חג הפסח – זמן חירותנו, זמן גאולתנו

by azorlieli | Apr 21, 2016 | כללי, מנהגים, פסח

חג הפסח

בעוד מספר ימים נשב סביב השולחן, נערוך את הסדר, נשיר מה נשתנה וחד גדיא, נשתה 4 כוסות של יין ונספר על יציאת מצרים, “וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח”. נכון שבכל יום אנו מזכירים את יציאת מצרים בתפילות, אך בליל הסדר חלה החובה לדבר ולספר” והגדת לבנך”/ כמו כן, הכוונה היא לספר לילדים, לדור ההמשך על הניסים והשפטים שעשה הקב”ה במצרים, על קריעת ים סוף על עשרת המכות וכו’.

“עבדים היינו לפרעה במצרים עתה בני חורין”, למעשה, עד שהקב”ה לא גאל אותנו והוציאנו ממצרים בני ישראל היו משועבדים לפרעה ועבדו בפרך. בני ישראל יצאו מהרע אל הטוב, מן השקר אל האמת ומגלות לגאולה והם יצאו ברכוש גדול כשידם על העליונה. אם כן, נשאלת השאלה כיצד ניתן להיות בניו חורין באמת בימינו אנו, במיוחד כאשר אנו חיים במצב תמידי של איום ולחץ וכפי שכתוב באגדה “בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו”.

רבי נחמן אומר

ננסה לבאר את העניין ע”י התייחסות לדבריו של רבי נחמן בהקשר של יציאת מצרים בספרו ” ליקוטי הלכות” : “וְזֶה הָעִנְיָן שֶׁל יְצִיאַת מִצְרַיִם נַעֲשֶׂה בְּכָל דּוֹר וָדוֹר וּבְכָל אָדָם וּבְכָל זְמַן, כִּי בְּכָל עֵת שֶׁהָאָדָם מְשֻׁקָּע, חַס וְשָׁלוֹם, בְּגָלוּת הַנֶּפֶשׁ כָּל אֶחָד כְּפִי שֶׁנִּתְפַּס בַּעֲווֹנוֹתָיו וּבְתַאֲווֹתָיו, רַחֲמָנָא לִצְלַן, וְיֵשׁ לִפְעָמִים שֶׁהָאָדָם מְשֻׁקָּע בְּגָלוּת הַנֶּפֶשׁ כָּל כָּךְ עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְגַלּוֹת לוֹ שׁוּם עֵצָה קְדוֹשָׁה אֵיךְ לָצֵאת מִן הַחֹשֶׁךְ וְהַגָּלוּת, .. אֲבָל כְּשֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רוֹצֶה לַחֲמֹל עָלָיו וּלְגָאֳלוֹ וּלְהַנְטוֹתוֹ לִתְחִיָּה לְהַכְנִיס בּוֹ הִתְעוֹרְרוּת לִתְשׁוּבָה לְבַל יִהְיֶה נִדְחֶה חַס וְשָׁלוֹם, אָז הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מֵאִיר בְּדַעְתּוֹ עֶצֶם הָאֱמֶת.. וְעַל-יְדֵי עֶצֶם הָאֱמֶת זוֹכֶה לֶאֱמוּנָה.. כִּי אַחַר יְצִיאַת מִצְרַיִם שֶׁאָז זָכוּ לְעֶצֶם אוֹר הָאֱמֶת, אֲבָל לֹא הָיָה הָאוֹר כִּי אִם לְפִי שָׁעָה כַּמְבֹאָר בַּכַּוָּנוֹת, רַק אַחַר כָּךְ זוֹכִין עַל-יְדֵי הַסְּפִירָה לְהַמְשִׁיךְ אוֹר הָעֵצוֹת בְּהַדְרָגָה וּבְמִדָּה”.

בני ישראל עברו דרך ארוכה, “אכלו מרורים” עד לגאולה, אך אז הגיע האור האמיתי שגאל אותם ואח”כ הם המתינו עד לקבלת התורה וההגעה לארץ ישראל הקדושה. שכן אותו אור אמת ושופע היורד עלינו בפסח, הוא שיאפשר לנו לצאת הן מהגלות הכללית של עם ישראל והן מהגלות הפנימית שכל אחד מאיתנו שרוי בה. אך עלינו ללכת צעד צעד, שלב אחר שלב ולדבוק בקב”ה ובתורתו , עלינו לזכור כי יש לנו את החופש לבחור בשמחה ולא בעצב ואנו צריכים לנקות היטב את החמץ מקרבנו – שהוא למעשה כל המידות הרעות והעוונות אשר מרחיקים אותנו מן הגאולה. הרי החירות בסופו של דבר היא החירות הרוחנית, החירות של הנפש ואמרו חכמינו ” אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה”.

כנגד ארבעה בנים דיברה התורה

ניתן לומר כי ארבעת הבנים – חכם, רשע, תם ושאינו יודע לשאול נמצאים עמוק בנפשנו ובאישיותנו המורכבת ממכלול תחושות ורגשות. בנוסף, ארבעת הבנים הם כנגד ארבעה לשונות של גאולה והם : ” “והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי”. תחילה הרשע יוצא נגד הגאולה, אח”כ הוא מוכן לקבל את האמונה אך אינו יודע לשאול, בהמשך הוא תם המתעניין באופן סתמי ולבסוף הוא נעשה חכם הלומד את התורה. בדיוק כפי שציינו קודם שעלינו להתקדם בשלבים בכדי לזכות בגאולה. ובכדי שנזכה להיות בני חורין אל לנו להתעלם משאר הבנים, שכן רק כאשר נכיר ונלמד לזהות ולאזן בין ארבעת הכוחות האלו, נוכל לזכות לחירות האמיתית שתוביל אותנו אל עבודת השם יתברך.

אנו מאחלים לכם פסח כשר ושמח,

מערכת אלי עזור לי

פרשת כי-תשא, ספר שמות

by azorlieli | Feb 25, 2016 | כללי, פרשת השבוע

בפעם הקודמת עסקנו בפרשת תרומה ספר שמות
פרשת השבוע מתחילה בציווי של הקב”ה לאסוף תרומה “מחצית השקל מכל בן עשרים ומעלה: ” זה יִתְּנוּ, כָּל-הָעֹבֵר עַל-הַפְּקֻדִים–מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל, בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ: עֶשְׂרִים גֵּרָה, הַשֶּׁקֶל–מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל, תְּרוּמָה לַיהוָה” (פרק ל’ , פסוק י”ג). עוד כתוב “הֶעָשִׁיר לֹא-יַרְבֶּה, וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט, מִמַּחֲצִית, הַשָּׁקֶל”. מטרתה של התרומה הינה עבור בניית המשכן, והכוונה היא שכולם ייתנו סכום שווה וכך תרומתם תהיה זהה לבניית המקדש. בהמשך הפרשה מפרטת את בניית כיור הנחושת, את שמן וכן את ציווי הקטורת. הקב”ה מצווה על משה למנות את בצלאל בן חורי לעמוד בראש ביצוע מלאכת המשכן. 

לוחות הברית וחטא העגל

הפסוקים שבאים לפני קבלתו של משה את לוחות הברית מציינים את חשיבותה של שמירת השבת: ” שָׁמְרוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶת-הַשַּׁבָּת, לַעֲשׂוֹת אֶת-הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם, בְּרִית עוֹלָם בֵּינִי, וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל–אוֹת הִוא, לְעֹלָם: כִּי-שֵׁשֶׁת יָמִים, עָשָׂה יְהוָה אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ” (פרק ל’א , פסוק י”ז). אזכור זה מגיע בתום ציווי מלאכת המשכן, בשביל להזכיר לבני ישראל שלא יעבדו בשבת וששמירת השבת הינה ברית בין עם ישראל לקב”ה.

משה מקבל את לוחות הברית : ” וַיִּתֵּן אֶל-מֹשֶׁה, כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ בְּהַר סִינַי, שְׁנֵי, לֻחֹת הָעֵדֻת–לֻחֹת אֶבֶן, כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים” (פרק ל’א , פסוק י”ח). משה עולה להר סיני ובני ישראל מחכים לו ורואים כי הוא מתעכב לרדת והם פונים לאהרון. אהרון משיב להם שיביאו לו את כל נזמי הזהב אשר ברשותם :” וַיִּקַּח מִיָּדָם, וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט, וַיַּעֲשֵׂהוּ, עֵגֶל מַסֵּכָה; וַיֹּאמְרוּ–אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם” (פרק ל’ב , פסוק ד’). קב”ה פונה אל משה ואומר לו : “לֶךְ-רֵד–כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ” , לפני שמשה יורד אל העם הוא מתפלל אל הקב”ה שלא ישמיד את בני ישראל. 

משה יורד אל העם שובר את לוחות הברית ומשמיד את העגל. אח”כ משה מצווה לבנות עוד שני לוחות והקב”ה מתגלה אליו והחוטאים בחטא העגל נענשים. הפרשה מסתיימת עם עלייתו של משה להר סיני שם לא אכל ולא שתה במשך ארבעים יום וארבעים לילה “וַיִּכְתֹּב עַל-הַלֻּחֹת, אֵת דִּבְרֵי הַבְּרִית–עֲשֶׂרֶת, הַדְּבָרִים” ושכמשה יורד שוב אל העם, קורן עורו מקדושת הקב”ה “וְרָאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶת-פְּנֵי מֹשֶׁה, כִּי קָרַן, עוֹר פְּנֵי מֹשֶׁה; וְהֵשִׁיב מֹשֶׁה אֶת-הַמַּסְוֶה עַל-פָּנָיו, עַד-בֹּאוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ” (פרק ל’ד ,פסוק ל”ה).

מערכת אלי עזור לי

פרשת השבוע- בא, ספר שמות-אלי עזור לי

by azorlieli | Jan 14, 2016 | כללי, פרשת השבוע

בפעם הקודמת עסקנו בפרשת וארא-ספר שמות
פרשת בא ממשיכה לספר על המכות, אשר מכה הקב”ה במצרים. אך לפני שלושת המכות האחרונות, הקב”ה שולח את משה לפרעה: “וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אֶל-פַּרְעֹה, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כֹּה-אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי הָעִבְרִים, עַד-מָתַי מֵאַנְתָּ לֵעָנֹת מִפָּנָי; שַׁלַּח עַמִּי, וְיַעַבְדֻנִי” (פרק י’ פסוק ג’). פרעה משיב למשה ואהרון ושואל אותו “מִי וָמִי, הַהֹלְכִים” ומשה עונה: ” ויֹּאמֶר מֹשֶׁה, בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ; בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ, נֵלֵךְ–כִּי חַג-יְהוָה, לָנוּ” (פרק י’ פסוק ט’). פרעה מסרב ועונה כי הוא מוכן שרק הגברים ילכו, ואז הקב”ה משלח במצרים את המכה השמינית- ארבה כבד מאוד. לאחר מכן הקב”ה מקשה את לב פרעה ומכה בהם את המכה התשיעית- חושך, בני ישראל כידוע אינם סבלו מהמכות: “וּלְכָל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר, בְּמוֹשְׁבֹתָם”.

טרם המכה העשירית והאחרונה- בכורות, הקב”ה אומר למשה: “עוֹד נֶגַע אֶחָד אָבִיא עַל-פַּרְעֹה וְעַל-מִצְרַיִם–אַחֲרֵי-כֵן, יְשַׁלַּח אֶתְכֶם מִזֶּה”. ועוד אומר למשה שיישאלו מהמצרים כלי כסף וזהב, ובכך למעשה הקב”ה מקיים הבטחתו “וייצאו ברכוש גדול”. משה מזהיר את פרעה בפני המכה האחרונה ויוצא מארמונו. 

חג הפסח ומכת בכורות 

הקב”ה מכין את בני ישראל לקראת היציאה ממצרים, וקובע כי חודש ניסן, יהיה: “רֹאשׁ חֳדָשִׁים: רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם, לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה” (על כן חודש ניסן הוא חודש הגאולה, כי בו יצאו בנ”י ממצרים), וכן מפרט להם את דיני קרבן הפסח ואת איסור אכילת החמץ “שִׁבְעַת יָמִים, מַצּוֹת תֹּאכֵלו.. כָּל-מַחְמֶצֶת, לֹא תֹאכֵלוּ; בְּכֹל, מוֹשְׁבֹתֵיכֶם, תֹּאכְלוּ, מַצּוֹת” (פרק י”ב פסוקים טו’ ו-כ’).הקב”ה אומר לבני ישראל שימרחו את דם הקרבן על המשקוף וכך הוא ייפסח עליהם: “וְהָיָה הַדָּם לָכֶם לְאֹת, עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר אַתֶּם שָׁם, וְרָאִיתִי אֶת-הַדָּם, וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם; וְלֹא-יִהְיֶה בָכֶם נֶגֶף לְמַשְׁחִית, בְּהַכֹּתִי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם” (פרק י”ב פסוק י”ג). 

בחצות הלילה הקב”ה בכבודו ובעצמו יורד מצרימה להכותם : “וַיהוָה הִכָּה כָל-בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם”. ואז פרעה נכנע קורא למשה ואהרון ואמר להם ” קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי”. הפרשה מסתיימת בדינים נוספים הקשורים לחג הפסח, במצוות קידוש בכורות, מצוות סיפור יציאת מצרים. הפסוק האחרון בפרשה מתייחס למצוות תפילין: “והָיָה לְאוֹת עַל-יָדְכָה, וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ: כִּי בְּחֹזֶק יָד, הוֹצִיאָנוּ יְהוָה מִמִּצְרָיִם” (פרק י”ג פסוק ט”ז).