פרשת השבוע- בחוקתי, ספר ויקרא

by azorlieli | May 26, 2016 | כללי, פרשת השבוע

בשבוע שעבר עסקנו בפרשת בהר-ספר ויקרא
פרשת השבוע, הינה הפרשה העשירית בספר ויקרא והיא חותמת את החומש השלישי. הפרשה מתארת את עניין התוכחה- השכר והעונש, ומתחילה בפסוק: ” אִם-בְּחֻקֹּתַי, תֵּלֵכוּ; וְאֶת-מִצְו‍ֹתַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם” (פרק כ”ו פסוק ג’). וממשיכה “וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם, בְּעִתָּם; וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ.. וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע, וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם.. ונָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ..ּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם–וְהִפְרֵיתִי אֶתְכֶם, וְהִרְבֵּיתִי אֶתְכֶם; וַהֲקִימֹתִי אֶת-בְּרִיתִי, אִתְּכֶם” (פרק כ”ו פסוקים ד’-ט’). למעשה הקב”ה אומר לבני ישראל באופן פשוט, שאם הם ישמרו תורה ומצוות הקב”ה ידאג להם ויגן עליהם. ואמרו חכמינו, ששמירת החוקים עינה לעמול בתורה יומם וליל.

לעומת זאת: “וְאִם-לֹא תִשְׁמְעוּ, לִי; וְלֹא תַעֲשׂוּ, אֵת כָּל-הַמִּצְו‍ֹת הָאֵלֶּה” (פרק כ”ו פסוק י”ד). אז הקב”ה יעניש את בני ישראל עד למצב של גלות. חשוב לציין שבשונה מהברכות הבאות אחרי השנייה ללא הפסקה. העונשים-המכות באים בהדרגה. ואחרי כל קבוצת פסוקים בהם מתואר עונש מסוים, הקב”ה מאפשר לנו לסור מדרכנו הרעה ולחזור בתשובה ורק אם בכל זאת לא נחזור מדרכנו, אז הוא יכביד את העונש. למרות זאת הקללות מסתיימות ברוח אופטימית ” וְאַף-גַּם-זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם, לֹא-מְאַסְתִּים וְלֹא-גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם–לְהָפֵר בְּרִיתִי, אִתָּם.. וְזָכַרְתִּי לָהֶם, בְּרִית רִאשֹׁנִים”. מכאן אנו למדים שהברית בינינו לבין הקב”ה איתנה ועומדת.

דיני נדרים ותרומות לבית המקדש

חלקה השני של הפרשה עוסק בדיני נדרים ובתרומות לבית המקדש: “דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, אִישׁ, כִּי יַפְלִא נֶדֶר–בְּעֶרְכְּךָ נְפָשֹׁת, לַיהוָה” (פרק כ”ז פסוק ב’). בנדר זה למעשה אדם המקדיש עצמו, מתחייב לתרום סכום כסף לבית המקדש, כאשר הסכום שווה לערך נפש של אדם כלשהוא. וסכום התרומה נקבע לפי ערכים קבועי (מין האדם וגילו), ללא קשר לערך הכספי. במידה והנודר לא עומד בנדר ולא יכול לתרום את הסכום שנקבע לפי הערכים המצוינים בפרשה, הכוהן יעריך את הסכום אשר ידו משגת. בהמשך הפרשה מתארת דיני הקדש נוספים כגון: בהמה, בית, שדה ותבואה. הפרשה מסתיימת בפסוק: “אֵלֶּה הַמִּצְו‍ֹת, אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה–אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: בְּהַר, סִינָי” (פרק כ”ז פסוק ל”ד).

“חזק חזק ונתחזק”

מערכת אלי עזור לי

אש אש מדורה-למה ל”ג בעומר?

by azorlieli | May 24, 2016 | כללי, מנהגים

“בו תבואר מעלת היום הגדול והנורא, יומא דהילולא רבא, יום שמחתו של התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי,זכותו יגן עלינו, ומה שיכולים לפעול בו”

ל”ג בעומר אוטוטו כבר כאן, הילדים אוספים קרשים למדורה, ואפשר כבר ממש להריח את תפוחי האדמה ניצלים באש. החג המיוחד הזה אותו אנו מציינים החל מהמאה ה-12 לערך, הוא למעשה החג היהודי האחרון שהתווסף ללוח הזמנים היהודי-דתי עד לתקופה המודרנית. ומקורו אינו מדאורייתא או מחכמים אלא ממנהג שהתפתח במאה שצוינה לעיל. במאמר זה נרחיב על החג בהקשרו של הרשב”י הצדיק.

יש לציין כי הסיבות העיקריות לציון ל”ג בעומר הם:

1. בתאריך זה על פי התלמוד הבבלי, פסקה המגפה אשר פקדה את תלמידיו של רבי עקיבא.
2. לפי מסורות שונות בתאריך זה רבי שמעון בר יוחאי נולד, התחתן, הוסמך על ידי רבי עקיבא וכמובן נפטר. וכאשר הוא נפטר אש גדולה בקעה מביתו.
3. בתאריך זה הודלקו משואות לציון ניצחון מרד בר כוכבא על הרומאים.

האש והאור נקשרים באופן ישיר כמובן לתורה ” כי נר מצוה ותורה אור” ולתורה יש כוח אדיר לחמם את הנפש, להמתיק את הדין וכמובן לאחד בין בני ישראל. ובמועד זה ניכרת תחושת האחדות בעם, אחדות של לימוד, ריקוד, תפילה והילולה לזכרו של הרשב”י הקדוש. אשר בזמן שהיה על ערש דווי מסר סודות עמוקים ועצומים ביותר לתלמידיו וטרם הסתלקותו אמר את פסוק התהילים “כי שם ציוה ה’ את הברכה חיים עד העולם”, ויצאה נשמתו במילה-חיים.

אנו תלויים בחביבות ובמתיקות

“ביום ל”ג בעומר נמתקים כל הדינים”

רבי עקיבא מורו ורבו של הרשב”י, דרש כי מצוות “ואהבת לרעך כמוך” היא כלל חשוב בתורה. ומעבר לכך זהו ללא ספק בסיס האחדות והאמצעי לקירוב לבבות. אך למרות זאת תלמידיו של רבי עקיבא, לא נהגו בכבוד ובאהבה אחד כלפי השני, ולכן מתו במהלך ספירת העומר. לאחר המגפה רבי עקיבא שנה את תורתו לחמישה תלמידים וביניהם הרשב”י ובעזרתם הצליח להשריש את מצוות “ואהבת”. שכן על ידי עשיית החסד והאמת ניתן לזכות לתורה לטוב ולאש הגדולה שתאיר ותחמם אותנו.

רבי נחמן אמר בהקשר הזה : “רבי עקיבא וחביריו, שמתו על ידי שלא היה בהם אהבה, כמו שאמרו רבותינו ז”ל. …הם היו גבורות וצמצומים, ולא נכללו יחד, ולא נמתקו. ורבי שמעון וחבריו, שהיו התקון שלהם, על כן אמר: “אנן בחביבותא תליא” (אנו תלויים בחביבות), היינו בחינת האהבה וכללות שנכללין יחד, ועל ידי זה – ההמתקה והתקון”. מכאן אנו למדים כי אנו חייבים שתשרה בינינו אהבה. וביום זה הנשמה מאירה במאורות גדולים וזהו יום שמחה וקירוב בחביבות ובמתיקות. הרי הר מירון המקום בו נקבר הרשב”י הוא מוקד עלייה לרגל של המוני אנשים ובזכות הכוח העצום הזה יש בוודאי את היכולת לבער את הרע מנפשנו.

כפי שציינו קודם לכן, ביום פטירתו גילה הרשב”י לתלמידיו דברים חשובים ביותר ובזוהר מתואר כי באותו יום היה רשב”י במצב של נבואה ואמר: “והרי דברים קדושים, שלא גיליתם עד עתה, אני מגלה לכם, ושלא יאמרו כי בחסרון הסתלקתי מן העולם. ואמר רבי אבא, תלמיד הרשב”י – שלא יכול היה להרים ראשו מהאור הגדול, כל אותו היום לא פסקה האש מן הבית ולא היה מי שיתקרב אליו או ייגש אליו, שהאור והאש היו סביבו…כשהוא שוכב מעוטף ופניו שוחקות”. עוד אמר הרשב”י במסכת סוכה: ” יכול אני לפטור את כל העולם כלו מן הדין מיום שנבראתי ועד עתה”. הזכות שהרשב”י מלמד עלינו היא זכות גדולה מאוד. ועלינו להדליק מדורות ולהפיץ את תורתו ושמחתו בכל העולם.

מערכת אלי עזור לי

פרשת השבוע- בהר, ספר ויקרא

by azorlieli | May 19, 2016 | כללי, פרשת השבוע

בשבוע שעבר עסקנו בפרשת אמור-ספר ויקרא
פרשת השבוע עוסקת בין השאר בדיני השמיטה ובדיני שנת היובל. הפרשה נפתחת בפסוק ” וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, בְּהַר סִינַי לֵאמֹר”” (פרק כ”ה פסוק א’). ולאחר מכן מופיעים הפסוקים: “שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ, וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ; וְאָסַפְתָּ, אֶת-תְּבוּאָתָהּ; וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת, שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ–שַׁבָּת, לַיהוָה: שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע, וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר” (פרק כ”ה פסוקים ג’-ד’). למעשה בשנה השביעית (שנת שמיטה – אותה אנו מציינים השנה) , יש לתת לאדמה לנוח ולהפסיק את עבודת הארץ. בשנה זו הגידולים הם למעשה בגדר הפקר וכולם יכולים ליהנות מהם. רש”י מתייחס כאן לשאלה הידועה – “מה עניין שמיטה להר סיני” ושואל מדוע דווקא כאן מצויין כי מצוות השמיטה נאמרה בסיני (הרי כל המצוות ניתנו בסיני). על כך הוא עונה: ” אלא מה שמיטה נאמרו כללותיה ופרטותיה ודקדוקיה מסיני, אף כולן נאמרו כללותיהן ודקדוקיהן מסיני, כך שנויה בתורת כהנים”.דהיינו, מצוות השמיטה היא דוג’ לכך שכל המצוות שניתנו בהר סיני, גם אם הן מובאות בתורה שבעל פה. בנוסף, עולה השאלה בנוגע לתבואה בשנה השביעית ונאמר בפרשה: ” וְצִוִּיתִי אֶת-בִּרְכָתִי לָכֶם, בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית; וְעָשָׂת, אֶת-הַתְּבוּאָה, לִשְׁלֹשׁ, הַשָּׁנִים” (פרק כ”ה פסוק כ”א).ז”א שהקב”ה ידאג שלא יהיה מחסור במזון.

שנת היובל ודיני עבד עברי

“יוֹבֵל הִוא, שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה–תִּהְיֶה לָכֶם; לֹא תִזְרָעוּ–וְלֹא תִקְצְרוּ אֶת-סְפִיחֶיהָ, וְלֹא תִבְצְרוּ אֶת-נְזִרֶיהָ” (פרק כ”ה פסוק י”א). כאשר מגיעה שנת היובל בתום שבע שנות שמיטה נוהגים דיני שמיטה כמובן ויש לקדש שנה זו בתקיעת שופר “וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה” . כמו כן, בשנה זו מי שהינו עבד עברי שב אל משפחתו. והקרקעות שנמכרו, חוזרות לבעליהן. דיני עבד עברי מתייחסים ליהודי שנאלץ למכור את עצמו לעבדות עקב מצב כלכלי רעוע ואין לנהוג בו בזלזול ולתת לו עבודות בזויות. העבד נמכר לשש שנים ומשתחרר כאמור, בשנה השביעית. אך אם הגיעה שנת היובל בטרם מלאו שש שנים, הוא ייצא לחופשי.

מצוות נוספות המוזכרות בפרשה הן איסור הלוואה בריבית: ” אֶת-כַּסְפְּךָ–לֹא-תִתֵּן לוֹ, בְּנֶשֶׁךְ; וּבְמַרְבִּית” וכן איסור עבודה זרה, אזכור שמירת השבת, וקדושת בית המקדש.

מערכת אלי עזור לי

פרשת השבוע- אמור, ספר ויקרא

by azorlieli | May 12, 2016 | כללי, פרשת השבוע

בשבוע שעבר עסקנו בפרשת קדושים ספר ויקרא
פרשת השבוע מתחילה באיסורים החלים על הכוהנים ובהם טומאת המת, אלא אם כן מדובר במשפחה ” כִּי, אִם-לִשְׁאֵרוֹ, הַקָּרֹב, אֵלָיו”, דהיינו, אבא, אמא , אח, אחות, בן ובת וכמובן אישה. ואיסור להתחתן עם גרושה : “אִשָּׁה זֹנָה וַחֲלָלָה לֹא יִקָּחוּ, וְאִשָּׁה גְּרוּשָׁה מֵאִישָׁהּ לֹא יִקָּחוּ: כִּי-קָדֹשׁ הוּא, לֵאלֹהָיו” (פרק כ”א פסוק ז’). על הכוהן הגדול לעומת זאת, אסור להיטמא בכלל : ” וְעַל כָּל-נַפְשֹׁת מֵת, לֹא יָבֹא: לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ, לֹא יִטַּמָּא” (פרק כ”א פסוק י”א) וכן אסור לו להתחתן עם אלמנה (אף על פי שזו מותרת לכוהן הדיוט). איסור נוסף הוא על עבודת המקדש לכוהנים אשר יש בהם מום “כִּי כָל-אִישׁ אֲשֶׁר-בּוֹ מוּם, לֹא יִקְרָב”. לבסוף הקב”ה מזהיר את הכוהנים שלא יאכלו מ ןהקורבנות באם הם טמאים : “כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר-יִקְרַב מִכָּל-זַרְעֲכֶם אֶל-הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יַקְדִּישׁוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל לַיהוָה, וְטֻמְאָתוֹ, עָלָיו: וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא, מִלְּפָנַי”.

מצוות השבת ופרשת המועדות

“דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, מוֹעֲדֵי יְהוָה, אֲשֶׁר-תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ–אֵלֶּה הֵם, מוֹעֲדָי” (פרק כ”ג פסוק ב’). פרשת אמור הינה פרשת המועדות (הכוונה למספר פרשיות אשר מפרטות את מועדי ישראל השונים). בפרשה נמנים חגי ישראל בזה אחר זה לפי סדרם ומועדם וכן פירוט המצוות אותם יש לקיים, אכילת מצה, ארבעת המינים ועוד. תחילה מוזכרת השבת “שֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן”. אזכור אח”כ לפי הסדר כאמור – חג הפסח, ספירת העומר( כאן הפרשה מאריכה ומפרטת את דיני העומר, אשר מציינים בימים אלו כמובן) וחג השבועות, ראש השנה, יום הכיפורים, חג הסוכות ושמיני עצרת.

לקראת סוף הפרשה ישנה התייחסות לדינו של מי שמקלל את השם. כאשר לפי הכתוב, בנה של שלומית בת דברי, קילל את הקב”ה “וַיִּקֹּב בֶּן-הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית אֶת-הַשֵּׁם, וַיְקַלֵּל”, והקב”ה ציווה לסקול אותו באבנים “הוֹצֵא אֶת-הַמְקַלֵּל, אֶל-מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, וְסָמְכוּ כָל-הַשֹּׁמְעִים אֶת-יְדֵיהֶם, עַל-רֹאשׁוֹ; וְרָגְמוּ אֹתוֹ, כָּל-הָעֵדָה” (פרק כ”ד פסוק י”ד). ולבסוף הפרשה מתארת מה דינו של אדם אשר מכה בהמה ומה דינו של אדם אשר מכה נפש אדם : “וּמַכֵּה בְהֵמָה, יְשַׁלְּמֶנָּה; וּמַכֵּה אָדָם, יוּמָת” (פרק כ”ד פסוק כ”א).

מערכת אלי עזור לי