פרשת השבוע-ספר במדבר, פרשת נשא

by azorlieli | Jun 9, 2016 | כללי, פרשת השבוע, שבועות

בשבוע שעבר עסקנו בפרשת השבוע במדבר,ספר במדבר

 פרשת השבוע

“נשא”, קוראים תמיד בסמיכות לחג השבועות הבא עלינו לטובה. פרשה זו הינה הפרשה הארוכה ביותר בתורה ויש בה 176 פסוקים.

פרשת השבוע הנוכחית ממשיכה מהיכן שהפרשה הקודמת הסתיימה ומתחילה בתיאור תפקידם של משפחות הלווים גרשון ומררי בבית המקדש. עבודתם של בני גרשון היא: “וְנָשְׂאוּ אֶת-יְרִיעֹת הַמִּשְׁכָּן, וְאֶת-אֹהֶל מוֹעֵד, מִכְסֵהוּ, וּמִכְסֵה הַתַּחַשׁ אֲשֶׁר-עָלָיו מִלְמָעְלָה; וְאֶת-מָסַךְ–פֶּתַח, אֹהֶל מוֹעֵד” (פרק ד’ פסוק כ”ה). “וּמִשְׁמַרְתָּם–בְּיַד אִיתָמָר, בֶּן-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן”. עבודתם של בני משפחת המררי היא: “..קַרְשֵׁי, הַמִּשְׁכָּן, וּבְרִיחָיו, וְעַמּוּדָיו וַאֲדָנָיו; וְעַמּוּדֵי הֶחָצֵר סָבִיב וְאַדְנֵיהֶם, וִיתֵדֹתָם וּמֵיתְרֵיהֶם, לְכָל-כְּלֵיהֶם, וּלְכֹל עֲבֹדָתָם; וּבְשֵׁמֹת תִּפְקְדוּ, אֶת-כְּלֵי מִשְׁמֶרֶת מַשָּׂאָם” (פרק ד’ פסוקים ל”א-ל”ב). כמו כן, משה מצווה לפקוד את הזכרים בני הלוי מגיל 30-50 והם אלו שיעבדו בנשיאת בני המשכן.

בהמשך מתוארים שלוש פרשיות והן דיני מעילה, פרשת סוטה ופרשת נזיר. פרשת סוטה מתארת מצב בו האישה נחשדת בבגידה בבעלה “אִ֥ישׁ אִישׁ֙ כִּֽי-תִשְׂטֶ֣ה אִשְׁתּ֔וֹ וּמָֽעֲלָ֥ה ב֖וֹ מָֽעַל”. כאשר עולה חשד זה, האישה צריכה לעבור טקס של שתיית מים מרים בבית המקדש בפני הכהן. אם היא אכן מעלה בבעלה, המים יזיקו לה ואם היא לא חטאה מובטח לה כי בטנה תישא פרי.

פרשת נזיר: “אִ֣ישׁ אֽוֹ-אִשָּׁ֗ה כִּ֤י יַפְלִא֙ לִנְדֹּר֙ נֶ֣דֶר נָזִ֔יר לְהַזִּ֖יר לַֽיהֹוָֽה; מִיַּ֤יִן וְשֵׁכָר֙ יַזִּ֔יר חֹ֥מֶץ יַ֛יִן וְחֹ֥מֶץ שֵׁכָ֖ר לֹ֣א יִשְׁתֶּ֑ה וְכָל-מִשְׁרַ֤ת עֲנָבִים֙ לֹ֣א יִשְׁתֶּ֔ה וַֽעֲנָבִ֛ים לַחִ֥ים וִֽיבֵשִׁ֖ים לֹ֥א יֹאכֵֽל” (פרק ו’ פסוקים ב’-ג’). בנוסף לאי שתיית היין הנזיר מתחייב לא להסתפר ולא להיטמא למת. ואם בשגגה נטמא למת עליו להביא קורבן, להיטבל במקווה ולגלח את שערו ולהתחיל את ימי ההתנזרות מחדש. בתום פרשיה זו הקב”ה מצווה את אהרון ובניו כי יברכו את בני ישראל בברכת הכהנים בעת חנוכת המשכן : “יְבָֽרֶכְךָ֥ יְהֹוָ֖ה וְיִשְׁמְרֶֽךָ ; יָאֵ֨ר יְהֹוָ֧ה | פָּנָ֛יו אֵלֶ֖יךָ וִֽיחֻנֶּֽךָּ; יִשָּׂ֨א יְהֹוָ֤ה | פָּנָיו֙ אֵלֶ֔יךָ וְיָשֵׂ֥ם לְךָ֖ שָׁלֽוֹם”.

הפרשה מסתיימת בפסוק: “וּבְבֹ֨א מֹשֶׁ֜ה אֶל-אֹ֣הֶל מוֹעֵד֘ לְדַבֵּ֣ר אִתּוֹ֒ וַיִּשְׁמַ֨ע אֶת-הַקּ֜וֹל מִדַּבֵּ֣ר אֵלָ֗יו מֵעַ֤ל הַכַּפֹּ֨רֶת֙ אֲשֶׁר֙ עַל-אֲרֹ֣ן הָֽעֵדֻ֔ת מִבֵּ֖ין שְׁנֵ֣י הַכְּרֻבִ֑ים וַיְדַבֵּ֖ר אֵלָֽיו” (פרק ז’, פסוק פ”ט). ממנו ניתן ללמוד כיצד הקב”ה נגלה אל משה לאחר הקמת המשכן.

פרשת השבוע- בחוקתי, ספר ויקרא

by azorlieli | May 26, 2016 | כללי, פרשת השבוע

בשבוע שעבר עסקנו בפרשת בהר-ספר ויקרא
פרשת השבוע, הינה הפרשה העשירית בספר ויקרא והיא חותמת את החומש השלישי. הפרשה מתארת את עניין התוכחה- השכר והעונש, ומתחילה בפסוק: ” אִם-בְּחֻקֹּתַי, תֵּלֵכוּ; וְאֶת-מִצְו‍ֹתַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם” (פרק כ”ו פסוק ג’). וממשיכה “וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם, בְּעִתָּם; וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ.. וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע, וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם.. ונָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ..ּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם–וְהִפְרֵיתִי אֶתְכֶם, וְהִרְבֵּיתִי אֶתְכֶם; וַהֲקִימֹתִי אֶת-בְּרִיתִי, אִתְּכֶם” (פרק כ”ו פסוקים ד’-ט’). למעשה הקב”ה אומר לבני ישראל באופן פשוט, שאם הם ישמרו תורה ומצוות הקב”ה ידאג להם ויגן עליהם. ואמרו חכמינו, ששמירת החוקים עינה לעמול בתורה יומם וליל.

לעומת זאת: “וְאִם-לֹא תִשְׁמְעוּ, לִי; וְלֹא תַעֲשׂוּ, אֵת כָּל-הַמִּצְו‍ֹת הָאֵלֶּה” (פרק כ”ו פסוק י”ד). אז הקב”ה יעניש את בני ישראל עד למצב של גלות. חשוב לציין שבשונה מהברכות הבאות אחרי השנייה ללא הפסקה. העונשים-המכות באים בהדרגה. ואחרי כל קבוצת פסוקים בהם מתואר עונש מסוים, הקב”ה מאפשר לנו לסור מדרכנו הרעה ולחזור בתשובה ורק אם בכל זאת לא נחזור מדרכנו, אז הוא יכביד את העונש. למרות זאת הקללות מסתיימות ברוח אופטימית ” וְאַף-גַּם-זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם, לֹא-מְאַסְתִּים וְלֹא-גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם–לְהָפֵר בְּרִיתִי, אִתָּם.. וְזָכַרְתִּי לָהֶם, בְּרִית רִאשֹׁנִים”. מכאן אנו למדים שהברית בינינו לבין הקב”ה איתנה ועומדת.

דיני נדרים ותרומות לבית המקדש

חלקה השני של הפרשה עוסק בדיני נדרים ובתרומות לבית המקדש: “דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, אִישׁ, כִּי יַפְלִא נֶדֶר–בְּעֶרְכְּךָ נְפָשֹׁת, לַיהוָה” (פרק כ”ז פסוק ב’). בנדר זה למעשה אדם המקדיש עצמו, מתחייב לתרום סכום כסף לבית המקדש, כאשר הסכום שווה לערך נפש של אדם כלשהוא. וסכום התרומה נקבע לפי ערכים קבועי (מין האדם וגילו), ללא קשר לערך הכספי. במידה והנודר לא עומד בנדר ולא יכול לתרום את הסכום שנקבע לפי הערכים המצוינים בפרשה, הכוהן יעריך את הסכום אשר ידו משגת. בהמשך הפרשה מתארת דיני הקדש נוספים כגון: בהמה, בית, שדה ותבואה. הפרשה מסתיימת בפסוק: “אֵלֶּה הַמִּצְו‍ֹת, אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה–אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: בְּהַר, סִינָי” (פרק כ”ז פסוק ל”ד).

“חזק חזק ונתחזק”

מערכת אלי עזור לי

פרשת השבוע- אחרי מות, ספר ויקרא

by azorlieli | Apr 27, 2016 | כללי, פרשת השבוע

בפרשה הקודמת עסקנו בפרשת מצורע
פרשת השבוע נפתחת בפסוק: “וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה, אַחֲרֵי מוֹת, שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן–בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי-יְהוָה, וַיָּמֻתוּ” (פרק ט”ז, פסוק א’). כאמור בפרשת שמיני, שני בניו של אהרון נדב ואביהוא חטאו ולכן מתו. בחלקה הראשון, הפרשה מתייחסת לעבודתו של הכהן הגדול בקודש הקודשים ביום הכיפורים, ולכן מתחילה מתחילה באזכור זה. המשמש תמרור ומדגיש שפרט ליום הכיפורים, אסור בשום פנים ואופן להתקרב לקודש הקודשים. כמו כן, עבודת הכהן ביום הכיפורים שונה משאר ימות השנה והיא נעשית כאשר הכהן הגדול לובש בגדים לבנים (ולא זהב). ובנוסף מקריב הכוהן הגדול שעיר לקב”ה ושעיר לעזאזל – הבא לכפר על עונותיהם של כלל בני ישראל. ובנוסף התורה מזכירה לנו את שיום הכיפורים הינו שבתון מוחלט: “כִּי-בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם, לְטַהֵר אֶתְכֶם: מִכֹּל, חַטֹּאתֵיכֶם, לִפְנֵי יְהוָה, תִּטְהָרוּ; שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הִיא לָכֶם, וְעִנִּיתֶם אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם–חֻקַּת, עוֹלָם” (פרק ט”ז, פסוקים ל’- ל”א).

חשיבות הקרבת הקורבנות רק בבית המקדש

לאחר ציון יום הכיפורים, הפרשה מציינת כי את הקורבנות יש להקריב בבית המקדש בלבד ולא מחוצה לו. שכן, חלק חשוב מטקס הקרבת הקורבן הינו התזת הדם על המזבח, כחלק מכפרתו לש מקריב הקורבן. ומי שמקריב קורבן ושופך את הדם מחוץ לבית המקדש, כאילו שפך דם של אדם ודינו כרת, “וְנִכְרַת הָאִישׁ הַהוּא, מֵעַמָּיו”. באותו הקשר התורה אוסרת עלינו לאכול או לשתות את דם הקורבנות: “וְאִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל, וּמִן-הַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם, אֲשֶׁר יֹאכַל, כָּל-דָּם–וְנָתַתִּי פָנַי, בַּנֶּפֶשׁ הָאֹכֶלֶת אֶת-הַדָּם, וְהִכְרַתִּי אֹתָהּ, מִקֶּרֶב עַמָּהּ” (פרק י”ז, פסוק י’).

בחלקה האחרון הפרשה מפרטת מספר איסורים ובהם: איסור גילוי עריות: “אִישׁ אִישׁ אֶל-כָּל-שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ, לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה אֲנִי, יְהוָה” (פרק י”ח, פסוק ו’), איסור משכב זכר: “וְאֶת-זָכָר–לֹא תִשְׁכַּב, מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה: תּוֹעֵבָה, הִוא” (פרק י”ח, פסוק כ”ב). ואיסור משכב בהמה: בְכָל-בְּהֵמָה לֹא-תִתֵּן שְׁכָבְתְּךָ, לְטָמְאָה-בָהּ” (פרק י”ח, פסוק כ”ג). התורה מציינת ומזהירה : “כִּי בְכָל-אֵלֶּה נִטְמְאוּ הַגּוֹיִם” וכי חטאים חמורים אלו יכולים להביא למצב בו בני ישראל יגורשו מארצם: “וְלֹא-תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם, בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ” לכן בני ישראל מחויבים בקדושה זו ומחויבים לעשות כפי דבר הקב”ה.

מערכת אלי עזור לי

פרשת השבוע- פקודי, ספר שמות

by azorlieli | Mar 10, 2016 | כללי, פרשת השבוע

פרשת השבוע

בפעם הקודמת עסקנו בפרשת ויקהל
פרשת פקודי, הפרשה האחת-עשרה החותמת את החומש השני, מסכמת את הקמת המשכן. “אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת, אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל-פִּי מֹשֶׁה: עֲבֹדַת, הַלְוִיִּם, בְּיַד אִיתָמָר, בֶּן-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן” (פרק ל”ח, פסוק כ”א). תחילה הפרשה מפרטת ומסכמת את סך התרומות אשר הביאו בני ישראל. בפירוט ישנה הפרדה בין הזהב למתכת ולנחושת וכן מתואר למה כל תרומה שימשה. עוד מתואר כיצד יש להכין את הפריטים הנותרים במשכן הכוללים את יתדות ואת אדני המשכן והפרוכת. לאחר מכן הפרשה מתארת שוב את הכנת בגדי הכהונה. בסוף תיאור זה מופיע הפסוק :” וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת-כָּל-הַמְּלָאכָה, וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹתָהּ–כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, כֵּן עָשׂוּ; וַיְבָרֶךְ אֹתָם, מֹשֶׁה” (פרק ל”ט, פסוק מ”ג). אשר בא להדגיש כי ציוויי בניית המשכן הייתה של הקב”ה וכי משה רבנו עשה בדיוק כדבר השם.

הקמת המשכן

התאריך המצוין בפסוק להקמת המשכן הינו חודש ניסן: “וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר; בְּיוֹם–הַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, תָּקִים, אֶת-מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד” (פרק מ’, פסוקים א’-ב’). הקב”ה מסביר למשה כיצד עליו להציב את כלי המשכן ומסביר לו כי עליו למשוח את הכלים: “וְלָקַחְתָּ אֶת-שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, וּמָשַׁחְתָּ אֶת-הַמִּשְׁכָּן וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-בּוֹ”. ומסביר כי עליו להכין את אהרון הכהן ובניו לעבודת המקדש, לרחוץ אותם, להלבישם ולמרוח אותם בשמן. היום הקדוש הגיע ומשה מקים את המשכן, בשנה השנית לצאת ישראל ממצרים, כאשר צווה אותו הקב”ה: “וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית–בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ: הוּקַם, הַמִּשְׁכָּן” (פרק מ’, פסוק י”ז).

כאשר משה מסיים להקים את המשכן מופיע הפסוק הבא: “וַיְכַס הֶעָנָן, אֶת-אֹהֶל מוֹעֵד; וּכְבוֹד יְהוָה, מָלֵא אֶת-הַמִּשְׁכָּן” (פרק מ’, פסוק ל”ד). לאחר חטא העגל הסתלקה השכינה מבני ישראל וכעת, כשתמה מלאכת הקמת המשכן, כבודו של הקב”ה חזר. הענן למעשה האיר וסימן את הדרך של בני ישראל, וכאשר הוא לא עלה וכיסה את המשכן, הם לא המשיכו במסעם. הפרשה מסתיימת בפסוק: “כִּי עֲנַן יְהוָה עַל-הַמִּשְׁכָּן, יוֹמָם, וְאֵשׁ, תִּהְיֶה לַיְלָה בּוֹ–לְעֵינֵי כָל-בֵּית-יִשְׂרָאֵל, בְּכָל-מַסְעֵיהֶם” (פרק מ’, פסוק ל”ח).

“חזק חזק ונתחזק”

מערכת אלי עזר לי

פרשת השבוע- תרומה

by azorlieli | Feb 18, 2016 | כללי, פרשת השבוע

פרשת השבוע ממשיכה את נושא הפרשה הקודמת תרומה ועוסקת גם כן בפירוט ציווי הקמת המשכן. הפרשה מתחילה בציווי הדלקת המנורה בכל יום: ” וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית–לַמָּאוֹר: לְהַעֲלֹת נֵר, תָּמִיד” (פרק כ”ז , פסוק כ’). ומייד אחר כך מופיע פירוט מדוייק של הכנת פרטי בגדי הכהן הגדול המהודרים: “וְאֵלֶּה הַבְּגָדִים אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ, חֹשֶׁן וְאֵפוֹד וּמְעִיל, וּכְתֹנֶת תַּשְׁבֵּץ, מִצְנֶפֶת וְאַבְנֵט; וְעָשׂוּ בִגְדֵי-קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ, וּלְבָנָיו–לְכַהֲנוֹ-לִי” (פרק כ”ח , פסוק ד’). בעוד שלכהן הגדול היו שמונה בגדים, לכהנים ההדיוטים (הרגילים) היו ארבעה בגדים: מכנסיים, אפוד מגבעת, כתונת ואבנט.בגדי הכהונה משמשים את הכוהנים בעבודתם בבית המקדש.

“וְעָשִׂיתָ חֹשֶׁן מִשְׁפָּט, מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב–כְּמַעֲשֵׂה אֵפֹד, תַּעֲשֶׂנּוּ; זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי, וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר–תַּעֲשֶׂה אֹתו” (פרק כ”ח , פסוק ט”ו). החושן למעשה מעוטר בשתים עשרה אבנים טובות עליהן היו חקוקים שמות שבטי בני ישראל. כמו כן נאמר בכתובים כי גם שמות אבותינו הלוא הם- אברהם, יצחק ויעקב היו חקוקות על החושן.

על מנת שהכהנים יוכלו לעבוד את הקב”ה יש לקדשם על ידי הקרבת קורבנות ומשיחה בשמן מיוחד הנקרא” שמן המשחה”, “וְלָקַחְתָּ אֶת-שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, וְיָצַקְתָּ עַל-רֹאשׁוֹ”. טקס הקדושה נמשך שבעה ימים ויש לקיימו מיום הקמת המשכן. כמו כן, גם את המזבח יש למשוח במשך שבעה ימים, כדי שיהיה ניתן להקריב בו קורבנות. פרט למזבח העולה, בתוך היכל המשכן היה גם מזבח עשוי זהב עליו אהרון הכהן הקטיר קטורת פעמיים ביום: “וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרֹן, קְטֹרֶת סַמִּים; בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר, בְּהֵיטִיבוֹ אֶת-הַנֵּרֹת—יַקְטִירֶנָּה” (פרק ל’, פסוק ז’). לקטורת היה ריח חזק מאוד והיא הייתה עשויה ממיני בשמים- צמחים (צרי, צפורן, חלבונה, מור וכו’).

הפרשה מסתיימת בפסוק: “וְכִפֶּר אַהֲרֹן עַל-קַרְנֹתָיו, אַחַת בַּשָּׁנָה: מִדַּם חַטַּאת הַכִּפֻּרִים, אַחַת בַּשָּׁנָה יְכַפֵּר עָלָיו לְדֹרֹתֵיכֶם–קֹדֶשׁ-קָדָשִׁים הוּא, לַיהוָה” (פרק ל’, פסוק י’). אשר ממנו אנו למדים כי ביום הכיפורים, הכהן הגדול הקטיר את הקטורת בקודש הקודשים (אליו היה נכנס הכהן, ביום הכיפורים בלבד).

מערכת אלי עזור לי