פרשת השבוע- צו, ספר ויקרא

by azorlieli | Mar 24, 2016 | כללי, פרשת השבוע

בשבוע שעבר עסקנו בפרשת ויקרא
“וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. צַו אֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו לֵאמֹר, זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה: הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל-הַמִּזְבֵּחַ כָּל-הַלַּיְלָה, עַד-הַבֹּקֶר, וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ, תּוּקַד בּוֹ” (פרק ו’, פסוקים א-ב’). פרשת השבוע ממשיכה את הפרשה הקודמת ומתייחסת גם כן לדיני הקרבת הקורבנות. ובד”כ קוראים את פרשה זו לפני פסח בשבת הגדול. על פי הפסוק הראשון המתייחס לאהרון הכהן ניתן ללמוד כי הפרשה מתמקדת בעבודת הכוהנים על המזבח. בפרשה הקודמת (ויקרא) הזכרנו את קורבן המנחה אשר אדם יכו להלקריב : “וְזֹאת תּוֹרַת, הַמִּנְחָה: הַקְרֵב אֹתָהּ בְּנֵי-אַהֲרֹן לִפְנֵי יְהוָה, אֶל-פְּנֵי הַמִּזְבֵּחַ” (פרק ו’, פסוק ז’). המנחה נאכלת ע”י הכוהנים כמצות בלבד ללא תפיחה “מַצּוֹת תֵּאָכֵל בְּמָקוֹם קָדֹשׁ”. עוד מצווה הקב”ה : “זה קָרְבַּן אַהֲרֹן וּבָנָיו אֲשֶׁר-יַקְרִיבוּ לַיהוָה, בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ–עֲשִׂירִת הָאֵפָה סֹלֶת מִנְחָה, תָּמִיד: מַחֲצִיתָהּ בַּבֹּקֶר, וּמַחֲצִיתָהּ בָּעָרֶב” (פרק ו’, פסוק י”ג). את המנחה הזו מקריב הכהן הגדול בכל יום.

אח”כ הפרשה מתארת את קורבן החטאת ואת קורבן האשם, אשר הבשר הנותר בהם נאכל ע” הכוהנים. ומסבירה לנו כי הכוהן המקריב את הקורבן נאכלות על ידו “לַכֹּהֵן לוֹ יִהְיֶה”. וכאשר מזביחים זבח שלמים יש להקפיד על זמני האכילה ולאוכלו רק בזמן המותר. הקב”ה מזהיר את הכוהנים שלא יאכלו את החלב ואת הדם של הקורבנות “כָּל-חֵלֶב שׁוֹר וְכֶשֶׂב, וָעֵז–לֹא תֹאכֵלוּ: וְכָל-דָּם לֹא תֹאכְלוּ; כָּל-נֶפֶשׁ, אֲשֶׁר-תֹּאכַל כָּל-דָּם–וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא, מֵעַמֶּיהָ”.

הסמכת הכוהנים

משה מצווה למנות את אהרון ואת בניו ולקדש אותם בפני כל עדת בני ישראל : “וְאֵת כָּל-הָעֵדָה, הַקְהֵל ” משה מלביש את הכוהנים ומושח אותם בשמן ומושח את המשכן ואת כליו מול העדה. אח”כ משה מביא את פר החטאת ומקריבים את הקורבן : “וַיִּשְׁחָט, וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת-הַדָּם וַיִּתֵּן עַל-קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב בְּאֶצְבָּעוֹ, וַיְחַטֵּא, אֶת-הַמִּזְבֵּחַ; וְאֶת-הַדָּם, יָצַק אֶל-יְסוֹד הַמִּזְבֵּחַ, וַיְקַדְּשֵׁהוּ, לְכַפֵּר עָלָיו” (פרק ח’, פסוק ט”ו). משה מקיים את מצוות השם ולאחר מכן לאהרון כי את הבשר שלא הקריבו יש לבשל ולאכול בפתח אוהל מועד והוא מצווה ואתם לא לצאת מפתח אוהל מועד במשך שבעה ימים : “וּמִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא תֵצְאוּ, שִׁבְעַת יָמִים–עַד יוֹם מְלֹאת, יְמֵי מִלֻּאֵיכֶם: כִּי שִׁבְעַת יָמִים, יְמַלֵּא אֶת-יֶדְכֶם” (פרק ח’, פסוק ל”ג).

מערכת אלי עזור לי

פרשת השבוע- ויקרא, ספר ויקרא

by azorlieli | Mar 17, 2016 | כללי, פרשת השבוע

בשבוע שעבר עסקנו בפרשת פקודי

הפרשה הפותחת את החומש השלישי, עוסקת בדיני הקורבנות המוקרבים במשכן הקודש ולמעשה רוב ספר ויקרא עוסק בעבודת הכוהנים במשכן. כמו כן, בגלל הסמיכות לחג הפורים שחל עלינו לטובה בשבוע הבא, הפרשה נקראת גם שבת פרשת זכור ופרשה זו נקראת בנוסף לפרשת ויקרא: “זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם…וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה’ אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה’ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ, תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם, לֹא תִּשְׁכָּח” (ספר דברים פרק כ”ה, פסוקים י”ז- י”ט). הסיבה לקריאת פרשה זו בסמיכות לפורים היא מכיוון שהמן הרשע שהיה מזרע עמלק, רצה להשמיד את העם היהודי, ואנו מצווים למחות את זכר עמלק.

פירוט דיני הקורבנות

קורבן העולה – וניתן להקריבו מתי שכל אדם חפץ בכך קרבן זה יכול להיות זה מן הבקר, העוף והצאן. הקרבן אינו נאכל והוא נשרף כולו על גבי המזבח: “וְקִרְבּוֹ וּכְרָעָיו, יִרְחַץ בַּמָּיִם; וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת-הַכֹּל הַמִּזְבֵּחָה, עֹלָה אִשֵּׁה רֵיחַ-נִיחוֹחַ לַיהוָה”. (פרק א’, פסוק ט’). 

קורבן המנחה – עשוי מן הצומח. קרבן זה מתחלק למס’ סוגים: סולת, מאפה תנור, מחבץ ומרחשת, אלו נאפים כמצה. מנחה נוספת הנקראת “ביכורים-מנחת העומר”, מוקרבת למחרת הפסח.

קורבן השלמים – הינו גם כן קרבן נדבה, אך בשונה מקבן העולה, כאן מוקרבים רק חלק מהאיברים ויתר הקורבן נאכל ע”י הכוהנים וע”י מקריב הקורבן.

קורבן חטאת – קורבן זה מוקרב כאשר אדם חטא בשוגג, והפרשה מפרטת כאן את סוג הקורבן בהתייחס למי שחטא – הכהן הגדול, הסנהדרין או הנשיא.

קורבן עולה ויורד – סוג קורבן זה נקבע עפ”י מצבו הכלכלי של האדם והוא מוקרב אך ורק ע”י מי שעבר אחת מהעברות הבאות: 

1. שבועת ביטוי– אדם שנשבע מעצמו שיעשה מעשה בעתיד, או על מנת לאמת פעולה שנעשתה בעבר.
2. שבועת העדות – אדם שהיה עד למעשה מסויים ונשבע על מנת לא למסור עדות.
3. טומאת מקדש וקודשיו – אדם שאכל קורבן או נכנס לבית המקדש בזמן היותו טמא.

קורבן אשם – קורבן המוקרב כאשר אדם ביצע אחת מן העברות הבאות:

1. אשם מעילה – אדם שעשה שימוש בשוגג בכסף או חפץ שהינם רכוש המקדש.
2. אשם תלוי – כאשר ישנו ספק לפיו אדם עבר עבירה.
3. אשם גזלות – כל אדם אשר ביצע גזל.

מערכת אלי עזור לי