by azorlieli | May 19, 2016 | כללי, פרשת השבוע
בשבוע שעבר עסקנו בפרשת אמור-ספר ויקרא
פרשת השבוע עוסקת בין השאר בדיני השמיטה ובדיני שנת היובל. הפרשה נפתחת בפסוק ” וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, בְּהַר סִינַי לֵאמֹר”” (פרק כ”ה פסוק א’). ולאחר מכן מופיעים הפסוקים: “שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ, וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ; וְאָסַפְתָּ, אֶת-תְּבוּאָתָהּ; וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת, שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ–שַׁבָּת, לַיהוָה: שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע, וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר” (פרק כ”ה פסוקים ג’-ד’). למעשה בשנה השביעית (שנת שמיטה – אותה אנו מציינים השנה) , יש לתת לאדמה לנוח ולהפסיק את עבודת הארץ. בשנה זו הגידולים הם למעשה בגדר הפקר וכולם יכולים ליהנות מהם. רש”י מתייחס כאן לשאלה הידועה – “מה עניין שמיטה להר סיני” ושואל מדוע דווקא כאן מצויין כי מצוות השמיטה נאמרה בסיני (הרי כל המצוות ניתנו בסיני). על כך הוא עונה: ” אלא מה שמיטה נאמרו כללותיה ופרטותיה ודקדוקיה מסיני, אף כולן נאמרו כללותיהן ודקדוקיהן מסיני, כך שנויה בתורת כהנים”.דהיינו, מצוות השמיטה היא דוג’ לכך שכל המצוות שניתנו בהר סיני, גם אם הן מובאות בתורה שבעל פה. בנוסף, עולה השאלה בנוגע לתבואה בשנה השביעית ונאמר בפרשה: ” וְצִוִּיתִי אֶת-בִּרְכָתִי לָכֶם, בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית; וְעָשָׂת, אֶת-הַתְּבוּאָה, לִשְׁלֹשׁ, הַשָּׁנִים” (פרק כ”ה פסוק כ”א).ז”א שהקב”ה ידאג שלא יהיה מחסור במזון.
שנת היובל ודיני עבד עברי
“יוֹבֵל הִוא, שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה–תִּהְיֶה לָכֶם; לֹא תִזְרָעוּ–וְלֹא תִקְצְרוּ אֶת-סְפִיחֶיהָ, וְלֹא תִבְצְרוּ אֶת-נְזִרֶיהָ” (פרק כ”ה פסוק י”א). כאשר מגיעה שנת היובל בתום שבע שנות שמיטה נוהגים דיני שמיטה כמובן ויש לקדש שנה זו בתקיעת שופר “וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה” . כמו כן, בשנה זו מי שהינו עבד עברי שב אל משפחתו. והקרקעות שנמכרו, חוזרות לבעליהן. דיני עבד עברי מתייחסים ליהודי שנאלץ למכור את עצמו לעבדות עקב מצב כלכלי רעוע ואין לנהוג בו בזלזול ולתת לו עבודות בזויות. העבד נמכר לשש שנים ומשתחרר כאמור, בשנה השביעית. אך אם הגיעה שנת היובל בטרם מלאו שש שנים, הוא ייצא לחופשי.
מצוות נוספות המוזכרות בפרשה הן איסור הלוואה בריבית: ” אֶת-כַּסְפְּךָ–לֹא-תִתֵּן לוֹ, בְּנֶשֶׁךְ; וּבְמַרְבִּית” וכן איסור עבודה זרה, אזכור שמירת השבת, וקדושת בית המקדש.
מערכת אלי עזור לי
by azorlieli | May 12, 2016 | כללי, פרשת השבוע
בשבוע שעבר עסקנו בפרשת קדושים ספר ויקרא
פרשת השבוע מתחילה באיסורים החלים על הכוהנים ובהם טומאת המת, אלא אם כן מדובר במשפחה ” כִּי, אִם-לִשְׁאֵרוֹ, הַקָּרֹב, אֵלָיו”, דהיינו, אבא, אמא , אח, אחות, בן ובת וכמובן אישה. ואיסור להתחתן עם גרושה : “אִשָּׁה זֹנָה וַחֲלָלָה לֹא יִקָּחוּ, וְאִשָּׁה גְּרוּשָׁה מֵאִישָׁהּ לֹא יִקָּחוּ: כִּי-קָדֹשׁ הוּא, לֵאלֹהָיו” (פרק כ”א פסוק ז’). על הכוהן הגדול לעומת זאת, אסור להיטמא בכלל : ” וְעַל כָּל-נַפְשֹׁת מֵת, לֹא יָבֹא: לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ, לֹא יִטַּמָּא” (פרק כ”א פסוק י”א) וכן אסור לו להתחתן עם אלמנה (אף על פי שזו מותרת לכוהן הדיוט). איסור נוסף הוא על עבודת המקדש לכוהנים אשר יש בהם מום “כִּי כָל-אִישׁ אֲשֶׁר-בּוֹ מוּם, לֹא יִקְרָב”. לבסוף הקב”ה מזהיר את הכוהנים שלא יאכלו מ ןהקורבנות באם הם טמאים : “כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר-יִקְרַב מִכָּל-זַרְעֲכֶם אֶל-הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יַקְדִּישׁוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל לַיהוָה, וְטֻמְאָתוֹ, עָלָיו: וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא, מִלְּפָנַי”.
מצוות השבת ופרשת המועדות
“דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, מוֹעֲדֵי יְהוָה, אֲשֶׁר-תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ–אֵלֶּה הֵם, מוֹעֲדָי” (פרק כ”ג פסוק ב’). פרשת אמור הינה פרשת המועדות (הכוונה למספר פרשיות אשר מפרטות את מועדי ישראל השונים). בפרשה נמנים חגי ישראל בזה אחר זה לפי סדרם ומועדם וכן פירוט המצוות אותם יש לקיים, אכילת מצה, ארבעת המינים ועוד. תחילה מוזכרת השבת “שֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן”. אזכור אח”כ לפי הסדר כאמור – חג הפסח, ספירת העומר( כאן הפרשה מאריכה ומפרטת את דיני העומר, אשר מציינים בימים אלו כמובן) וחג השבועות, ראש השנה, יום הכיפורים, חג הסוכות ושמיני עצרת.
לקראת סוף הפרשה ישנה התייחסות לדינו של מי שמקלל את השם. כאשר לפי הכתוב, בנה של שלומית בת דברי, קילל את הקב”ה “וַיִּקֹּב בֶּן-הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית אֶת-הַשֵּׁם, וַיְקַלֵּל”, והקב”ה ציווה לסקול אותו באבנים “הוֹצֵא אֶת-הַמְקַלֵּל, אֶל-מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, וְסָמְכוּ כָל-הַשֹּׁמְעִים אֶת-יְדֵיהֶם, עַל-רֹאשׁוֹ; וְרָגְמוּ אֹתוֹ, כָּל-הָעֵדָה” (פרק כ”ד פסוק י”ד). ולבסוף הפרשה מתארת מה דינו של אדם אשר מכה בהמה ומה דינו של אדם אשר מכה נפש אדם : “וּמַכֵּה בְהֵמָה, יְשַׁלְּמֶנָּה; וּמַכֵּה אָדָם, יוּמָת” (פרק כ”ד פסוק כ”א).
מערכת אלי עזור לי
Recent Comments