פרשת השבוע – כי תצא, ספר דברים

by azorlieli | Sep 15, 2016 | פרשת השבוע

בשבוע שעבר עסקנו בפרשת שופטים, ספר דברים.

פרשת השבוע מונה את מספר המצוות הרב ביותר מכל פרשות השבוע, והיא ממשיכה את דבריו של משה לעם ישראל. הדינים העיקריים המובאים בפרשה ואליהם נתייחס הם: דיני מלחמה, דיני משפחה, דינים שבין אדם לחברו ודיני כלאיים. הפסוק הראשון בפרשה: “כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה, עַל-אֹיְבֶיךָ; וּנְתָנוֹ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּיָדֶךָ–וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ” (פרק כ”א, פסוק י’). אנו למדים מדיני המלחמה, כי התורה מאפשרת לאדם להתחתן עם בת אויב, אשר הוא פגש במלחמה. התורה מנסה להניא את האדם מחתונה זו ואם הוא אכן יתחרט, עליו לשחררה, אך לא לעבדות.

מצוות בן סורר ומורה – “כִּי-יִהְיֶה לְאִישׁ, בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה–אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ, בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ”. כאשר ישנו מצב שהבן מתנהג בצורה חריגה ביותר יש להביאו בפני הדיינים ואילו ישפטו אותו לסקילה. מצוות השבת אבידה מצוינת בפסוק :” לֹא-תִרְאֶה אֶת-שׁוֹר אָחִיךָ אוֹ אֶת-שֵׂיוֹ, נִדָּחִים, וְהִתְעַלַּמְתָּ, מֵהֶם: הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם, לְאָחִיךָ” (פרק כ”ב, פסוק א’). אדם הרואה את בהמת חברו או חפץ כלשהו, צריך לשמור על האבידה ולהשיב לבעליו. אדם הרואה בהמה במצוקה “לֹא-תִרְאֶה אֶת-חֲמוֹר אָחִיךָ אוֹ שׁוֹרוֹ, נֹפְלִים בַּדֶּרֶךְ, וְהִתְעַלַּמְתָּ, מֵהֶם” חייב לעזור להם.

מצוות כלאיים מתייחסות לאיסור על ערבוב בין המינים בתבואת השדה: “לֹא-תִזְרַע כַּרְמְךָ, כִּלְאָיִם” , וכן בחריש ואפילו בלבישת בגדים: ” לֹא-תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר-וּבַחֲמֹר, יַחְדָּו; לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז, צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו” (פרק כ”בף פסוקים י’-י”א).

עוד מצוות המעידות על אחריות חברתית : “לֹא-תַעֲשֹׁק שָׂכִיר, עָנִי וְאֶבְיוֹן” , “לֹא תַטֶּה, מִשְׁפַּט גֵּר יָתוֹם”, “לא-תַחְסֹם שׁוֹר, בְּדִישׁוֹ”. איסור דיבור לשון הרע, שהעונש עבורו הינו כידוע צרעת – “הִשָּׁמֶר בְּנֶגַע-הַצָּרַעַת לִשְׁמֹר מְאֹד”. איסור הטיית מאזניים: “אֶבֶן שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה-לָּךְ”. באופן כללי התורה כל הזמן מזכירה לנו כי עלינו לנהוג בדרך ארץ כלפי האדם והסביבה ולשפוט משפט צדק: ” כִּי-יִהְיֶה רִיב בֵּין אֲנָשִׁים, וְנִגְּשׁוּ אֶל-הַמִּשְׁפָּט וּשְׁפָטוּם; וְהִצְדִּיקוּ, אֶת-הַצַּדִּיק, וְהִרְשִׁיעוּ, אֶת-הָרָשָׁע” (פרק כ”ה, פסוק א’).

הפרשה מסתיימת במצוות מחיית זכר עמלק : “וְהָיָה בְּהָנִיחַ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל-אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב, בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה-אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ–תִּמְחֶה אֶת-זֵכֶר עֲמָלֵק, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם; לֹא, תִּשְׁכָּח” ( פרק כ”ה, פסוק י”ט).

פרשת השבוע – פרשת שופטים, ספר דברים

by azorlieli | Sep 7, 2016 | פרשת השבוע

בשבוע שעבר עסקנו בפרשת ראה, ספר דברים.

פרשת השבוע עוסקת בדינים רבים, אותם מצווה משה במאמר זה נתייחס לחלקם.

הפסוק הפותח את פרשת השבוע הוא “שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים, תִּתֶּן-לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ, לִשְׁבָטֶיךָ; וְשָׁפְטוּ אֶת-הָעָם, מִשְׁפַּט-צֶדֶק” (פרק ט”ז, פסוק י”ח). מפסוק זה ניתן ללמוד את חשיבות תפקידם של השופטים ושל הדיינים, שכן הם אלו שאחראים על מיצוי הדין עם החוטאים והפושעים. השופטים מצווים כמובן לא לקחת שוחד, לא להטות משפט ולפעולעל פי המשפט ” צֶדֶק צֶדֶק, תִּרְדֹּף”. עוד בהקשר זה, כאשר אדם נידון למוות דינו יוכרע רק “עַל-פִּי שְׁנַיִם עֵדִים, אוֹ שְׁלֹשָׁה עֵדִים” והם האחראים בפועל לקיים את העונש. כמו כן, יש לקיים את הדין על פי הכרעת השופטים ” וְעָשִׂיתָ, עַל-פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ, מִן-הַמָּקוֹם הַהוּא, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה; וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת, כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ” (פרק י”ז,פסוק י’).
מינוי מלך לישראל ודיני מלחמה

“כִּי-תָבֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ, וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ; וְאָמַרְתָּ, אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ, כְּכָל-הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי” (פרק י”ז,פסוק י”ד). על המלך הנבחר יש לנהוג בצניעות ואסור לו להרבות בנשים, סוסים, כסף וזהב וכו’. בנוסף על המלך לכתוב ספר תורה “וְכָתַב לוֹ אֶת-מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת, עַל-סֵפֶר, מִלִּפְנֵי, הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם” וספר זה ילווה אותו כל חייו ויעזור לו לעבוד את הקב”ה כראוי.

“כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל-אֹיְבֶךָ, וְרָאִיתָ סוּס וָרֶכֶב עַם רַב מִמְּךָ–לֹא תִירָא, מֵהֶם: כִּי-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ, הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם” (פרק כ’, פסוק א’) פסוק זה בא להזכיר לנו כי הקב”ה הוא שומרנו ומגיננו וכי אל לנו לפחד טרם אנו יוצאים למלחמה. כמו כן בארבעת המקרים הבאים, אין אדם יצא להלחם – “בָּנָה בַיִת-חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ”, “נָטַע כֶּרֶם, וְלֹא חִלְּלוֹ”, “אֵרַשׂ אִשָּׁה, וְלֹא לְקָחָהּ”, “הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב, יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ”. על פי הצווים הכתובים בהמשך, המתייחסים לכך שיש לבוא לשלום טרם המלחמה, ניתן להבין כי עם ישראל אינו עם שמחפש מריבה ומדון והוא בא קודם כל בדרכי שלום. ובזמן מלחמה אין להטיל מצור על העיר ואין לכרות את עצי המאכל שלה “כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה“.