פרשת השבוע – פרשת בלק, ספר במדבר

פרשת השבוע – פרשת בלק, ספר במדבר

בשבוע שעבר עסקנו בפרשת חוקת, ספר במדבר.

פרשת השבוע עוסקת בנביא בלעם ובניסיון לקללתו את בני ישראל. בלק בן ציפור מלך מואב, אשר פוחד מבני ישראל מצטרף למדין ויחדיו הם פונים לבלעם ומבקשים ממנו שיקלל את העם וכך הם ינצחו במלחמה: ” וַיֵּלְכוּ זִקְנֵי מוֹאָב, וְזִקְנֵי מִדְיָן, וּקְסָמִים, בְּיָדָם; וַיָּבֹאוּ, אֶל-בִּלְעָם, וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו, דִּבְרֵי בָלָק” (פרק כ”ב, פסוק ז’). בלעם משיב להם “לִינוּ פֹה הַלַּיְלָה וַהֲשִׁבֹתִי אֶתְכֶם דָּבָר, כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר יְהוָה אֵלָי”. ובלילה הקב”ה פונה אל בלעם ואומר לו ” לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם; לֹא תָאֹר אֶת-הָעָם, כִּי בָרוּךְ הוּא”. למחרת בבוקר בלעם משיב כי יחזור לארצם וכי הקב”ה אוסר עליו ללכת עימם. אך בלק אינו מוותר והקב”ה מתגלה שוב לבלעם ואומר לו ” אִם-לִקְרֹא לְךָ בָּאוּ הָאֲנָשִׁים, קוּם לֵךְ אִתָּם; וְאַךְ, אֶת-הַדָּבָר אֲשֶׁר-אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ–אֹתוֹ תַעֲשֶׂה”.

ותפתח האתון את פיה

” וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר, וַיַּחֲבֹשׁ אֶת-אֲתֹנוֹ; וַיֵּלֶךְ, עִם-שָׂרֵי מוֹאָב” (פרק כ”ב, פסוק כ”א). הקב”ה כועס על בלעם שקם בהתלהבות למסור את הקללה ומציב בדרך מלאך “וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ”. האתון סוטה מן הדרך והולכת בשדה ובלעם מתעצבן ומכה אותה. כך קורה הדבר עוד פעם אחת ובפעם השלישית כאשר בלעם מכה את האתון הקב”ה פותח את פי האתון: “וַתֹּאמֶר לְבִלְעָם, מֶה-עָשִׂיתִי לְךָ, כִּי הִכִּיתַנִי, זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים”. ואז המלאך נגלה אל בלעם ואומר לו כי חייו ניצלו בזכות האתון. בלעם מתעשת וכאשר הוא מגיע לבלק הא אומר לו “הֲיָכֹל אוּכַל דַּבֵּר מְאוּמָה: הַדָּבָר, אֲשֶׁר יָשִׂים אֱלֹהִים בְּפִי–אֹתוֹ אֲדַבֵּר”.

בא לקלל ויצא מברך

והנה כאשר בלעם פותח את פיו יוצא שבמקום לקלל הוא מברך את בני ישראל, בלק מתעצבן על בלעם ואומר לו : “מֶה עָשִׂיתָ לִי: לָקֹב אֹיְבַי לְקַחְתִּיךָ, וְהִנֵּה בֵּרַכְתָּ בָרֵךְ”. הברכות אשר שם הקב”ה בפיו של בלעם מעידות על קדושתו,סגולתו ומעלתו של עם ישראל ועל הקשר האיתן עם בורא עולם. הפרשה מסתיימת במעשה הגבורה של פנחס בן אלעזר, שבזכותו פסקה המגיפה אשר תקפה את ישראל שזנו עם בנות מואב ואף השתחוו לאלוהיהן.

פרשת השבוע – פרשת חוקת, ספר במדבר

פרשת השבוע – פרשת חוקת, ספר במדבר

בשבוע שעבר עסקנו בפרשת קורח, ספר במדבר.

פרשת השבוע נפתחת במצוות פרשה אדומה: “זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה, אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה לֵאמֹר: דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין-בָּהּ מוּם, אֲשֶׁר לֹא-עָלָה עָלֶיהָ, עֹל” (פרק י”ט, פסוק ב’). ע”י קיום מצווה זו ולאחר שחיטת הפרה והכנת מי הטהרה מאפרה, ניתן לטהר את מי שנטמא בטומאת מת (זו הדרך היחידה להיטהר מטומאת מת). אחר כך הפרשה מספרת אודות שהותם של בני ישראל במדבר, בשנה הארבעים ליציאת מצרים ובסמוך להגעתם לארץ ישראל. בשלב זה בפרשה, מרים הנביאה נפטרת ועם ישראל מתלונן כי אין להם מים לשתות, הקב”ה מצווה את אהרון ומשה: “קַח אֶת-הַמַּטֶּה, וְהַקְהֵל אֶת-הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ, וְדִבַּרְתֶּם אֶל-הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם, וְנָתַן מֵימָיו; וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן-הַסֶּלַע, וְהִשְׁקִיתָ אֶת-הָעֵדָה וְאֶת-בְּעִירָם” (פרק כ’, פסוק ח’). אך בפועל משה הכה בסלע ולא דיבר אליו כציווי השם: “וַיַּךְ אֶת-הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ—פַּעֲמָיִם”, ובעקבות כך נענשו משה ואהרון שלא ייכנסו לארץ ישראל “יַעַן לֹא-הֶאֱמַנְתֶּם בִּי, לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל–לָכֵן, לֹא תָבִיאוּ אֶת-הַקָּהָל הַזֶּה, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-נָתַתִּי לָהֶם”.

פטירתו של אהרון והמשך המסע לארץ ישראל

בני ישראל כאמור ממשיכים במסעם ובהגיעם אל הֹר הָהָר, הקב”ה מצווה את משה ואת אהרון ואלעזר ובנו, לעלות להר: “וְהַפְשֵׁט אֶת-אַהֲרֹן אֶת-בְּגָדָיו, וְהִלְבַּשְׁתָּם אֶת-אֶלְעָזָר בְּנוֹ; וְאַהֲרֹן יֵאָסֵף, וּמֵת שָׁם” (פרק כ’, פסוק כ”ו). העם מתאבל במשך שלושים ימים על אהרון וממשיך בדרכו. כידוע על מנת להגיע אל הארץ הנכספת, בני ישראל עברו לא מעט תלאות בדרך וקמים עליהם לא מעט אויבים הרוצים להילחם בהם. כך לדוג’ כאשר מלך ערד שומע שבני ישראל נמצאים בסביבתו הוא יוצא למלחמה שבסופה הוא מפסיד. אך למרות הניצחון בני ישראל ממשיכים להתלונן על הדרך הארוכה עליהם לעבור והקב”ה מעניש אותם ואח”כ מרפאם.

הפרשה מסתיימת במלחמתם של בני ישראל בסיחון מלך האמורי ובעוג מלך הבשן, אך חשוב לציין שטרם המלחמות הללו, משה פונה אל המלכים השונים ומבקש מהם רשות לעבור דרך ארצם “אֶעְבְּרָה בְאַרְצֶךָ, לֹא נִטֶּה בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם–לֹא נִשְׁתֶּה, מֵי בְאֵר”. אך האויבים המתנגדים פורצים במלחמה נגדנו והקב”ה מצילנו מידם “וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, אַל-תִּירָא אֹתוֹ–כִּי בְיָדְךָ נָתַתִּי אֹתוֹ וְאֶת-כָּל-עַמּוֹ, וְאֶת-אַרְצוֹ”.

פרשת השבוע – ספר במדבר, פרשת קורח

פרשת השבוע – ספר במדבר, פרשת קורח

בשבוע שעבר עסקנו בפרשת שלח, ספר במדבר.

עניינה העיקרי של פרשת השבוע הינו מחלוקת קורח ועדתו עם משה ואהרון ותוצאות מחלוקת זו: ” וַיִּקַּח קֹרַח, בֶּן-יִצְהָר בֶּן-קְהָת בֶּן-לֵוִי; .. וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה.. וַיִּקָּהֲלוּ עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב-לָכֶם–כִּי כָל-הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים, וּבְתוֹכָם יְהוָה; וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ, עַל-קְהַל יְהוָה” (פרק ט”ז פסוקים א’-ג’). אם כן, קורח בן דודם ועדתו טוענים דברים אלו ולמעשה קוראים עליהם מעין תיגר. בתגובה משה מציע להם כי כולם יוכלו להקריב קטורת לפני הקב”ה וכך לבחון מי ייבחר על ידי הקב”ה, “וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָה, הוּא הַקָּדוֹשׁ”. בנוסף משה פונה בדרכי פיוס לדותן ואבירם אך אלו עונים בסירוב, ובשלב זה משה מבקש מהקב”ה שלא יקבל את קורבנם ” וַיִּחַר לְמֹשֶׁה, מְאֹד, וַיֹּאמֶר אֶל-יְהוָה, אַל-תֵּפֶן אֶל-מִנְחָתָם”.

ותפתח האדמה את פיה

קורח ועדתו באים לתת את הקטורת ומשה מזהיר את שאר העם שיתרחקו מהם כד שלא יקבלו עונש. כמו כן משה אומר להם כי אם העונש יהיה עונש מוות רגיל, זה סימן שהקב”ה לא שלח אותו, אבל אם האדמה תבלע אותם, זו תהיה הוכחה שהוא נשלח ע”י הקב”ה: “כִּי-יְהוָה שְׁלָחַנִי לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל-הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה: כִּי-לֹא, מִלִּבִּי”. בסופו של דבר, עונשם של קורח ומשפחתו הוא כידוע ” וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת-פִּיהָ, וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת-בָּתֵּיהֶם, וְאֵת כָּל-הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח, וְאֵת כָּל-הָרְכוּשׁ” (פרק ט”ז, פסוק ל”ב). האדמה בלעה גם את דותן ואבירם ושאר מקטירי הקטורת נאכלים באש.

בני ישראל אינם לומדים את הלקח וממשיכים להתאונן: “וַיִּלֹּנוּ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, מִמָּחֳרָת, עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן, לֵאמֹר: אַתֶּם הֲמִתֶּם, אֶת-עַם יְהוָה” (פרק י”ז, פסוק ו’). בעקבות כך הקב”ה מכה אותם במגפה שהורגת 14,700 נפשות, והיא נעצרת בסופו של דבר עלי ידי משה ואהרון. לאחר מכן הקב”ה מצווה על ראשי העדות להביא מטות לבית המקדש ואומר :” וְהָיָה, הָאִישׁ אֲשֶׁר אֶבְחַר-בּוֹ–מַטֵּהוּ יִפְרָח; וַהֲשִׁכֹּתִי מֵעָלַי, אֶת-תְּלֻנּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל”. המטה אשר פורח הוא כמובן מטהו של אהרון הכהן, ובכך מחזק הקב”ה את העם ואת בחירתו במנהיגיו. בסוף הפרשה מתואר מהו שכרם של הכהנים ושל הלווים עבור עבודתם בבית המקדש.

פרשת השבוע-ספר במדבר, פרשת שלח

פרשת השבוע-ספר במדבר, פרשת שלח

בשבוע שעבר עסקנו בפרשת ספר במדבר-בהעלותך
השבוע פרשת השבוע עוסקת בעיקר בחטא המרגלים והיא נפתחת עם שליחתם של שנים-עשר המרגלים לתור את ארץ כנען: ” שְׁלַח-לְךָ אֲנָשִׁים, וְיָתֻרוּ אֶת-אֶרֶץ כְּנַעַן, אֲשֶׁר-אֲנִי נֹתֵן, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו, תִּשְׁלָחוּ–כֹּל, נָשִׂיא בָהֶם” (פרק י”ג פסוק ב’). מטרת שליחתם של ראשי השבטים הינה לבחון את הארץ, אשר בני ישראל עתידים לכבוש, ולהבין מי יושב בתוכה “הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה, הַמְעַט הוּא אִם-רָב”, וכן להבין אם הארץ טובה או רעה ואיזו תנובה יש בה “וּמָה הָאָרֶץ הַשְּׁמֵנָה הִוא אִם-רָזָה, הֲיֵשׁ-בָּהּ עֵץ אִם-אַיִן”. המרגלים חוזרים לאחר ארבעים ימים ומדברים בפני כל העדה: “.. וַיֹּאמְרוּ, בָּאנוּ, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ; וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, הִוא–וְזֶה-פִּרְיָהּ.. הֶעָרִים, בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד, וְגַם-יְלִדֵי הָעֲנָק, רָאִינוּ שָׁם.. עֲמָלֵק יוֹשֵׁב, בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב; וְהַחִתִּי וְהַיְבוּסִי וְהָאֱמֹרִי, יוֹשֵׁב בָּהָר, וְהַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב עַל-הַיָּם” (פרק י”ג פסוקים כ”ז-כ”ט). למעשה כל המרגלים פרט לכלב בן יפונה ויהושע בן נון טענו כי לא ניתן לכבוש את הארץ וכלב אמר להיפך “עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ–כִּי-יָכוֹל נוּכַל, לָהּ”.

כיבוש הנחלות

לאחר שהעם שומע דברים אלו הם מלינים על משה ואהרון “לוּ-מַתְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, אוֹ בַּמִּדְבָּר הַזֶּה, לוּ-מָתְנוּ”, ומשה ואהרון בחיזוקם של כלב ויהושע משיבים להם כי הארץ טובה, אך העם אינו מקשיב ורוצה לרגום אותם באבנים. בשלב זה הקב”ה מתגלה אל משה ואומר לו “עַד-אָנָה יְנַאֲצֻנִי הָעָם הַזֶּה; וְעַד-אָנָה, לֹא-יַאֲמִינוּ בִי, בְּכֹל הָאֹתוֹת, אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּקִרְבּוֹ”. כנגד, משה מתפלל בעבור עם ישראל והקב”ה עונה “סלחתי כדבריך”, וממית במגפה את עשרת המרגלים אשר הוציאו דיבה על הארץ. בני ישראל מבינים כי טעו, אך בניגוד להוראת משה שמפציר בהם לא לעבור את פי הקב”ה, הם יוצאים לכבוש את הארץ ונוחלים תבוסה.

בהמשך הפרשה מתייחסת למספר מצוות ואיסורים כגון: ציווי על נסכים ומנחות, דיני הפרשת חלה: “וְהָיָה, בַּאֲכָלְכֶם מִלֶּחֶם הָאָרֶץ–תָּרִימוּ תְרוּמָה, לַיהוָה” (פרק ט”ו, פסוק י”ט). דיני עבודת כוכבים, דיני המקושש עצים בשבת, ולבסוף מצוות פרשת ציצית: “וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל-כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם, לְדֹרֹתָם; וְנָתְנוּ עַל-צִיצִת הַכָּנָף, פְּתִיל תְּכֵלֶת”, הבאה להזכיר לנו את מצוות השם.

מערכת אלי עזור לי

פרשת השבוע-ספר במדבר, פרשת בהעלותך

פרשת השבוע-ספר במדבר, פרשת בהעלותך

בשבוע שעבר, פרשת השבוע עסקה ב ספר במדבר- פרשת הנשא
בפרשת השבוע בני ישראל מתחילים את מסעם לעבר ארץ ישראל. הפרשה מתחילה בציווי הדלקת המנורה, אותה יש להדליק בכל יום : “דַּבֵּר, אֶל-אַהֲרֹן, וְאָמַרְתָּ, אֵלָיו: בְּהַעֲלֹתְךָ, אֶת-הַנֵּרֹת, אֶל-מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה, יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת” (פרק ח’ פסוק ב’). בהמשך פרק זה מתואר כיצד יש להכשיר את הלווים ולטהרם לעבודת בית המקדש. “וַיַּעֲשׂוּ אֶת-הַפֶּסַח בָּרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ, בֵּין הָעַרְבַּיִם–בְּמִדְבַּר סִינָי” . ארבע עשר יום לאחר הקמת המשכן, ושנה לאחר יציאת מצרים, בני ישראל מצווים להקריב את קורבן הפסח ולקיים את הפסח “כְּכָל-חֻקֹּתָיו וּכְכָל-מִשְׁפָּטָיו”. מי שנמנע ממנו להקריב את קורבן הפסח מכיוון שהיה טמא, יחגוג פסח שני, ללא צורך בביעור חמץ ויקריב את קורבן הפסח “בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם”. ובעת אכילת הקורבן ידאג להתרחק מחמץ.

בני ישראל ממשיכים במסע

כאמור, בני ישראל נסעו וחנו לפי הסימן של הענן: “וּלְפִי הֵעָלוֹת הֶעָנָן, מֵעַל הָאֹהֶל–וְאַחֲרֵי כֵן, יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וּבִמְקוֹם, אֲשֶׁר יִשְׁכָּן-שָׁם הֶעָנָן–שָׁם יַחֲנוּ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל” (פרק ט’ פסוק י”ז). כמו כן, כחלק מההכנה למסע, משה צווה להכין שתי חצוצרות עשויות כסף בהם יתקעו הכוהנים. חצוצרות אלו ישמשו את בני ישראל להתראות שונות בעת מלחמה, לכינוס נשיאי העדה, ציון יום חג וכן סימן יציאה להמשך המסע. “וַיִּסְעוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל לְמַסְעֵיהֶם, מִמִּדְבַּר סִינָי; וַיִּשְׁכֹּן הֶעָנָן, בְּמִדְבַּר פָּארָן (פרק י’ פסוק י”ב). ובכן המסע החל, התורה מציינת כאן את השבטים ואת נשיאיהם והענן מגן על בני ישראל. אך למרות זאת ישנו אספסוף קטן שמתאונן “וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים, רַע בְּאָזְנֵי יְהוָה”.

לשון הרע ועונשה של מרים

“וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה, עַל-אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח: כִּי-אִשָּׁה כֻשִׁית, לָקָח” (פרק י”ב פסוק א’). מרים ואהרון מדברים רעה כנגד משה והקב”ה מעניש את מרים בצרעת “וְהֶעָנָן, סָר מֵעַל הָאֹהֶל, וְהִנֵּה מִרְיָם, מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג”. אחר כך אהרון מבקש ממשה שיתפלל עבור אחותם ומשה נושא את התפילה ” אֵל, נָא רְפָא נָא לָהּ”. הקב”ה עונה למשה ” תִּסָּגֵר שִׁבְעַת יָמִים, מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, וְאַחַר, תֵּאָסֵף” ובתום שבעת הימים, בני ישראל ממשיכים במסעם.

מערכת אלי עזור לי

פרשת השבוע-ספר במדבר, פרשת נשא

פרשת השבוע-ספר במדבר, פרשת נשא

בשבוע שעבר עסקנו בפרשת השבוע במדבר,ספר במדבר

 פרשת השבוע

“נשא”, קוראים תמיד בסמיכות לחג השבועות הבא עלינו לטובה. פרשה זו הינה הפרשה הארוכה ביותר בתורה ויש בה 176 פסוקים.

פרשת השבוע הנוכחית ממשיכה מהיכן שהפרשה הקודמת הסתיימה ומתחילה בתיאור תפקידם של משפחות הלווים גרשון ומררי בבית המקדש. עבודתם של בני גרשון היא: “וְנָשְׂאוּ אֶת-יְרִיעֹת הַמִּשְׁכָּן, וְאֶת-אֹהֶל מוֹעֵד, מִכְסֵהוּ, וּמִכְסֵה הַתַּחַשׁ אֲשֶׁר-עָלָיו מִלְמָעְלָה; וְאֶת-מָסַךְ–פֶּתַח, אֹהֶל מוֹעֵד” (פרק ד’ פסוק כ”ה). “וּמִשְׁמַרְתָּם–בְּיַד אִיתָמָר, בֶּן-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן”. עבודתם של בני משפחת המררי היא: “..קַרְשֵׁי, הַמִּשְׁכָּן, וּבְרִיחָיו, וְעַמּוּדָיו וַאֲדָנָיו; וְעַמּוּדֵי הֶחָצֵר סָבִיב וְאַדְנֵיהֶם, וִיתֵדֹתָם וּמֵיתְרֵיהֶם, לְכָל-כְּלֵיהֶם, וּלְכֹל עֲבֹדָתָם; וּבְשֵׁמֹת תִּפְקְדוּ, אֶת-כְּלֵי מִשְׁמֶרֶת מַשָּׂאָם” (פרק ד’ פסוקים ל”א-ל”ב). כמו כן, משה מצווה לפקוד את הזכרים בני הלוי מגיל 30-50 והם אלו שיעבדו בנשיאת בני המשכן.

בהמשך מתוארים שלוש פרשיות והן דיני מעילה, פרשת סוטה ופרשת נזיר. פרשת סוטה מתארת מצב בו האישה נחשדת בבגידה בבעלה “אִ֥ישׁ אִישׁ֙ כִּֽי-תִשְׂטֶ֣ה אִשְׁתּ֔וֹ וּמָֽעֲלָ֥ה ב֖וֹ מָֽעַל”. כאשר עולה חשד זה, האישה צריכה לעבור טקס של שתיית מים מרים בבית המקדש בפני הכהן. אם היא אכן מעלה בבעלה, המים יזיקו לה ואם היא לא חטאה מובטח לה כי בטנה תישא פרי.

פרשת נזיר: “אִ֣ישׁ אֽוֹ-אִשָּׁ֗ה כִּ֤י יַפְלִא֙ לִנְדֹּר֙ נֶ֣דֶר נָזִ֔יר לְהַזִּ֖יר לַֽיהֹוָֽה; מִיַּ֤יִן וְשֵׁכָר֙ יַזִּ֔יר חֹ֥מֶץ יַ֛יִן וְחֹ֥מֶץ שֵׁכָ֖ר לֹ֣א יִשְׁתֶּ֑ה וְכָל-מִשְׁרַ֤ת עֲנָבִים֙ לֹ֣א יִשְׁתֶּ֔ה וַֽעֲנָבִ֛ים לַחִ֥ים וִֽיבֵשִׁ֖ים לֹ֥א יֹאכֵֽל” (פרק ו’ פסוקים ב’-ג’). בנוסף לאי שתיית היין הנזיר מתחייב לא להסתפר ולא להיטמא למת. ואם בשגגה נטמא למת עליו להביא קורבן, להיטבל במקווה ולגלח את שערו ולהתחיל את ימי ההתנזרות מחדש. בתום פרשיה זו הקב”ה מצווה את אהרון ובניו כי יברכו את בני ישראל בברכת הכהנים בעת חנוכת המשכן : “יְבָֽרֶכְךָ֥ יְהֹוָ֖ה וְיִשְׁמְרֶֽךָ ; יָאֵ֨ר יְהֹוָ֧ה | פָּנָ֛יו אֵלֶ֖יךָ וִֽיחֻנֶּֽךָּ; יִשָּׂ֨א יְהֹוָ֤ה | פָּנָיו֙ אֵלֶ֔יךָ וְיָשֵׂ֥ם לְךָ֖ שָׁלֽוֹם”.

הפרשה מסתיימת בפסוק: “וּבְבֹ֨א מֹשֶׁ֜ה אֶל-אֹ֣הֶל מוֹעֵד֘ לְדַבֵּ֣ר אִתּוֹ֒ וַיִּשְׁמַ֨ע אֶת-הַקּ֜וֹל מִדַּבֵּ֣ר אֵלָ֗יו מֵעַ֤ל הַכַּפֹּ֨רֶת֙ אֲשֶׁר֙ עַל-אֲרֹ֣ן הָֽעֵדֻ֔ת מִבֵּ֖ין שְׁנֵ֣י הַכְּרֻבִ֑ים וַיְדַבֵּ֖ר אֵלָֽיו” (פרק ז’, פסוק פ”ט). ממנו ניתן ללמוד כיצד הקב”ה נגלה אל משה לאחר הקמת המשכן.