by azorlieli | May 9, 2016 | כללי, מנהגים
“וּסְפַרְתֶּם לָכֶם, מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת, מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם, אֶת-עֹמֶר הַתְּנוּפָה: שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת, תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה; עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת, תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם; וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה, לַיהוָה” (ספר ויקרא)
בזמן שבית המקדש היה קיים, החלו לספור את העומר ביום בו הקריבו את קורבן עומר התנופה. הספירה מתחילה ממחרת השבת, דהיינו – ממוצאי יום ראשון של חג הפסח ועד לערב חג השבועות, הלאו הוא חג מתן תורה וכן היום החמישים לעומר. הספירה עצמה היא סוג של המתנה, אנו מחכים ומונים את הימים שעברו מאז ש”הקרבנו את קורבן העומר”, בציפייה לקבלת הימים שיבואו, לקבלת התורה מחדש במובן מסויים. הרי בארבעים ותשעת הימים הללו, מהרגע שבני ישראל יצאו ממצרים ועד למעמד הר סיני. העם היהודי עבר שינוי משמעותי ביותר מבחינה רוחנית. ואנו צריכים בזמן הספירה והציפייה, להשיג את הטוב, לחזור בתשובה, לגדול, להשתפר, ולהתקרב לקב”ה עד ליום בו נגיע אל הגאולה.
לכן, חשוב לציין, כי יש להקפיד לספור בכל יום ושלפני שסופרים מברכים: “ברוך אתה ה’ אלוהינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על ספירת העומר. אחת השאלות הנישנות בהקשר של ספירת העומר, היא כיצד לנהוג באם פספסנו לספור באחד הערבים. על כך הדעות חלוקות, אך באופן כללי ישנן דעות שסוברות כי ניתן למנות במהלך היום למחרת עם ברכה ויש כאלו שאומרים שניתן למנות , אך אין לברך. בכל מקרה, באם אדם פספס לגמרי יום אחד של ספירה, הוא צריך להמשיך למנות ללא ברכה.
מנהגי אבלות ול”ג בעומר
בנוסף, ישנם מנהגי אבלות בספירת העומר, לזכרם של 24 אלף תלמידיו של רבי עקיבא, שמתו ממגיפה בתקופה זו בין חג הפסח לחג השבועות.
המנהגים הם:
1. לא מתחתנים במהלך תקופה זו.
2. לא מסתפרים ומתגלחים בתקופה זו.
3. לא רוכשים בגדים חדשים.
4. ממעטים בשמחה, לא מאזינים למוזיקה וכו’.
יחד עם זאת, ישנם כאלו הנוהגים להתגלח ולהסתפר בראש חודש אייר. גם לגבי קיום חתונה ישנם מנהגים שונים בין עדות המזרח לעדות אשכנז.
הסיבה למגיפה בה נהרגו תלמידו של רבי עקיבא, הינה מכיוון שהם אינם נהגו בכבוד אחד כלפי השני. מה שמתייחס למה שאמרנו בהתחלה, שעלינו להתאמץ ולהשתדל ובמיוחד בימים אלו עלינו לאהוב ולכבד את הזולת. הרי רק לאחרונה קראנו בפרשת השבוע את הפסוק ” לא-תִקֹּם וְלֹא-תִטֹּר אֶת-בְּנֵי עַמֶּךָ, וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ”, וכידוע, דרש רביע עקיבא ” ואהבת לרעך כמוך – זה כלל גדול בתורה”.
למרות המנהגים הללו, ידוע כי בל”ג בעומר אנו נוהגים לשמוח, וביום זה קרו מספר דברים חשובים בהיסטוריה היהודית:
1. המגיפה פסקה ותלמידיו של רבי עקיבא הפסיקו למות.
2. ביום זה נפטר הרשב”י הקדוש – מחבר ספר הזוהר ותלמידו של רבי עקיבא. ואמר לתלמידיו לפני שנפטר, שיש לשמוח ביום זה וגילה להם את סודות התורה הקדושים.
באשר לסיבה שבגללה אנו מדליקים מדורות – ידוע כי התורה נמשלה לאש וסודותיו הגדולים שגילה הרשב”י, הם זכות גדולה וגילוי מיוחד ביותר. ועל כן נוהגים להדליק מדורות לזכרו, להפצת האור למרחקים. סיבה נוספת להדלקת המדורות היא , שבזמן מרד בר כוכבא (אשר רבי עקיבא לקח בו חלק) נהגו להדליק מדורות בכדי להודיע על מרד ובכדי לבשר על ניצחונות.
לסיכום, בזמן ספירת העומר עלינו לשאוף לתקן את מידותינו ולהרבות בחסדים, להרבות אחדות בעם ולשמוח ולרקוד בל”ג בעומר ולזכור שעלינו להתקדם צעד אחר צעד לעבר הגאולה.
“רבונו של עולם מלא רחמים, זכנו בחסדיך העצומים לקים מצות ספירת העומר בזמנו בקדושה גדולה ובהתעוררות נפלא ונורא, שנזכה להתעורר על ידי קדושת מצוה נוראה הזאת לשוב אליך באמת, ולצאת מכל טומאותינו, לבער מקרבנו כל מיני טמאות וזוהמות שנדבק בנו על ידי מעשינו הרעים”
מערכת אלי עזור לי
by azorlieli | May 5, 2016 | כללי, פרשת השבוע
קדושים
בשבוע שעבר עסקנו בפרשת אחרי מות ספר ויקרא, פרשת השבוע הנוכחית המתחילה בפסוק: ” דַּבֵּר אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם–קְדֹשִׁים תִּהְיוּ: כִּי קָדוֹשׁ, אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם” (פרק י”ט, פסוק ב’). מכילה מצוות רבות ודינים בנושאים שונים כגון: בין אדם למקום, בין אדם לחברו, מצוות התלויות בארץ, איסורים לנהוג כפי הגויים, דיני קורבנות ועוד. צמד המילים “קדושים תהיו” בא ללמד אותנו שקיום המצוות ולימוד התורה מבדילים אותנו מן הגויים, ועל ידי שמירה על הקדושה נוכל לסור מרע ולעשות טוב. המצוות שמופיעות הן : “אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ, וְאֶת-שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ: אֲנִי, יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם” (פרק י”ט, פסוק ג’), אחד הנימוקים לסמיכות של שתי מצוות אלו הוא שמצד אחד יש לכבד את ההורים כמובן, אך אם ישנו מצב שבו חס וחלילה, ההורים מבקשים לחלל שבת, אין לשמוע להם. לכן הפסוק מסתיים במילים “אני השם אלוקיכם”, בכדי להזכיר לנו את חשיבותה הגדולה של מצוות שמירת השבת.
ואהבת לרעך כמוך
“לא-תִקֹּם וְלֹא-תִטֹּר אֶת-בְּנֵי עַמֶּךָ, וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ: אֲנִי, יְהוָה (פרק י”ט, פסוק י”ח). אחת המצוות החשובות ביותר והקשות ביותר הינה “ואהבת לרעך כמוך”. ורבי עקיבא התייחס למצווה זו ככלל חשוב בכל התורה. פסוק זה מתחיל קודם כל באיסור לאו והוא בא להדגיש כי אין לאדם לנקום בחברו ולנטור לו טינה באם זה פגע בו, במילים אחרות נניח ובקשתם הלוואה מחבר והוא לא נתן לכם, ולאחר זמן מה אותו חבר בא אליכם וביקש הלוואה. אסור להטיח בפניו כי הוא אינו הלווה לכם כשביקשתם ויש לגמול עימו חסד ולהלוות לו. הרי ידוע שלאדם קל לסלוח לעצמו, אך קשה לסלוח לאחרים וכל העניין הוא כי בני ישראל צריכים לאהוב אחד את השני כגופם.
באותו הקשר הפרשה מתייחסת לאיסורים כגון: הלנת השכר, בפני עיוור לא תיתן מכשול, לקיחת שוחד, לשפוט בצדק וכו’. ניתן לומר כי כמו שאנו שואפים ומקווים שחברינו מתנהגים אלינו בצורה הוגנת וישרה, כך עלינו לנהוג בהם. וככל שנקפיד לאהוב את רענו כפי שאנו אוהבים את עצמנו, נוכל לקיים את הכלל החשוב הזה ולייחד את לבבות בני ישראל עם הקב”ה.
מערכת אלי עזור לי
by azorlieli | Apr 27, 2016 | כללי, פרשת השבוע
בפרשה הקודמת עסקנו בפרשת מצורע
פרשת השבוע נפתחת בפסוק: “וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה, אַחֲרֵי מוֹת, שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן–בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי-יְהוָה, וַיָּמֻתוּ” (פרק ט”ז, פסוק א’). כאמור בפרשת שמיני, שני בניו של אהרון נדב ואביהוא חטאו ולכן מתו. בחלקה הראשון, הפרשה מתייחסת לעבודתו של הכהן הגדול בקודש הקודשים ביום הכיפורים, ולכן מתחילה מתחילה באזכור זה. המשמש תמרור ומדגיש שפרט ליום הכיפורים, אסור בשום פנים ואופן להתקרב לקודש הקודשים. כמו כן, עבודת הכהן ביום הכיפורים שונה משאר ימות השנה והיא נעשית כאשר הכהן הגדול לובש בגדים לבנים (ולא זהב). ובנוסף מקריב הכוהן הגדול שעיר לקב”ה ושעיר לעזאזל – הבא לכפר על עונותיהם של כלל בני ישראל. ובנוסף התורה מזכירה לנו את שיום הכיפורים הינו שבתון מוחלט: “כִּי-בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם, לְטַהֵר אֶתְכֶם: מִכֹּל, חַטֹּאתֵיכֶם, לִפְנֵי יְהוָה, תִּטְהָרוּ; שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הִיא לָכֶם, וְעִנִּיתֶם אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם–חֻקַּת, עוֹלָם” (פרק ט”ז, פסוקים ל’- ל”א).
חשיבות הקרבת הקורבנות רק בבית המקדש
לאחר ציון יום הכיפורים, הפרשה מציינת כי את הקורבנות יש להקריב בבית המקדש בלבד ולא מחוצה לו. שכן, חלק חשוב מטקס הקרבת הקורבן הינו התזת הדם על המזבח, כחלק מכפרתו לש מקריב הקורבן. ומי שמקריב קורבן ושופך את הדם מחוץ לבית המקדש, כאילו שפך דם של אדם ודינו כרת, “וְנִכְרַת הָאִישׁ הַהוּא, מֵעַמָּיו”. באותו הקשר התורה אוסרת עלינו לאכול או לשתות את דם הקורבנות: “וְאִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל, וּמִן-הַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם, אֲשֶׁר יֹאכַל, כָּל-דָּם–וְנָתַתִּי פָנַי, בַּנֶּפֶשׁ הָאֹכֶלֶת אֶת-הַדָּם, וְהִכְרַתִּי אֹתָהּ, מִקֶּרֶב עַמָּהּ” (פרק י”ז, פסוק י’).
בחלקה האחרון הפרשה מפרטת מספר איסורים ובהם: איסור גילוי עריות: “אִישׁ אִישׁ אֶל-כָּל-שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ, לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה אֲנִי, יְהוָה” (פרק י”ח, פסוק ו’), איסור משכב זכר: “וְאֶת-זָכָר–לֹא תִשְׁכַּב, מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה: תּוֹעֵבָה, הִוא” (פרק י”ח, פסוק כ”ב). ואיסור משכב בהמה: בְכָל-בְּהֵמָה לֹא-תִתֵּן שְׁכָבְתְּךָ, לְטָמְאָה-בָהּ” (פרק י”ח, פסוק כ”ג). התורה מציינת ומזהירה : “כִּי בְכָל-אֵלֶּה נִטְמְאוּ הַגּוֹיִם” וכי חטאים חמורים אלו יכולים להביא למצב בו בני ישראל יגורשו מארצם: “וְלֹא-תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם, בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ” לכן בני ישראל מחויבים בקדושה זו ומחויבים לעשות כפי דבר הקב”ה.
מערכת אלי עזור לי
by azorlieli | Apr 21, 2016 | כללי, מנהגים, פסח
חג הפסח
בעוד מספר ימים נשב סביב השולחן, נערוך את הסדר, נשיר מה נשתנה וחד גדיא, נשתה 4 כוסות של יין ונספר על יציאת מצרים, “וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח”. נכון שבכל יום אנו מזכירים את יציאת מצרים בתפילות, אך בליל הסדר חלה החובה לדבר ולספר” והגדת לבנך”/ כמו כן, הכוונה היא לספר לילדים, לדור ההמשך על הניסים והשפטים שעשה הקב”ה במצרים, על קריעת ים סוף על עשרת המכות וכו’.
“עבדים היינו לפרעה במצרים עתה בני חורין”, למעשה, עד שהקב”ה לא גאל אותנו והוציאנו ממצרים בני ישראל היו משועבדים לפרעה ועבדו בפרך. בני ישראל יצאו מהרע אל הטוב, מן השקר אל האמת ומגלות לגאולה והם יצאו ברכוש גדול כשידם על העליונה. אם כן, נשאלת השאלה כיצד ניתן להיות בניו חורין באמת בימינו אנו, במיוחד כאשר אנו חיים במצב תמידי של איום ולחץ וכפי שכתוב באגדה “בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו”.
רבי נחמן אומר
ננסה לבאר את העניין ע”י התייחסות לדבריו של רבי נחמן בהקשר של יציאת מצרים בספרו ” ליקוטי הלכות” : “וְזֶה הָעִנְיָן שֶׁל יְצִיאַת מִצְרַיִם נַעֲשֶׂה בְּכָל דּוֹר וָדוֹר וּבְכָל אָדָם וּבְכָל זְמַן, כִּי בְּכָל עֵת שֶׁהָאָדָם מְשֻׁקָּע, חַס וְשָׁלוֹם, בְּגָלוּת הַנֶּפֶשׁ כָּל אֶחָד כְּפִי שֶׁנִּתְפַּס בַּעֲווֹנוֹתָיו וּבְתַאֲווֹתָיו, רַחֲמָנָא לִצְלַן, וְיֵשׁ לִפְעָמִים שֶׁהָאָדָם מְשֻׁקָּע בְּגָלוּת הַנֶּפֶשׁ כָּל כָּךְ עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְגַלּוֹת לוֹ שׁוּם עֵצָה קְדוֹשָׁה אֵיךְ לָצֵאת מִן הַחֹשֶׁךְ וְהַגָּלוּת, .. אֲבָל כְּשֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רוֹצֶה לַחֲמֹל עָלָיו וּלְגָאֳלוֹ וּלְהַנְטוֹתוֹ לִתְחִיָּה לְהַכְנִיס בּוֹ הִתְעוֹרְרוּת לִתְשׁוּבָה לְבַל יִהְיֶה נִדְחֶה חַס וְשָׁלוֹם, אָז הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מֵאִיר בְּדַעְתּוֹ עֶצֶם הָאֱמֶת.. וְעַל-יְדֵי עֶצֶם הָאֱמֶת זוֹכֶה לֶאֱמוּנָה.. כִּי אַחַר יְצִיאַת מִצְרַיִם שֶׁאָז זָכוּ לְעֶצֶם אוֹר הָאֱמֶת, אֲבָל לֹא הָיָה הָאוֹר כִּי אִם לְפִי שָׁעָה כַּמְבֹאָר בַּכַּוָּנוֹת, רַק אַחַר כָּךְ זוֹכִין עַל-יְדֵי הַסְּפִירָה לְהַמְשִׁיךְ אוֹר הָעֵצוֹת בְּהַדְרָגָה וּבְמִדָּה”.
בני ישראל עברו דרך ארוכה, “אכלו מרורים” עד לגאולה, אך אז הגיע האור האמיתי שגאל אותם ואח”כ הם המתינו עד לקבלת התורה וההגעה לארץ ישראל הקדושה. שכן אותו אור אמת ושופע היורד עלינו בפסח, הוא שיאפשר לנו לצאת הן מהגלות הכללית של עם ישראל והן מהגלות הפנימית שכל אחד מאיתנו שרוי בה. אך עלינו ללכת צעד צעד, שלב אחר שלב ולדבוק בקב”ה ובתורתו , עלינו לזכור כי יש לנו את החופש לבחור בשמחה ולא בעצב ואנו צריכים לנקות היטב את החמץ מקרבנו – שהוא למעשה כל המידות הרעות והעוונות אשר מרחיקים אותנו מן הגאולה. הרי החירות בסופו של דבר היא החירות הרוחנית, החירות של הנפש ואמרו חכמינו ” אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה”.
כנגד ארבעה בנים דיברה התורה
ניתן לומר כי ארבעת הבנים – חכם, רשע, תם ושאינו יודע לשאול נמצאים עמוק בנפשנו ובאישיותנו המורכבת ממכלול תחושות ורגשות. בנוסף, ארבעת הבנים הם כנגד ארבעה לשונות של גאולה והם : ” “והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי”. תחילה הרשע יוצא נגד הגאולה, אח”כ הוא מוכן לקבל את האמונה אך אינו יודע לשאול, בהמשך הוא תם המתעניין באופן סתמי ולבסוף הוא נעשה חכם הלומד את התורה. בדיוק כפי שציינו קודם שעלינו להתקדם בשלבים בכדי לזכות בגאולה. ובכדי שנזכה להיות בני חורין אל לנו להתעלם משאר הבנים, שכן רק כאשר נכיר ונלמד לזהות ולאזן בין ארבעת הכוחות האלו, נוכל לזכות לחירות האמיתית שתוביל אותנו אל עבודת השם יתברך.
אנו מאחלים לכם פסח כשר ושמח,
מערכת אלי עזור לי
by azorlieli | Apr 14, 2016 | כללי, פרשת השבוע
בשבוע שעבר עסקנו בפרשת תזריע ספר ויקרא
“זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע, בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ: וְהוּבָא, אֶל-הַכֹּהֵן” (פרק י”ד, פסוק ב’). כך נפתחת פרשת מצורע, אשר מפרטת את דיני המצורע ועוסקת בדיני טומאה וטהרה. הפרשנים מלמדים אותנו כי נגע הצרעת מופיע אצל אדם אשר דיבר לשון הרע או חטא בחטא הגאווה ובצרות עין. עונשו של המצורע הינו להיות בדד, להיות לבד מחוץ למחנה. בכדי לטהר את המצורע יש לקחת שתי ציפורים ושני ואזוב: “וְצִוָּה, הַכֹּהֵן, וְלָקַח לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי-צִפֳּרִים חַיּוֹת, טְהֹרוֹת; וְעֵץ אֶרֶז, וּשְׁנִי תוֹלַעַת וְאֵזֹב” (פרק י”ד, פסוק ב’). הסיבה שלוקחים שתי ציפורים היא מכיוון שהנגע כאמור מופיע בגלל לשון הרע-פטפוטי דברים וכך גם הציפורים שמפטפטות בציוץ וצפצוף קל והן יטהרו את הנגע. האזכור של שני ואזוב הוא כנגד חטא הגאווה, דהיינו שהאדם ישפיל את עצמו מגאוותו כתולעת השני וכעץ האזוב.
החלק השני-מצורע
בחלקה השני, מתייחסת הפרשה לנגע הצרעת בבית ומדובר בבית עשוי אבנים: ” כִּי תָבֹאוּ אֶל-אֶרֶץ כְּנַעַן, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם לַאֲחֻזָּה; וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת, בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם” (פרק י”ד, פסוק ל”ד). נגע הצרעת בבית הינו סימן אזהרה, המלמד אותנו כי עלינו לחזור למסלול ולחזור בתשובה. כאשר לאדם יש את נגע הצרעת בביתו, עליו לקרוא לכהן הגדול, והכן מחליט האם על הבית להיות בהסגר במשך שבעה ימים. באם הבית לא מטהר, יש להרוס את הבית ולזרוק את ההריסות מחוץ לעיר: “וְחִלְּצוּ אֶת-הָאֲבָנִים, אֲשֶׁר בָּהֵן הַנָּגַע; וְהִשְׁלִיכוּ אֶתְהֶן אֶל-מִחוּץ לָעִיר, אֶל-מָקוֹם טָמֵא”. אם הבית נרפא, מטהרים אותו כפי שמטהרים את המצורע.
החלק האחרון בפרשה מתייחס לטומאת זב, טומאת הוצאת זרע לבטלה וטומאת נידה ומכיוון שהזב והזבה מטמאים את כל אשר בא איתם במגע, יש לטהרם על ידי רחיצה במים: “וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ בְּמַיִם חַיִּים, וְטָהֵר”. בהקשר זה ניתן להבין מדוע נמשלה התורה למים, הרי המים מטהרים ומחיים את האדם וכך גם התורה, מחייה אותנו, משקה אותנו, מרחיקה אותנו מן הצרות ומן הנגעים הרעים, מצמיחה אותנו ועוזרת לנו להירפא ולהיטהר.
“וְהִזַּרְתֶּם אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, מִטֻּמְאָתָם; וְלֹא יָמֻתוּ בְּטֻמְאָתָם, בְּטַמְּאָם אֶת-מִשְׁכָּנִי אֲשֶׁר בְּתוֹכָם”
מערכת אלי עזור לי
Recent Comments