פרשת השבוע- בחוקתי, ספר ויקרא

by azorlieli | May 26, 2016 | כללי, פרשת השבוע

בשבוע שעבר עסקנו בפרשת בהר-ספר ויקרא
פרשת השבוע, הינה הפרשה העשירית בספר ויקרא והיא חותמת את החומש השלישי. הפרשה מתארת את עניין התוכחה- השכר והעונש, ומתחילה בפסוק: ” אִם-בְּחֻקֹּתַי, תֵּלֵכוּ; וְאֶת-מִצְו‍ֹתַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם” (פרק כ”ו פסוק ג’). וממשיכה “וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם, בְּעִתָּם; וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ.. וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע, וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם.. ונָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ..ּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם–וְהִפְרֵיתִי אֶתְכֶם, וְהִרְבֵּיתִי אֶתְכֶם; וַהֲקִימֹתִי אֶת-בְּרִיתִי, אִתְּכֶם” (פרק כ”ו פסוקים ד’-ט’). למעשה הקב”ה אומר לבני ישראל באופן פשוט, שאם הם ישמרו תורה ומצוות הקב”ה ידאג להם ויגן עליהם. ואמרו חכמינו, ששמירת החוקים עינה לעמול בתורה יומם וליל.

לעומת זאת: “וְאִם-לֹא תִשְׁמְעוּ, לִי; וְלֹא תַעֲשׂוּ, אֵת כָּל-הַמִּצְו‍ֹת הָאֵלֶּה” (פרק כ”ו פסוק י”ד). אז הקב”ה יעניש את בני ישראל עד למצב של גלות. חשוב לציין שבשונה מהברכות הבאות אחרי השנייה ללא הפסקה. העונשים-המכות באים בהדרגה. ואחרי כל קבוצת פסוקים בהם מתואר עונש מסוים, הקב”ה מאפשר לנו לסור מדרכנו הרעה ולחזור בתשובה ורק אם בכל זאת לא נחזור מדרכנו, אז הוא יכביד את העונש. למרות זאת הקללות מסתיימות ברוח אופטימית ” וְאַף-גַּם-זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם, לֹא-מְאַסְתִּים וְלֹא-גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם–לְהָפֵר בְּרִיתִי, אִתָּם.. וְזָכַרְתִּי לָהֶם, בְּרִית רִאשֹׁנִים”. מכאן אנו למדים שהברית בינינו לבין הקב”ה איתנה ועומדת.

דיני נדרים ותרומות לבית המקדש

חלקה השני של הפרשה עוסק בדיני נדרים ובתרומות לבית המקדש: “דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, אִישׁ, כִּי יַפְלִא נֶדֶר–בְּעֶרְכְּךָ נְפָשֹׁת, לַיהוָה” (פרק כ”ז פסוק ב’). בנדר זה למעשה אדם המקדיש עצמו, מתחייב לתרום סכום כסף לבית המקדש, כאשר הסכום שווה לערך נפש של אדם כלשהוא. וסכום התרומה נקבע לפי ערכים קבועי (מין האדם וגילו), ללא קשר לערך הכספי. במידה והנודר לא עומד בנדר ולא יכול לתרום את הסכום שנקבע לפי הערכים המצוינים בפרשה, הכוהן יעריך את הסכום אשר ידו משגת. בהמשך הפרשה מתארת דיני הקדש נוספים כגון: בהמה, בית, שדה ותבואה. הפרשה מסתיימת בפסוק: “אֵלֶּה הַמִּצְו‍ֹת, אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה–אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: בְּהַר, סִינָי” (פרק כ”ז פסוק ל”ד).

“חזק חזק ונתחזק”

מערכת אלי עזור לי

פרשת השבוע- בהר, ספר ויקרא

by azorlieli | May 19, 2016 | כללי, פרשת השבוע

בשבוע שעבר עסקנו בפרשת אמור-ספר ויקרא
פרשת השבוע עוסקת בין השאר בדיני השמיטה ובדיני שנת היובל. הפרשה נפתחת בפסוק ” וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, בְּהַר סִינַי לֵאמֹר”” (פרק כ”ה פסוק א’). ולאחר מכן מופיעים הפסוקים: “שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ, וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ; וְאָסַפְתָּ, אֶת-תְּבוּאָתָהּ; וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת, שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ–שַׁבָּת, לַיהוָה: שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע, וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר” (פרק כ”ה פסוקים ג’-ד’). למעשה בשנה השביעית (שנת שמיטה – אותה אנו מציינים השנה) , יש לתת לאדמה לנוח ולהפסיק את עבודת הארץ. בשנה זו הגידולים הם למעשה בגדר הפקר וכולם יכולים ליהנות מהם. רש”י מתייחס כאן לשאלה הידועה – “מה עניין שמיטה להר סיני” ושואל מדוע דווקא כאן מצויין כי מצוות השמיטה נאמרה בסיני (הרי כל המצוות ניתנו בסיני). על כך הוא עונה: ” אלא מה שמיטה נאמרו כללותיה ופרטותיה ודקדוקיה מסיני, אף כולן נאמרו כללותיהן ודקדוקיהן מסיני, כך שנויה בתורת כהנים”.דהיינו, מצוות השמיטה היא דוג’ לכך שכל המצוות שניתנו בהר סיני, גם אם הן מובאות בתורה שבעל פה. בנוסף, עולה השאלה בנוגע לתבואה בשנה השביעית ונאמר בפרשה: ” וְצִוִּיתִי אֶת-בִּרְכָתִי לָכֶם, בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית; וְעָשָׂת, אֶת-הַתְּבוּאָה, לִשְׁלֹשׁ, הַשָּׁנִים” (פרק כ”ה פסוק כ”א).ז”א שהקב”ה ידאג שלא יהיה מחסור במזון.

שנת היובל ודיני עבד עברי

“יוֹבֵל הִוא, שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה–תִּהְיֶה לָכֶם; לֹא תִזְרָעוּ–וְלֹא תִקְצְרוּ אֶת-סְפִיחֶיהָ, וְלֹא תִבְצְרוּ אֶת-נְזִרֶיהָ” (פרק כ”ה פסוק י”א). כאשר מגיעה שנת היובל בתום שבע שנות שמיטה נוהגים דיני שמיטה כמובן ויש לקדש שנה זו בתקיעת שופר “וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה” . כמו כן, בשנה זו מי שהינו עבד עברי שב אל משפחתו. והקרקעות שנמכרו, חוזרות לבעליהן. דיני עבד עברי מתייחסים ליהודי שנאלץ למכור את עצמו לעבדות עקב מצב כלכלי רעוע ואין לנהוג בו בזלזול ולתת לו עבודות בזויות. העבד נמכר לשש שנים ומשתחרר כאמור, בשנה השביעית. אך אם הגיעה שנת היובל בטרם מלאו שש שנים, הוא ייצא לחופשי.

מצוות נוספות המוזכרות בפרשה הן איסור הלוואה בריבית: ” אֶת-כַּסְפְּךָ–לֹא-תִתֵּן לוֹ, בְּנֶשֶׁךְ; וּבְמַרְבִּית” וכן איסור עבודה זרה, אזכור שמירת השבת, וקדושת בית המקדש.

מערכת אלי עזור לי

פרשת השבוע- אמור, ספר ויקרא

by azorlieli | May 12, 2016 | כללי, פרשת השבוע

בשבוע שעבר עסקנו בפרשת קדושים ספר ויקרא
פרשת השבוע מתחילה באיסורים החלים על הכוהנים ובהם טומאת המת, אלא אם כן מדובר במשפחה ” כִּי, אִם-לִשְׁאֵרוֹ, הַקָּרֹב, אֵלָיו”, דהיינו, אבא, אמא , אח, אחות, בן ובת וכמובן אישה. ואיסור להתחתן עם גרושה : “אִשָּׁה זֹנָה וַחֲלָלָה לֹא יִקָּחוּ, וְאִשָּׁה גְּרוּשָׁה מֵאִישָׁהּ לֹא יִקָּחוּ: כִּי-קָדֹשׁ הוּא, לֵאלֹהָיו” (פרק כ”א פסוק ז’). על הכוהן הגדול לעומת זאת, אסור להיטמא בכלל : ” וְעַל כָּל-נַפְשֹׁת מֵת, לֹא יָבֹא: לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ, לֹא יִטַּמָּא” (פרק כ”א פסוק י”א) וכן אסור לו להתחתן עם אלמנה (אף על פי שזו מותרת לכוהן הדיוט). איסור נוסף הוא על עבודת המקדש לכוהנים אשר יש בהם מום “כִּי כָל-אִישׁ אֲשֶׁר-בּוֹ מוּם, לֹא יִקְרָב”. לבסוף הקב”ה מזהיר את הכוהנים שלא יאכלו מ ןהקורבנות באם הם טמאים : “כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר-יִקְרַב מִכָּל-זַרְעֲכֶם אֶל-הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יַקְדִּישׁוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל לַיהוָה, וְטֻמְאָתוֹ, עָלָיו: וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא, מִלְּפָנַי”.

מצוות השבת ופרשת המועדות

“דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, מוֹעֲדֵי יְהוָה, אֲשֶׁר-תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ–אֵלֶּה הֵם, מוֹעֲדָי” (פרק כ”ג פסוק ב’). פרשת אמור הינה פרשת המועדות (הכוונה למספר פרשיות אשר מפרטות את מועדי ישראל השונים). בפרשה נמנים חגי ישראל בזה אחר זה לפי סדרם ומועדם וכן פירוט המצוות אותם יש לקיים, אכילת מצה, ארבעת המינים ועוד. תחילה מוזכרת השבת “שֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן”. אזכור אח”כ לפי הסדר כאמור – חג הפסח, ספירת העומר( כאן הפרשה מאריכה ומפרטת את דיני העומר, אשר מציינים בימים אלו כמובן) וחג השבועות, ראש השנה, יום הכיפורים, חג הסוכות ושמיני עצרת.

לקראת סוף הפרשה ישנה התייחסות לדינו של מי שמקלל את השם. כאשר לפי הכתוב, בנה של שלומית בת דברי, קילל את הקב”ה “וַיִּקֹּב בֶּן-הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית אֶת-הַשֵּׁם, וַיְקַלֵּל”, והקב”ה ציווה לסקול אותו באבנים “הוֹצֵא אֶת-הַמְקַלֵּל, אֶל-מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, וְסָמְכוּ כָל-הַשֹּׁמְעִים אֶת-יְדֵיהֶם, עַל-רֹאשׁוֹ; וְרָגְמוּ אֹתוֹ, כָּל-הָעֵדָה” (פרק כ”ד פסוק י”ד). ולבסוף הפרשה מתארת מה דינו של אדם אשר מכה בהמה ומה דינו של אדם אשר מכה נפש אדם : “וּמַכֵּה בְהֵמָה, יְשַׁלְּמֶנָּה; וּמַכֵּה אָדָם, יוּמָת” (פרק כ”ד פסוק כ”א).

מערכת אלי עזור לי

פרשת השבוע- קדושים, ספר ויקרא

by azorlieli | May 5, 2016 | כללי, פרשת השבוע

קדושים

בשבוע שעבר עסקנו בפרשת אחרי מות ספר ויקרא, פרשת השבוע הנוכחית המתחילה בפסוק: ” דַּבֵּר אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם–קְדֹשִׁים תִּהְיוּ: כִּי קָדוֹשׁ, אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם” (פרק י”ט, פסוק ב’). מכילה מצוות רבות ודינים בנושאים שונים כגון: בין אדם למקום, בין אדם לחברו, מצוות התלויות בארץ, איסורים לנהוג כפי הגויים, דיני קורבנות ועוד. צמד המילים “קדושים תהיו” בא ללמד אותנו שקיום המצוות ולימוד התורה מבדילים אותנו מן הגויים, ועל ידי שמירה על הקדושה נוכל לסור מרע ולעשות טוב. המצוות שמופיעות הן : “אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ, וְאֶת-שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ: אֲנִי, יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם” (פרק י”ט, פסוק ג’), אחד הנימוקים לסמיכות של שתי מצוות אלו הוא שמצד אחד יש לכבד את ההורים כמובן, אך אם ישנו מצב שבו חס וחלילה, ההורים מבקשים לחלל שבת, אין לשמוע להם. לכן הפסוק מסתיים במילים “אני השם אלוקיכם”, בכדי להזכיר לנו את חשיבותה הגדולה של מצוות שמירת השבת.

ואהבת לרעך כמוך

“לא-תִקֹּם וְלֹא-תִטֹּר אֶת-בְּנֵי עַמֶּךָ, וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ: אֲנִי, יְהוָה (פרק י”ט, פסוק י”ח). אחת המצוות החשובות ביותר והקשות ביותר הינה “ואהבת לרעך כמוך”. ורבי עקיבא התייחס למצווה זו ככלל חשוב בכל התורה. פסוק זה מתחיל קודם כל באיסור לאו והוא בא להדגיש כי אין לאדם לנקום בחברו ולנטור לו טינה באם זה פגע בו, במילים אחרות נניח ובקשתם הלוואה מחבר והוא לא נתן לכם, ולאחר זמן מה אותו חבר בא אליכם וביקש הלוואה. אסור להטיח בפניו כי הוא אינו הלווה לכם כשביקשתם ויש לגמול עימו חסד ולהלוות לו. הרי ידוע שלאדם קל לסלוח לעצמו, אך קשה לסלוח לאחרים וכל העניין הוא כי בני ישראל צריכים לאהוב אחד את השני כגופם.

באותו הקשר הפרשה מתייחסת לאיסורים כגון: הלנת השכר, בפני עיוור לא תיתן מכשול, לקיחת שוחד, לשפוט בצדק וכו’. ניתן לומר כי כמו שאנו שואפים ומקווים שחברינו מתנהגים אלינו בצורה הוגנת וישרה, כך עלינו לנהוג בהם. וככל שנקפיד לאהוב את רענו כפי שאנו אוהבים את עצמנו, נוכל לקיים את הכלל החשוב הזה ולייחד את לבבות בני ישראל עם הקב”ה.

מערכת אלי עזור לי

פרשת השבוע- אחרי מות, ספר ויקרא

by azorlieli | Apr 27, 2016 | כללי, פרשת השבוע

בפרשה הקודמת עסקנו בפרשת מצורע
פרשת השבוע נפתחת בפסוק: “וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה, אַחֲרֵי מוֹת, שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן–בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי-יְהוָה, וַיָּמֻתוּ” (פרק ט”ז, פסוק א’). כאמור בפרשת שמיני, שני בניו של אהרון נדב ואביהוא חטאו ולכן מתו. בחלקה הראשון, הפרשה מתייחסת לעבודתו של הכהן הגדול בקודש הקודשים ביום הכיפורים, ולכן מתחילה מתחילה באזכור זה. המשמש תמרור ומדגיש שפרט ליום הכיפורים, אסור בשום פנים ואופן להתקרב לקודש הקודשים. כמו כן, עבודת הכהן ביום הכיפורים שונה משאר ימות השנה והיא נעשית כאשר הכהן הגדול לובש בגדים לבנים (ולא זהב). ובנוסף מקריב הכוהן הגדול שעיר לקב”ה ושעיר לעזאזל – הבא לכפר על עונותיהם של כלל בני ישראל. ובנוסף התורה מזכירה לנו את שיום הכיפורים הינו שבתון מוחלט: “כִּי-בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם, לְטַהֵר אֶתְכֶם: מִכֹּל, חַטֹּאתֵיכֶם, לִפְנֵי יְהוָה, תִּטְהָרוּ; שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הִיא לָכֶם, וְעִנִּיתֶם אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם–חֻקַּת, עוֹלָם” (פרק ט”ז, פסוקים ל’- ל”א).

חשיבות הקרבת הקורבנות רק בבית המקדש

לאחר ציון יום הכיפורים, הפרשה מציינת כי את הקורבנות יש להקריב בבית המקדש בלבד ולא מחוצה לו. שכן, חלק חשוב מטקס הקרבת הקורבן הינו התזת הדם על המזבח, כחלק מכפרתו לש מקריב הקורבן. ומי שמקריב קורבן ושופך את הדם מחוץ לבית המקדש, כאילו שפך דם של אדם ודינו כרת, “וְנִכְרַת הָאִישׁ הַהוּא, מֵעַמָּיו”. באותו הקשר התורה אוסרת עלינו לאכול או לשתות את דם הקורבנות: “וְאִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל, וּמִן-הַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם, אֲשֶׁר יֹאכַל, כָּל-דָּם–וְנָתַתִּי פָנַי, בַּנֶּפֶשׁ הָאֹכֶלֶת אֶת-הַדָּם, וְהִכְרַתִּי אֹתָהּ, מִקֶּרֶב עַמָּהּ” (פרק י”ז, פסוק י’).

בחלקה האחרון הפרשה מפרטת מספר איסורים ובהם: איסור גילוי עריות: “אִישׁ אִישׁ אֶל-כָּל-שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ, לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה אֲנִי, יְהוָה” (פרק י”ח, פסוק ו’), איסור משכב זכר: “וְאֶת-זָכָר–לֹא תִשְׁכַּב, מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה: תּוֹעֵבָה, הִוא” (פרק י”ח, פסוק כ”ב). ואיסור משכב בהמה: בְכָל-בְּהֵמָה לֹא-תִתֵּן שְׁכָבְתְּךָ, לְטָמְאָה-בָהּ” (פרק י”ח, פסוק כ”ג). התורה מציינת ומזהירה : “כִּי בְכָל-אֵלֶּה נִטְמְאוּ הַגּוֹיִם” וכי חטאים חמורים אלו יכולים להביא למצב בו בני ישראל יגורשו מארצם: “וְלֹא-תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם, בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ” לכן בני ישראל מחויבים בקדושה זו ומחויבים לעשות כפי דבר הקב”ה.

מערכת אלי עזור לי