סיכום פרשות השבוע – לך לך, וירא, חיי שרה ותולדות

by azorlieli | Nov 30, 2016 | פרשת השבוע

מדי חודש אנו נסכם בתמציתיות את שלושת הפרשות האחרונות שקראנו וכמובן שנתייחס גם כן לפרשה הבאה עלינו טובה, במקרה הזה- פרשת תולדות.

נתחיל בפרשה השלישית בספר בראשית- פרשת לך לך: “וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-אַבְרָם, לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ” (פרק י”ב פסוק א’). שני דברים חשובים ובולטים בפרשה- הינן ברית בין הבתרים, אברהם כורת ברית עם הקב”ה שמבטיח לו כי “וְשַׂמְתִּי אֶת-זַרְעֲךָ, כַּעֲפַר הָאָרֶץ”. ובסוף הפרשה, מצווה הקב”ה את מצוות המילה “וּבֶן-שְׁמֹנַת יָמִים, יִמּוֹל לָכֶם כָּל-זָכָר—לְדֹרֹתֵיכֶם”.

הפרשה הבאה הינה פרשת וירא: “וַיֵּרָ֤א אֵלָיו֙ יְהֹוָ֔ה בְּאֵֽלֹנֵ֖י מַמְרֵ֑א וְה֛וּא יֹשֵׁ֥ב פֶּֽתַח-הָאֹ֖הֶל כְּחֹ֥ם הַיּֽוֹם:” (פרק י”ח, פסוק א’) . בפרשה זו מסופר על העיר סדום אשר הושמדה עקב חטאים קשים ביותר. בנוסף אנו עדים לכוחו האמוני של אברהם אבינו ודבקותו בקב”ה, כאשר זה מתבקש לעמוד בניסיון קשה מאוד ונדרש להקריב את בנו יחידו. וברגע האחרון, מלאך השם מורה לו שלא ישלח ידו אל הנער.

בפרשת חיי שרה, אנו נפרדים משרה אמנו: “וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה, מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים–שְׁנֵי, חַיֵּי שָׂרָה” (פרק כ”ג, פסוק א’). אשר נקברת במערת המכפלה בחברון. עיקר פרשה זו הינה שליחתו של אליעזר למצוא כלה ליצחק. כידוע, רבקה אשר משקה את אליעזר ואת צאנו הינה הכלה הנבחרת והשניים נישאים. ובסוף הפרשה אברהם אבינו נפטר בגיל 175 שנה.

הפרשה אותה נקרא בשבת הקרובה- תולדות: “וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק, בֶּן-אַבְרָהָם” (פרק כ”ה, פסוק י”ט(‘, מתארת לנו את קורותיהם של בני יצחק, אשר נולדו לאחר עשרים שנה, בהן רבקה הייתה עקרה. שני האחים התאומים עשו ויעקב שונים זה מזה ובעוד שיעקב “אִישׁ תָּם, יֹשֵׁב אֹהָלִים” עשו הינו ההפך הגמור” אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד, אִישׁ שָׂדֶה”. בהמשך הפרשה אנו מתבשרים כי עשו מוכר את הבכורה ליעקב תמורת נזיד עדשים וכאשר יצחק אומר לעשו כי יוריש לו את הבכורה, רבקה מלבישה את יעקב כמו עשו ויצחק מברך את יעקב וכך הוא גונב את הבכורה מאחיו מה שמוביל לריב ריב המאלץ את יעקב לברוח.

פרשת השבוע- ויחי, ספר בראשית

by azorlieli | Dec 24, 2015 | כללי, סיפורים, פרשת השבוע

אלי עזור לי מציג “פרשת ויחי”

בפעם הקודמת שוחחנו על פרשת ויגש. השבוע נעסוק בפרשת ויחי, הפרשה השתים-עשרה החותמת את החומש הראשון, עוסקת בפטירתם של יעקב אבינו ושל יוסף בנו. “וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה; וַיְהִי יְמֵי-יַעֲקֹב, שְׁנֵי חַיָּיו–שֶׁבַע שָׁנִים, וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה” ( פרק מ”ז, פסוק כ”ח). יעקב יודע שמותו קרב והוא קורא ליוסף ומשביעו שלא יקבור אותו במצרים, אלא במערכת המכפלה לצידה של לאה אימנו. כאשר יוסף מגיע אליו יעקב מתחזק , “וַיַּגֵּד לְיַעֲקֹב–וַיֹּאמֶר, הִנֵּה בִּנְךָ יוֹסֵף בָּא אֵלֶיךָ; וַיִּתְחַזֵּק, יִשְׂרָאֵל, וַיֵּשֶׁב, עַל-הַמִּטָּה” ( פרק מ”ח, פסוק ב’). מכאן ניתן ללמוד על החשיבות במצות ביקור חולים. בנוסף, יעקב מבשר ליוסף כי שני בניו, מנשה ואפרים, יהיו מעתה חלק משבטי ישראל והוא מברך אותם בברכה הידועה: הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל-רָע, יְבָרֵךְ אֶת-הַנְּעָרִים, וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי, וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק; וְיִדְגּוּ לָרֹב, בְּקֶרֶב הָאָרֶץ( פרק מ”ח, פסוק ט”ז).

לאחר מכן יעקב מכנס את בניו הנוספים בכדי לברך אותם וכן בשביל לומר להם דברי נבואה על העתיד לבוא. ובתוך דבריו נאמרים גם דברי תוכחה לחלק מבניו. בתום הברכות הוא מצווה אותם שיקברו אותו עם אבותיו. המצרים מכריזים על שבעים ימי אבל ויוסף מבקש אישור מפרעה ללוות את אביו ולקבור אותו בארץ ישראל הקדושה. פרעה נענה בחיוב ויעקב זוכה לקבורה מכובדת.

מות יוסף וצוואתו

האחים חוזרים מצרימה, וחוששים שמא יוסף יתנקם בהם: ” וַיִּרְאוּ אֲחֵי-יוֹסֵף, כִּי-מֵת אֲבִיהֶם, וַיֹּאמְרוּ, לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף; וְהָשֵׁב יָשִׁיב, לָנוּ, אֵת כָּל-הָרָעָה, אֲשֶׁר גָּמַלְנוּ אֹתוֹ” ( פרק נ’, פסוק ט”ו). ואף נופלים לרגליו ומציעים עצמם כעבדים. אך יוסף פורץ בבכי ומשיב להם כי אין בכוונתו להרע להם ומבטי להם כי ידאג להם כמו בעבר. ” וְעַתָּה, אַל-תִּירָאוּ–אָנֹכִי אֲכַלְכֵּל אֶתְכֶם, וְאֶת-טַפְּכֶם; וַיְנַחֵם אוֹתָם, וַיְדַבֵּר עַל-לִבָּם” ( פרק נ’, פסוק כ”א).

וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו, אָנֹכִי מֵת; וֵאלֹהִים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם, וְהֶעֱלָה אֶתְכֶם מִן-הָאָרֶץ הַזֹּאת, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב”; וַיַּשְׁבַּע יוֹסֵף, אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם, וְהַעֲלִתֶם אֶת-עַצְמֹתַי מִזֶּה. ( פרק נ’, פסוק כ”ד-כ”ה). בצוואה זו יש למעשה נבואה האומרת כי הם יצאו את מצרים בעתיד, וכאשר יגיע יום זה, הוא משביעם להעלות את עצמותיו לארץ ישראל.

“חזק חזק ונתחזק”