שמיני, ספר ויקרא- פרשת השבוע

שמיני, ספר ויקרא- פרשת השבוע

בפעם הקודמת עסקנו בפרשת צו-ויקרא
“וַיְהִי, בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי, קָרָא מֹשֶׁה, לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו–וּלְזִקְנֵי, יִשְׂרָאֵל ” (פרק ט’, פסוק א’). בתום שבעת ימי המילואים, מגיע היום השמיני, שהוא למעשה יום חנוכת המזבח. אהרון ובניו מקריבים את הקורבנות- חטאת, עולה, מנחה ושלמים ולאחר שאהרון מסיים להקריב את הקורבנות הוא מברך את בני ישראל “וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד, וַיֵּצְאוּ, וַיְבָרְכוּ אֶת-הָעָם”. הפרשנים אומרים לנו שמדובר בברכת הכוהנים, אשר מופיעה בפועל רק בספר במדבר. בניו של אהרון נדב ואביהוא חוטאים לפני הקב”ה : ” וַיִּקְחוּ בְנֵי-אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ, וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ, וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ, קְטֹרֶת; וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי יְהוָה, אֵשׁ זָרָה–אֲשֶׁר לֹא צִוָּה, אֹתָם” (פרק ‘, פסוק א’) והקב”ה מעניש אותם וממית אותם. אהרון ובניו מצווים שלא להתאבל, אבל בני ישראל מקיימים את מנהגי האבלות “וַאֲחֵיכֶם, כָּל-בֵּית יִשְׂרָאֵל–יִבְכּוּ אֶת-הַשְּׂרֵפָה, אֲשֶׁר שָׂרַף יְהוָה”. אח”כ הקב”ה מצווה את אהרון ואומר לו שאין לעבוד בבית המקדש במצב של שכרות. והדין על כך הוא מוות.

דיני בעלי חיים טהורים וטמאים

בחלק השני של הפרשה, ישנו פירוט של החיות אשר מותרות באכילה והחיות אשר אסורות באכילה ואת הסימנים אשר יש לוודא בטרם האכילה. “דַּבְּרוּ אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר: זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ, מִכָּל-הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר עַל-הָאָרֶץ; כֹּל מַפְרֶסֶת פַּרְסָה, וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע פְּרָסֹת, מַעֲלַת גֵּרָה, בַּבְּהֵמָה–אֹתָהּ, תֹּאכֵלוּ; אַךְ אֶת-זֶה, לֹא תֹאכְלוּ, מִמַּעֲלֵי הַגֵּרָה, וּמִמַּפְרִסֵי הַפַּרְסָה” (פרק י”א, פסוקים ב’-ד’). תחילה ישנה התייחסות לבהמות ואח”כ לחיות החיות במים: “כֹּל אֲשֶׁר-לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת בַּמַּיִם, בַּיַּמִּים וּבַנְּחָלִים–אֹתָם תֹּאכֵלוּ; וְכֹל אֲשֶׁר אֵין-לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת, בַּיַּמִּים וּבַנְּחָלִים שֶׁקֶץ הֵם, לָכֶם (פרק י”א, פסוקים ט’-י’). ולבסוף הפרשה מתייחסת לעופות. בנוסף לדינים אלו אומרת לנו הפרשה כי החיות אשר אסורות באכילה מטמאות במותן: “וּלְאֵלֶּה, תִּטַּמָּאוּ; כָּל-הַנֹּגֵעַ בְּנִבְלָתָם, יִטְמָא עַד-הָעָרֶב” (פרק י”א, פסוק כ”ד). הפרשה מסתיימת בכך שהיא מדגישה את עניין הקדושה של בני ישראל: ” כִּי אֲנִי יהוָה, אֱלֹהֵיכֶם, וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים, כִּי קָדוֹשׁ אָנִי; וְלֹא תְטַמְּאוּ אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם, בְּכָל-הַשֶּׁרֶץ הָרֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ” (פרק י”א, פסוק מ”ד).

מערכת אלי עזור לי

פרשת השבוע- צו, ספר ויקרא

פרשת השבוע- צו, ספר ויקרא

בשבוע שעבר עסקנו בפרשת ויקרא
“וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. צַו אֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו לֵאמֹר, זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה: הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל-הַמִּזְבֵּחַ כָּל-הַלַּיְלָה, עַד-הַבֹּקֶר, וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ, תּוּקַד בּוֹ” (פרק ו’, פסוקים א-ב’). פרשת השבוע ממשיכה את הפרשה הקודמת ומתייחסת גם כן לדיני הקרבת הקורבנות. ובד”כ קוראים את פרשה זו לפני פסח בשבת הגדול. על פי הפסוק הראשון המתייחס לאהרון הכהן ניתן ללמוד כי הפרשה מתמקדת בעבודת הכוהנים על המזבח. בפרשה הקודמת (ויקרא) הזכרנו את קורבן המנחה אשר אדם יכו להלקריב : “וְזֹאת תּוֹרַת, הַמִּנְחָה: הַקְרֵב אֹתָהּ בְּנֵי-אַהֲרֹן לִפְנֵי יְהוָה, אֶל-פְּנֵי הַמִּזְבֵּחַ” (פרק ו’, פסוק ז’). המנחה נאכלת ע”י הכוהנים כמצות בלבד ללא תפיחה “מַצּוֹת תֵּאָכֵל בְּמָקוֹם קָדֹשׁ”. עוד מצווה הקב”ה : “זה קָרְבַּן אַהֲרֹן וּבָנָיו אֲשֶׁר-יַקְרִיבוּ לַיהוָה, בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ–עֲשִׂירִת הָאֵפָה סֹלֶת מִנְחָה, תָּמִיד: מַחֲצִיתָהּ בַּבֹּקֶר, וּמַחֲצִיתָהּ בָּעָרֶב” (פרק ו’, פסוק י”ג). את המנחה הזו מקריב הכהן הגדול בכל יום.

אח”כ הפרשה מתארת את קורבן החטאת ואת קורבן האשם, אשר הבשר הנותר בהם נאכל ע” הכוהנים. ומסבירה לנו כי הכוהן המקריב את הקורבן נאכלות על ידו “לַכֹּהֵן לוֹ יִהְיֶה”. וכאשר מזביחים זבח שלמים יש להקפיד על זמני האכילה ולאוכלו רק בזמן המותר. הקב”ה מזהיר את הכוהנים שלא יאכלו את החלב ואת הדם של הקורבנות “כָּל-חֵלֶב שׁוֹר וְכֶשֶׂב, וָעֵז–לֹא תֹאכֵלוּ: וְכָל-דָּם לֹא תֹאכְלוּ; כָּל-נֶפֶשׁ, אֲשֶׁר-תֹּאכַל כָּל-דָּם–וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא, מֵעַמֶּיהָ”.

הסמכת הכוהנים

משה מצווה למנות את אהרון ואת בניו ולקדש אותם בפני כל עדת בני ישראל : “וְאֵת כָּל-הָעֵדָה, הַקְהֵל ” משה מלביש את הכוהנים ומושח אותם בשמן ומושח את המשכן ואת כליו מול העדה. אח”כ משה מביא את פר החטאת ומקריבים את הקורבן : “וַיִּשְׁחָט, וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת-הַדָּם וַיִּתֵּן עַל-קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב בְּאֶצְבָּעוֹ, וַיְחַטֵּא, אֶת-הַמִּזְבֵּחַ; וְאֶת-הַדָּם, יָצַק אֶל-יְסוֹד הַמִּזְבֵּחַ, וַיְקַדְּשֵׁהוּ, לְכַפֵּר עָלָיו” (פרק ח’, פסוק ט”ו). משה מקיים את מצוות השם ולאחר מכן לאהרון כי את הבשר שלא הקריבו יש לבשל ולאכול בפתח אוהל מועד והוא מצווה ואתם לא לצאת מפתח אוהל מועד במשך שבעה ימים : “וּמִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא תֵצְאוּ, שִׁבְעַת יָמִים–עַד יוֹם מְלֹאת, יְמֵי מִלֻּאֵיכֶם: כִּי שִׁבְעַת יָמִים, יְמַלֵּא אֶת-יֶדְכֶם” (פרק ח’, פסוק ל”ג).

מערכת אלי עזור לי

פרשת השבוע- פקודי, ספר שמות

פרשת השבוע- פקודי, ספר שמות

פרשת השבוע

בפעם הקודמת עסקנו בפרשת ויקהל
פרשת פקודי, הפרשה האחת-עשרה החותמת את החומש השני, מסכמת את הקמת המשכן. “אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת, אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל-פִּי מֹשֶׁה: עֲבֹדַת, הַלְוִיִּם, בְּיַד אִיתָמָר, בֶּן-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן” (פרק ל”ח, פסוק כ”א). תחילה הפרשה מפרטת ומסכמת את סך התרומות אשר הביאו בני ישראל. בפירוט ישנה הפרדה בין הזהב למתכת ולנחושת וכן מתואר למה כל תרומה שימשה. עוד מתואר כיצד יש להכין את הפריטים הנותרים במשכן הכוללים את יתדות ואת אדני המשכן והפרוכת. לאחר מכן הפרשה מתארת שוב את הכנת בגדי הכהונה. בסוף תיאור זה מופיע הפסוק :” וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת-כָּל-הַמְּלָאכָה, וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹתָהּ–כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, כֵּן עָשׂוּ; וַיְבָרֶךְ אֹתָם, מֹשֶׁה” (פרק ל”ט, פסוק מ”ג). אשר בא להדגיש כי ציוויי בניית המשכן הייתה של הקב”ה וכי משה רבנו עשה בדיוק כדבר השם.

הקמת המשכן

התאריך המצוין בפסוק להקמת המשכן הינו חודש ניסן: “וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר; בְּיוֹם–הַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, תָּקִים, אֶת-מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד” (פרק מ’, פסוקים א’-ב’). הקב”ה מסביר למשה כיצד עליו להציב את כלי המשכן ומסביר לו כי עליו למשוח את הכלים: “וְלָקַחְתָּ אֶת-שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, וּמָשַׁחְתָּ אֶת-הַמִּשְׁכָּן וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-בּוֹ”. ומסביר כי עליו להכין את אהרון הכהן ובניו לעבודת המקדש, לרחוץ אותם, להלבישם ולמרוח אותם בשמן. היום הקדוש הגיע ומשה מקים את המשכן, בשנה השנית לצאת ישראל ממצרים, כאשר צווה אותו הקב”ה: “וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית–בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ: הוּקַם, הַמִּשְׁכָּן” (פרק מ’, פסוק י”ז).

כאשר משה מסיים להקים את המשכן מופיע הפסוק הבא: “וַיְכַס הֶעָנָן, אֶת-אֹהֶל מוֹעֵד; וּכְבוֹד יְהוָה, מָלֵא אֶת-הַמִּשְׁכָּן” (פרק מ’, פסוק ל”ד). לאחר חטא העגל הסתלקה השכינה מבני ישראל וכעת, כשתמה מלאכת הקמת המשכן, כבודו של הקב”ה חזר. הענן למעשה האיר וסימן את הדרך של בני ישראל, וכאשר הוא לא עלה וכיסה את המשכן, הם לא המשיכו במסעם. הפרשה מסתיימת בפסוק: “כִּי עֲנַן יְהוָה עַל-הַמִּשְׁכָּן, יוֹמָם, וְאֵשׁ, תִּהְיֶה לַיְלָה בּוֹ–לְעֵינֵי כָל-בֵּית-יִשְׂרָאֵל, בְּכָל-מַסְעֵיהֶם” (פרק מ’, פסוק ל”ח).

“חזק חזק ונתחזק”

מערכת אלי עזר לי