בשבוע שעבר עסקנו בפרשת – האזינו , ספר דברים
במועדים אלו בהם אנו חוגגים את חגי תשרי ולקראת חג סוכות השני וכן לקראת שמיני עצרת, ישנו שינוי אשר ייחודי אך ורק לחגים אלו. ובשבת הקרובה הבאה עלינו לטובה, אין אנו קוראים את פרשת השבע, אלא קוראים את פרשת העגל (ספר שמות), פרשה זו נקראת גם כן שבת חול המועד של פסח.
את פרשת השבוע – ‘ברכה’, החותמת את ספר דברים וכן את חמשת חומשי התורה, אנו קוראים בחג מתן תורה (ולאחריה אנו מתחילים שוב עם פרשת ‘בראשית’).
בשבוע שעבר עסקנו בפרשת – ניצבים, ספר דברים
פרשת השבוע הינה הפרשה הקצרה ביותר בחמשת חומשי תורה ויש בה שלושים פסוקים בלבד. כמו כן מכיוון שאנו לקראת יום צום הכיפורים, ונמצאים ב שבת זו הינה שבת שובה. זאת מכיוון השהמילה הראשונה בהפטרה הינה שובה “שובה ישראל עד ה’ אלוהיך כי כשלת בעווניך” ( ספר הושע, פרק י”ד, פסוק ב’). ואכן ימים אלו “בין כסה לעשור” הינם ימים חשובים מאוד וראויים ביותר לחשבון נפש ולאמירת סליחות. (more…)
בשבוע שעבר עסקנו בפרשת, כי תבוא, ספר דברים
פרשת השבוע, נקראת תמיד לפני ראש השנה והיא נפתחת בפסוק: “אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם: רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, כֹּל, אִישׁ יִשְׂרָאֵל” (פרק כ”ט, פסוק ט’). ואכן בעוד מספר ימים נעמוד לפני מלך מלכי המלכים, ונפלל ונתחנן ונשמע קול שופר גדול, ונייחל לכך שניכתב וניחתם בספר החיים.
(more…)
בשבוע שעבר עסקנו בפרשת כי תצא, ספר דברים.
את פרשת השבוע הנוכחית, קוראים באופן קבוע, שתי שבתות לפני חג ראש השנה. זאת מכיוון שפרשה זו הינה פרשת תוכחה, והיא למעשה הפרשה אשר מסיימת את נאומו של משה. כמו כן, הפרשה כוללת ברכות וקללות רבות.
“וְהָיָה, כִּי-תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה; וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ” (פרק כ”ו, פסוק א’). המצוות הראשונות המוצגות בפרשה הן מצוות הביכורים ומעשרות. מצוות הביכורים כאמור חלה בארץ שיראל, שכן היא חלה על שבעת המינים: “לָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ–וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא”. את הביכורים מביאים אל הכהן וביחד עם בעליו נאמרת תפילת הודיה לקדוש ברוך הוא. את המעשרות “כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר אֶת-כָּל-מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ, בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁת–שְׁנַת הַמַּעֲשֵׂר” , מחלקים כאמור לעניים וכן “לַלֵּוִי וְלַגֵּר לַיָּתוֹם”
אזכור חשיבות המצוות – הברכות והקללות
“הַיּוֹם הַזֶּה, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת-הַחֻקִּים הָאֵלֶּה–וְאֶת-הַמִּשְׁפָּטִים; וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אוֹתָם, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ;אֶת-יְהוָה הֶאֱמַרְתָּ, הַיּוֹם: לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו, וְלִשְׁמֹר חֻקָּיו וּמִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו–וְלִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ (פרק כ”ו, פסוקים ט”ז-י”ז). משה מציין כמה חשוב לשמור את מצוותיו של הקב”ה כאילו הם ניתנו רק עכשיו. אנו מאמירים את הקב”ה והקב”ה מאמיר אותנו- כמו ששרים בפיוט ראש השנה וביום הכיפורים “אנחנו מאמירך ואתה מאמירנו”. כמו כן משה מצווה להכין גל-עד ע”יאבנים גדולות שעליהן תיכתבנה דברי התורה.
בהמשך משה מפרט מיהם השבטים אשר “יעמדו על הברכה” בהר גריזים ואילו שבטים “יעמדו על הקללה” בהר עיבל. וכן מוצגים האיסורים-הקללות הבאים: “אָרוּר, מַקְלֶה אָבִיו וְאִמּוֹ”, “אָרוּר, מַסִּיג גְּבוּל רֵעֵהוּ”, “אָרוּר, מַשְׁגֶּה עִוֵּר בַּדָּרֶךְ”, “אָרוּר, מַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר-יָתוֹם–וְאַלְמָנָה”,”אָרוּר, שֹׁכֵב עִם-אֵשֶׁת אָבִיו”, ” אָרוּר, שֹׁכֵב עִם-כָּל-בְּהֵמָה”, “אָרוּר, שֹׁכֵב עִם-אֲחֹתוֹ–בַּת-אָבִיו, אוֹ בַת-אִמּוֹ”, “אָרוּר, מַכֵּה רֵעֵהוּ בַּסָּתֶר”, “אָרוּר לֹקֵחַ שֹׁחַד, לְהַכּוֹת נֶפֶשׁ דָּם נָקִי”, “אָרוּר, אֲשֶׁר לֹא-יָקִים אֶת-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה-הַזֹּאת”.
מייד אחר כך מובאות הברכות שעיקרן הוא שכר רב תנובת השדה ובמרעה וזרע רב “יִפְתַּח יְהוָה לְךָ אֶת-אוֹצָרוֹ הַטּוֹב אֶת-הַשָּׁמַיִם”. מי שלא ישמור מצוות אלו “בָאוּ עָלֶיךָ כָּל-הַקְּלָלוֹת הָאֵלֶּה, וְהִשִּׂיגוּךָ”.
נושא זה מסתכם בפסוק ” אֵלֶּה דִבְרֵי הַבְּרִית אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה, לִכְרֹת אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל–בְּאֶרֶץ מוֹאָב: מִלְּבַד הַבְּרִית, אֲשֶׁר-כָּרַת אִתָּם בְּחֹרֵב” (פרק כ”ח, פסוק ס”ט).
בשבוע שעבר עסקנו בפרשת עקב, ספר דברים.
בפסוק הפותח את פרשת השבוע: ” רְאֵה, אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם–הַיּוֹם: בְּרָכָה, וּקְלָלָה” (פרק י”א, פסוק כ”ו), ובפסוקים העוקבים אחריו משה מסביר לבני ישראל באופן פשוט מה עתיד לבוא כאשר יכנסו ארצה, ומה יקרה באם ישמרו את מצוותיו של הקב”ה ואם לאו “וְהָיָה, כִּי יְבִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-אַתָּה בָא-שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ–וְנָתַתָּה אֶת-הַבְּרָכָה עַל-הַר גְּרִזִים, וְאֶת-הַקְּלָלָה עַל-הַר עֵיבָל” (פרק י”א, פסוק כ”ט). בתחילה הפרשה מתייחסת לעניין עבודה זרה “נִתַּצְתֶּם אֶת-מִזְבְּחֹתָם, וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת-מַצֵּבֹתָם” וכן אל המקום בו יש לזבוח ולהקריב קורבנו ת בפני הקב”ה “וְהָיָה הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם בּוֹ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם–שָׁמָּה תָבִיאוּ, אֵת כָּל-אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם”. בהקשר זה משה מציין גם כן את איסור אכילת דם הקרבנות וזכירת שבט הלוי שחי על המעשרות ואין לו נחלה בארץ.
בהמשך מפורטים איסורי עבודה זרה נוספים וביניהם אזהרה מפני נביא שקר “כִּי-יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא, אוֹ חֹלֵם חֲלוֹם; וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת, אוֹ מוֹפֵת” (פרק י”ג, פסוק ב’). אין להאמין לנביא זה אשר מנסה להסית את העם כנגד הקב”ה וקורא “נֵלְכָה אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים, אֲשֶׁר לֹא-יְדַעְתָּם—וְנָעָבְדֵם”. ודינו של נביא זה הינו מוות. ובאם חלילה, עיר שלמה הקשיבה לנביא זה וכולם עובדים שם עבודה זרה, יש להשמיד עיר זו “וְשָׂרַפְתָּ בָאֵשׁ אֶת-הָעִיר וְאֶת-כָּל-שְׁלָלָהּ כָּלִיל”. אחר כך ישנה התייחסות לחיות אשר אסורים באכילה ומוזכר גם כן האיסור “לֹא-תְבַשֵּׁל גְּדִי, בַּחֲלֵב אִמּוֹ”, זאת מכיוון שעם ישראל הינו עם סגולה והוא צריך להתרחק ולהישמר מכל התועבה ההיא.
עוד מובאים מצוות המעשר, כאשר כאן הפרשה מתייחסת למעשר שני ולמעשר עני, מצוות שמיטת כספים, אשר עיקרה ביטול חובות הלווים שלוו כספים ואזכור דיני עבד עברי אשר יוצא לחופשי בשנת היובל ודיני הקרבת בכור הצאן והבקר. חלקה האחרון של הפרשה מתייחס לשלושת הרגלים באופן מפורט “שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל-זְכוּרְךָ אֶת-פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר–בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת, וּבְחַג הַסֻּכּוֹת; וְלֹא יֵרָאֶה אֶת-פְּנֵי יְהוָה, רֵיקָם” (פרק ט”ז, פסוק ט”ז). כידוע במועדים אלו בני ישרלא עולים לירושלים ומקריבים קורבנות בפני הקב”ה.
Recent Comments