סיכום פרשות השבוע – לך לך, וירא, חיי שרה ותולדות

by azorlieli | Nov 30, 2016 | פרשת השבוע

מדי חודש אנו נסכם בתמציתיות את שלושת הפרשות האחרונות שקראנו וכמובן שנתייחס גם כן לפרשה הבאה עלינו טובה, במקרה הזה- פרשת תולדות.

נתחיל בפרשה השלישית בספר בראשית- פרשת לך לך: “וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-אַבְרָם, לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ” (פרק י”ב פסוק א’). שני דברים חשובים ובולטים בפרשה- הינן ברית בין הבתרים, אברהם כורת ברית עם הקב”ה שמבטיח לו כי “וְשַׂמְתִּי אֶת-זַרְעֲךָ, כַּעֲפַר הָאָרֶץ”. ובסוף הפרשה, מצווה הקב”ה את מצוות המילה “וּבֶן-שְׁמֹנַת יָמִים, יִמּוֹל לָכֶם כָּל-זָכָר—לְדֹרֹתֵיכֶם”.

הפרשה הבאה הינה פרשת וירא: “וַיֵּרָ֤א אֵלָיו֙ יְהֹוָ֔ה בְּאֵֽלֹנֵ֖י מַמְרֵ֑א וְה֛וּא יֹשֵׁ֥ב פֶּֽתַח-הָאֹ֖הֶל כְּחֹ֥ם הַיּֽוֹם:” (פרק י”ח, פסוק א’) . בפרשה זו מסופר על העיר סדום אשר הושמדה עקב חטאים קשים ביותר. בנוסף אנו עדים לכוחו האמוני של אברהם אבינו ודבקותו בקב”ה, כאשר זה מתבקש לעמוד בניסיון קשה מאוד ונדרש להקריב את בנו יחידו. וברגע האחרון, מלאך השם מורה לו שלא ישלח ידו אל הנער.

בפרשת חיי שרה, אנו נפרדים משרה אמנו: “וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה, מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים–שְׁנֵי, חַיֵּי שָׂרָה” (פרק כ”ג, פסוק א’). אשר נקברת במערת המכפלה בחברון. עיקר פרשה זו הינה שליחתו של אליעזר למצוא כלה ליצחק. כידוע, רבקה אשר משקה את אליעזר ואת צאנו הינה הכלה הנבחרת והשניים נישאים. ובסוף הפרשה אברהם אבינו נפטר בגיל 175 שנה.

הפרשה אותה נקרא בשבת הקרובה- תולדות: “וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק, בֶּן-אַבְרָהָם” (פרק כ”ה, פסוק י”ט(‘, מתארת לנו את קורותיהם של בני יצחק, אשר נולדו לאחר עשרים שנה, בהן רבקה הייתה עקרה. שני האחים התאומים עשו ויעקב שונים זה מזה ובעוד שיעקב “אִישׁ תָּם, יֹשֵׁב אֹהָלִים” עשו הינו ההפך הגמור” אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד, אִישׁ שָׂדֶה”. בהמשך הפרשה אנו מתבשרים כי עשו מוכר את הבכורה ליעקב תמורת נזיד עדשים וכאשר יצחק אומר לעשו כי יוריש לו את הבכורה, רבקה מלבישה את יעקב כמו עשו ויצחק מברך את יעקב וכך הוא גונב את הבכורה מאחיו מה שמוביל לריב ריב המאלץ את יעקב לברוח.

פרשת השבוע – בראשית, ספר בראשית

by azorlieli | Oct 27, 2016 | פרשת השבוע

בשבוע שעבר עסקנו בפרשת ברכה, ספר דברים.

החגים הסתיימו ושנה חדשה החלה והנה בשעה טובה אנו מתחילים לקרוא מהתחלה את חמשת חומשי תורה. כאשר חלקה הראשון של הפרשה מתייחס לבריאת העולם: “בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ” (פרק א’, פסוק א’), כולנו יודעים כי במשך שישה ימים הקדוש ברוך הוא ברא את היום ואת הלילה, את השמיים ואת הארץ, את האדמה והצומח, את השמש, הירח והכוכבים, את החי וכמובן את בני האדם – אדם וחווה. “וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ: זָכָר וּנְקֵבָה, בָּרָא אֹתָם” (פרק א’, פסוק כ”ז). השם מברך את אדם וחווה “וַיְבָרֶךְ אֹתָם, אֱלֹהִים, וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ” והוא מבשר להם כי הם מושלים בחיות. בריאת העולם מסתיימת כמובן ביום שבת כידוע יום קדוש למנוחה מכל מלאכה. “וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה; וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה ; וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת-יוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ: כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ, אֲשֶׁר-בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת” ” (פרק ב’, פסוקים ב’-ג’).

חטא גן העדן

החלק הבא של הפרשה מתייחס לשהותו של האדם בגן עדן ובראיתה של האשה “וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים, לֹא-טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ; אֶעֱשֶׂה-לּוֹ עֵזֶר, כְּנֶגְדּוֹ” (פרק ב’, פסוק י”ח). שניהם נמצאים בגן העדן שניהם עירומים כביום היוולדם ושניהם למעשה עומדים למבחן מול היצר- עץ החיים המותר לאכילה ועץ הדעת האסור לאכילה. אך כידוע, הנחש מפתה את חווה לאכול מן העץ האסור וכתוצאה מכך אדם וחווה מגורשים מגן עדן ונענשים.

לאחר מכן נולדים קין והבל “וַיְהִי-הֶבֶל, רֹעֵה צֹאן, וְקַיִן, הָיָה עֹבֵד אֲדָמָה” שניהם נותנים נחה לקב”ה, אך השם מקבל את מנחת הבל. כתוצאה מכך קין הורג את אחיו והוא מגורש מאדמתו. בהמשך הפרשה ישנה התייחסות לעשרת הדורות הבאים: “זֶה סֵפֶר, תּוֹלְדֹת אָדָם: בְּיוֹם, בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם, בִּדְמוּת אֱלֹהִים, עָשָׂה אֹתוֹ” (פרק ה’, פסוק א’). בסוף הפרשה אנו עדים לחטאיהם הקשים של בני האדם “וַיַּרְא יְהוָה, כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ, וְכָל-יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ, רַק רַע כָּל-הַיּוֹם” (פרק ה’, פסוק ו’) והוא מחליט למחות את האדם מן הארץ מלבד נוח: “וְנֹחַ, מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יְהוָה” (פרק ה’, פסוק ח’).