו כן, יש לקיים את הדין על פי הכרעת השופטים ” וְעָשִׂיתָ, עַל-פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ, מִן-הַמָּקוֹם הַהוּא, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה; וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת, כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ” (פרק י”ז,פסוק י’).
מינוי מלך לישראל ודיני מלחמה

“כִּי-תָבֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ, וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ; וְאָמַרְתָּ, אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ, כְּכָל-הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי” (פרק י”ז,פסוק י”ד). על המלך הנבחר יש לנהוג בצניעות ואסור לו להרבות בנשים, סוסים, כסף וזהב וכו’. בנוסף על המלך לכתוב ספר תורה “וְכָתַב לוֹ אֶת-מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת, עַל-סֵפֶר, מִלִּפְנֵי, הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם” וספר זה ילווה אותו כל חייו ויעזור לו לעבוד את הקב”ה כראוי.

“כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל-אֹיְבֶךָ, וְרָאִיתָ סוּס וָרֶכֶב עַם רַב מִמְּךָ–לֹא תִירָא, מֵהֶם: כִּי-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ, הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם” (פרק כ’, פסוק א’) פסוק זה בא להזכיר לנו כי הקב”ה הוא שומרנו ומגיננו וכי אל לנו לפחד טרם אנו יוצאים למלחמה. כמו כן בארבעת המקרים הבאים, אין אדם יצא להלחם – “בָּנָה בַיִת-חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ”, “נָטַע כֶּרֶם, וְלֹא חִלְּלוֹ”, “אֵרַשׂ אִשָּׁה, וְלֹא לְקָחָהּ”, “הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב, יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ”. על פי הצווים הכתובים בהמשך, המתייחסים לכך שיש לבוא לשלום טרם המלחמה, ניתן להבין כי עם ישראל אינו עם שמחפש מריבה ומדון והוא בא קודם כל בדרכי שלום. ובזמן מלחמה אין להטיל מצור על העיר ואין לכרות את עצי המאכל שלה “כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה“.

פרשת השבוע – פרשת ראה, ספר דברים

by azorlieli | Sep 1, 2016 | פרשת השבוע

בשבוע שעבר עסקנו בפרשת עקב, ספר דברים.

בפסוק הפותח את פרשת השבוע: ” רְאֵה, אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם–הַיּוֹם: בְּרָכָה, וּקְלָלָה” (פרק י”א, פסוק כ”ו), ובפסוקים העוקבים אחריו משה מסביר לבני ישראל באופן פשוט מה עתיד לבוא כאשר יכנסו ארצה, ומה יקרה באם ישמרו את מצוותיו של הקב”ה ואם לאו “וְהָיָה, כִּי יְבִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-אַתָּה בָא-שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ–וְנָתַתָּה אֶת-הַבְּרָכָה עַל-הַר גְּרִזִים, וְאֶת-הַקְּלָלָה עַל-הַר עֵיבָל” (פרק י”א, פסוק כ”ט). בתחילה הפרשה מתייחסת לעניין עבודה זרה “נִתַּצְתֶּם אֶת-מִזְבְּחֹתָם, וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת-מַצֵּבֹתָם” וכן אל המקום בו יש לזבוח ולהקריב קורבנו ת בפני הקב”ה “וְהָיָה הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם בּוֹ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם–שָׁמָּה תָבִיאוּ, אֵת כָּל-אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם”. בהקשר זה משה מציין גם כן את איסור אכילת דם הקרבנות וזכירת שבט הלוי שחי על המעשרות ואין לו נחלה בארץ.

בהמשך מפורטים איסורי עבודה זרה נוספים וביניהם אזהרה מפני נביא שקר “כִּי-יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא, אוֹ חֹלֵם חֲלוֹם; וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת, אוֹ מוֹפֵת” (פרק י”ג, פסוק ב’). אין להאמין לנביא זה אשר מנסה להסית את העם כנגד הקב”ה וקורא “נֵלְכָה אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים, אֲשֶׁר לֹא-יְדַעְתָּם—וְנָעָבְדֵם”. ודינו של נביא זה הינו מוות. ובאם חלילה, עיר שלמה הקשיבה לנביא זה וכולם עובדים שם עבודה זרה, יש להשמיד עיר זו “וְשָׂרַפְתָּ בָאֵשׁ אֶת-הָעִיר וְאֶת-כָּל-שְׁלָלָהּ כָּלִיל”. אחר כך ישנה התייחסות לחיות אשר אסורים באכילה ומוזכר גם כן האיסור “לֹא-תְבַשֵּׁל גְּדִי, בַּחֲלֵב אִמּוֹ”, זאת מכיוון שעם ישראל הינו עם סגולה והוא צריך להתרחק ולהישמר מכל התועבה ההיא.

עוד מובאים מצוות המעשר, כאשר כאן הפרשה מתייחסת למעשר שני ולמעשר עני, מצוות שמיטת כספים, אשר עיקרה ביטול חובות הלווים שלוו כספים ואזכור דיני עבד עברי אשר יוצא לחופשי בשנת היובל ודיני הקרבת בכור הצאן והבקר. חלקה האחרון של הפרשה מתייחס לשלושת הרגלים באופן מפורט “שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל-זְכוּרְךָ אֶת-פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר–בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת, וּבְחַג הַסֻּכּוֹת; וְלֹא יֵרָאֶה אֶת-פְּנֵי יְהוָה, רֵיקָם” (פרק ט”ז, פסוק ט”ז). כידוע במועדים אלו בני ישרלא עולים לירושלים ומקריבים קורבנות בפני הקב”ה.

פרשת השבוע – פרשת עקב, ספר דברים

by azorlieli | Aug 25, 2016 | פרשת השבוע

בשבוע שעבר עסקנו בפרשת ואתחנן מספר דברים.

בפרשת השבוע, משה ממשיך את נאומו טרם הכניסה לארץ ישראל: “וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן, אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה, וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם, אֹתָם–וְשָׁמַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ, אֶת-הַבְּרִית וְאֶת-הַחֶסֶד, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע, לַאֲבֹתֶיךָ ” (פרק ז’, פסוק י”ב). ניתן להבין מן הפסוק הפותח את הפרשה, כי אם עם ישראל ישמור את המצוות הקב”ה יקיים את הבטחתו וייתן להם את שכרם. משה אף מעלה שאלה/ספק : “כִּי תֹאמַר בִּלְבָבְךָ, רַבִּים הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִמֶּנִּי; אֵיכָה אוּכַל, לְהוֹרִישָׁם” (פרק ז’, פסוק י”ז). ותשובתו על כך כי אין מה לפחד מהגויים עימם צפויים בני ישראל להילחם בדרך לכיבוש הארץ, “זָכֹר תִּזְכֹּר, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְפַרְעֹה”.

עוד מוסיף משה כי יש להשמיד ולבער לחלוטין כל זכר לעבודת האלילים של הגויים. בהמשך משה מדגיש שוב את עניין יציאת מצרים: “וְזָכַרְתָּ אֶת-כָּל-הַדֶּרֶךְ, אֲשֶׁר הוֹלִיכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה—בַּמִּדְבָּר”. שכן, למרות הקשיים הרבים והספקות, הקב”ה עשה ניסים מופלאים עם בני ישראל במדבר והוא ליווה אותם כאמור בכל צעד. עתה הם עומדים להיכנס אל הארץ הטובה, ארץ זבת חלב ודבש. אך יחד עם זאת יש לזכור כי הכל בזכות הקב”ה ולא לחטוא חלילה בחטא הגאווה” ” וְזָכַרְתָּ, אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ–כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ, לַעֲשׂוֹת חָיִל”. ואם חלילה יעבדו אלוקים אחרים אבוד יאבדו. כמו כן מציין משה את מעמד הר סיני ואת חטא העגל “וַיְהִי, מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם, וְאַרְבָּעִים, לָיְלָה; נָתַן יְהוָה אֵלַי, אֶת-שְׁנֵי לֻחֹת הָאֲבָנִים–לֻחוֹת הַבְּרִית; וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי, קוּם רֵד מַהֵר מִזֶּה–כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מִמִּצְרָיִם: סָרוּ מַהֵר, מִן-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם–עָשׂוּ לָהֶם, מַסֵּכָה “(פרק ט’, פסוקים י”א-י”ב).

לקראת סוף הפרשה משה מציין את הבטחות הקב”ה לעם ישראל בתנאי שישמרו את מצוותיו ויעבדוהו במסירות : ” וְעַתָּה, יִשְׂרָאֵל–מָה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ: כִּי אִם-לְיִרְאָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל-דְּרָכָיו, וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ, וְלַעֲבֹד אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ” (פרק י’, פסוק י”ב). אומר לעם את פרשת “שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ” (שהיא חלק מקריאת שמע), ומזכיר את מצוות הנחת תפילין וקביעת מזוזה.

פרשת השבוע – פרשת ואתחנן, ספר דברים

by azorlieli | Aug 18, 2016 | פרשת השבוע

בשבוע שעבר עסקנו בפרשת דברים, ספר דברים.

פרשת השבוע מתחילה בתחינתו של משה אל הקב”ה “וָאֶתְחַנַּן, אֶל-יְהוָה”, המבקש שיכניס אותו לארץ ישראל. אך למרות בקשתו, הקב”ה אינו נענה למשה ומשיב לו : “עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה, וְשָׂא עֵינֶיךָ יָמָּה וְצָפֹנָה וְתֵימָנָה וּמִזְרָחָה–וּרְאֵה בְעֵינֶיךָ: כִּי-לֹא תַעֲבֹר, אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה” (פרק ג’, פסוק כ”ז). עוד הוא אומר למשה “וְצַו אֶת-יְהוֹשֻׁעַ, וְחַזְּקֵהוּ וְאַמְּצֵהוּ”, שכן יהושע עתיד להנהיג את עם ישראל. אחר כך משה ממשיך בנאומיו ומזהיר את בני ישראל בנוגע לקיום המצוות “לֹא תֹסִפוּ, עַל-הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, וְלֹא תִגְרְעוּ, מִמֶּנּוּ–לִשְׁמֹר, אֶת-מִצְוֹהת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם”. מכאן אנו למדים שיש לקיים את המצוות כלשונן, אין להוסיף ואין לגרוע ומי שמקיים את מצוות השם, הקב”ה משיב לו גמול “וְאַתֶּם, הַדְּבֵקִים, בַּיהוָה, אֱלֹהֵיכֶם–חַיִּים כֻּלְּכֶם, הַיּוֹם” (פרק ד’, פסוק ד’). בחלק זה משה מזכיר לבני ישראל את עשרת הדיברות ואת מעמד הר סיני.

בהמשך נאומו משה מתריע מפני העם שמא יאבדו את דרכם ויעשו הרע בעיניו ובאם יעשו כן זה יביא לגלות “וְהֵפִיץ יְהוָה אֶתְכֶם, בָּעַמִּים; וְנִשְׁאַרְתֶּם, מְתֵי מִסְפָּר, בַּגּוֹיִם, אֲשֶׁר יְנַהֵג יְהוָה אֶתְכֶם שָׁמָּה” (פרק ד’, פסוק כ”ז). בנוסף משה מזכיר לבני ישראל את כל הניסים אשר הקב”ה עימם ” אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת, כִּי יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים: אֵין עוֹד, מִלְּבַדּוֹ” (פרק ד’, פסוק ל”ה). אחר כך מוזכרות שלושת ערי המקלט, אליהם יכול להימלט כל הרוצח בשגגה וכן ישנה חזרה על עשרת הדיברות. בתום ציון עשרת הדיברות מובאת פרשת “שמע” שהיא כידוע היסוד האמוני לקשר ההדוק ולברית עם בורא עולם.

בסוף הפרשה משה מזכיר שוב את החשש מפני עבודת אלילים “לֹא תֵלְכוּן, אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים–מֵאֱלֹהֵי, הָעַמִּים, אֲשֶׁר, סְבִיבוֹתֵיכֶם” (פרק ו’ פסוק י”ד). וכן מזהיר מפני התבוללות “וְלֹא תִתְחַתֵּן, בָּם”. אך למרות האזהרות, משה מזכיר לנו כי הקב”ה הוא “הָאֵל, הַנֶּאֱמָן–שֹׁמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד לְאֹהֲבָיו וּלְשֹׁמְרֵי מִצְו‍ֹתָו, לְאֶלֶף דּוֹר” ולכן עלינו לשמור את תורתו ומצוותיו.
“וְשָׁמַרְתָּ אֶת-הַמִּצְוָה וְאֶת-הַחֻקִּים וְאֶת-הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם—לַעֲשׂוֹתָם” (פרק ז’, פסוק י”א).

פרשת השבוע – פרשת דברים, ספר דברים

by azorlieli | Aug 11, 2016 | פרשת השבוע

בשבוע שעבר עסקנו בפרשת מסעי, ספר במדבר.

את פרשת השבוע, המתחילה את החומש החמישי, קוראים לפני שבת תשעה באב (הצום השנה מתחיל במוצש”ק). שבת זו מכונה גם כן שבת חזון על שם ההפטרה – אשר מתארת את חזונו של ישעיהו בן אמוץ.

הפרשה מתחילה בדברי הסיכום והתוכחה של משה, טרם כניסתם לארץ ישראל. ” אֵלֶּה הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל, בְּעֵבֶר, הַיַּרְדֵּן: בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין-פָּארָן וּבֵין-תֹּפֶל, וְלָבָן וַחֲצֵרֹת–וְדִי זָהָב” (פרק א’, פסוק א’). משה פוצח בנאומים רבים וסוקר למעשה ארבעים שנות המדבר, בהן נדדו בני ישראל. משה מתייחס לחטאים השונים: חטא העגל, קורח ועדתו, התלונות הרבות והנשנות ועוד. בנוסף הוא מתייחס לתפקידו: ” “אֵיכָה אֶשָּׂא, לְבַדִּי, טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם, וְרִיבְכֶם” )פרק א’, פסוק י”ב) ואל מינוי ראשי השבטים. כמו כן משה מתייחס לחטא המרגלים ואת העונש אותו קיבלו בני ישראל (המגפה) וכן מזכיר כי מידי אחרי החטא, המשיכו בני ישראל להמרות את פי הקב”ה והחליטו להילחם באמורי “וָאֲדַבֵּר אֲלֵיכֶם, וְלֹא שְׁמַעְתֶּם; וַתַּמְרוּ אֶת-פִּי יְהוָה, וַתָּזִדוּ וַתַּעֲלוּ הָהָרָה” (פרק א’, פסוק מ”ג).

בהמשך משה מתייחס למלחמות ישראל ולמסע עצמו, לסירובם של העמים השונים לתת לבני ישראל לעבור דרך ארצם ואת ניצחונם על סיחון מלך האמורי, ועל עוג מלך הבשן. ” קוּמוּ סְּעוּ, וְעִבְרוּ אֶת-נַחַל אַרְנֹן–רְאֵה נָתַתִּי בְיָדְךָ אֶת-סִיחֹן מֶלֶךְ-חֶשְׁבּוֹן הָאֱמֹרִי וְאֶת-אַרְצוֹ, הָחֵל רָשׁ; וְהִתְגָּר בּוֹ, מִלְחָמָה” (פרק ב’, פסוק כ”ד). אח”כ משה מתאר את חלוקת הנחלות של ארץ ישראל המזרחית, אשר ניתנה לשבטים גד וראובן ולחצי שבט מנשה שהיו חלוצים בעת כיבוש חלקה המערבי של ארץ ישראל. ” וְאֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת יָרַשְׁנוּ, בָּעֵת הַהִוא; מֵעֲרֹעֵר אֲשֶׁר-עַל-נַחַל אַרְנֹן, וַחֲצִי הַר-הַגִּלְעָד וְעָרָיו–נָתַתִּי, לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי; וְיֶתֶר הַגִּלְעָד וְכָל-הַבָּשָׁן, מַמְלֶכֶת עוֹג–נָתַתִּי, לַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה: כֹּל חֶבֶל הָאַרְגֹּב לְכָל-הַבָּשָׁן, הַהוּא יִקָּרֵא אֶרֶץ רְפָאִים” (פרק ג’ף פסוקים י”ב-י”ג).

משה מסיים את דבריו ומציין כי ציווה את יהושע כי אין ממה לחשוש, וכי הקב”ה יעמוד לצידם וכפי שהוא עשה למלכי האמורי: ” כֵּן-יַעֲשֶׂה יְהוָה לְכָל-הַמַּמְלָכוֹת, אֲשֶׁר אַתָּה עֹבֵר שָׁמָּה”. הפרשה מסתיימת בפסוק: “לֹא, תִּירָאוּם: כִּי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, הוּא הַנִּלְחָם לָכֶם” (פרק ג’, פסוק כ”ב) וכך משה מחזק את לב העם ומזכיר להם כי הקב”ה הוא מגינם.