פרשת השבוע – פרשת דברים, ספר דברים

פרשת השבוע – פרשת דברים, ספר דברים

by | Aug 11, 2016 | פרשת השבוע

בשבוע שעבר עסקנו בפרשת מסעי, ספר במדבר.

את פרשת השבוע, המתחילה את החומש החמישי, קוראים לפני שבת תשעה באב (הצום השנה מתחיל במוצש”ק). שבת זו מכונה גם כן שבת חזון על שם ההפטרה – אשר מתארת את חזונו של ישעיהו בן אמוץ.

הפרשה מתחילה בדברי הסיכום והתוכחה של משה, טרם כניסתם לארץ ישראל. ” אֵלֶּה הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל, בְּעֵבֶר, הַיַּרְדֵּן: בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין-פָּארָן וּבֵין-תֹּפֶל, וְלָבָן וַחֲצֵרֹת–וְדִי זָהָב” (פרק א’, פסוק א’). משה פוצח בנאומים רבים וסוקר למעשה ארבעים שנות המדבר, בהן נדדו בני ישראל. משה מתייחס לחטאים השונים: חטא העגל, קורח ועדתו, התלונות הרבות והנשנות ועוד. בנוסף הוא מתייחס לתפקידו: ” “אֵיכָה אֶשָּׂא, לְבַדִּי, טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם, וְרִיבְכֶם” )פרק א’, פסוק י”ב) ואל מינוי ראשי השבטים. כמו כן משה מתייחס לחטא המרגלים ואת העונש אותו קיבלו בני ישראל (המגפה) וכן מזכיר כי מידי אחרי החטא, המשיכו בני ישראל להמרות את פי הקב”ה והחליטו להילחם באמורי “וָאֲדַבֵּר אֲלֵיכֶם, וְלֹא שְׁמַעְתֶּם; וַתַּמְרוּ אֶת-פִּי יְהוָה, וַתָּזִדוּ וַתַּעֲלוּ הָהָרָה” (פרק א’, פסוק מ”ג).

בהמשך משה מתייחס למלחמות ישראל ולמסע עצמו, לסירובם של העמים השונים לתת לבני ישראל לעבור דרך ארצם ואת ניצחונם על סיחון מלך האמורי, ועל עוג מלך הבשן. ” קוּמוּ סְּעוּ, וְעִבְרוּ אֶת-נַחַל אַרְנֹן–רְאֵה נָתַתִּי בְיָדְךָ אֶת-סִיחֹן מֶלֶךְ-חֶשְׁבּוֹן הָאֱמֹרִי וְאֶת-אַרְצוֹ, הָחֵל רָשׁ; וְהִתְגָּר בּוֹ, מִלְחָמָה” (פרק ב’, פסוק כ”ד). אח”כ משה מתאר את חלוקת הנחלות של ארץ ישראל המזרחית, אשר ניתנה לשבטים גד וראובן ולחצי שבט מנשה שהיו חלוצים בעת כיבוש חלקה המערבי של ארץ ישראל. ” וְאֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת יָרַשְׁנוּ, בָּעֵת הַהִוא; מֵעֲרֹעֵר אֲשֶׁר-עַל-נַחַל אַרְנֹן, וַחֲצִי הַר-הַגִּלְעָד וְעָרָיו–נָתַתִּי, לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי; וְיֶתֶר הַגִּלְעָד וְכָל-הַבָּשָׁן, מַמְלֶכֶת עוֹג–נָתַתִּי, לַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה: כֹּל חֶבֶל הָאַרְגֹּב לְכָל-הַבָּשָׁן, הַהוּא יִקָּרֵא אֶרֶץ רְפָאִים” (פרק ג’ף פסוקים י”ב-י”ג).

משה מסיים את דבריו ומציין כי ציווה את יהושע כי אין ממה לחשוש, וכי הקב”ה יעמוד לצידם וכפי שהוא עשה למלכי האמורי: ” כֵּן-יַעֲשֶׂה יְהוָה לְכָל-הַמַּמְלָכוֹת, אֲשֶׁר אַתָּה עֹבֵר שָׁמָּה”. הפרשה מסתיימת בפסוק: “לֹא, תִּירָאוּם: כִּי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, הוּא הַנִּלְחָם לָכֶם” (פרק ג’, פסוק כ”ב) וכך משה מחזק את לב העם ומזכיר להם כי הקב”ה הוא מגינם.

פרשת השבוע – פרשת מסעי, ספר במדבר

פרשת השבוע – פרשת מסעי, ספר במדבר

by | Aug 4, 2016 | פרשת השבוע

בשבוע שעבר עסקנו בפרשת מטות, ספר במדבר.

פרשת השבוע המסיימת את החומש הרביעי, נפתחת בפסוק: “אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם–לְצִבְאֹתָם: בְּיַד-מֹשֶׁה, וְאַהֲרֹן” (פרק ל”ג, פסוק א’) והיא מתארת ומסכמת את מסעם של בני ישראל במדבר. הפרשה מציינת באופן תמציתי ארבעים ושניים מקומות שונים, אשר בהן חנו ונסעו בני ישראל. ומרחיבה באשר לתיאור פטירתו של אהרון הכהן: “וַיַּעַל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֶל-הֹר הָהָר, עַל-פִּי יְהוָה–וַיָּמָת שָׁם: בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים, לְצֵאת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי, בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ; וְאַהֲרֹן, בֶּן-שָׁלֹשׁ וְעֶשְׂרִים וּמְאַת שָׁנָה, בְּמֹתוֹ, בְּהֹר הָהָר” (פרק ל”ג, פסוקיפ ל”ח-ל”ט)

טרם הכניסה לארץ כנען, הקב”ה מצווה כי יש להשמיד את כל האויבים ואת צלמיהם ובמותם ” וְאִבַּדְתֶּם, אֵת כָּל-מַשְׂכִּיֹּתָם; וְאֵת כָּל-צַלְמֵי מַסֵּכֹתָם תְּאַבֵּדוּ”. אח”כ הפרשה מתארת את גבולות ארץ ישראל ואת ראשי השבטים אשר חולקים אותה, ובראשם אלעזר הכהן ויהושע בן-נון. כמו כן מצוין כי מכיוון ששבט לוי אשר שוכן ועובד בתוך בית המקדש, אין נחלה והוא למעשה ישכון בערים השונות “וְנָתְנוּ לַלְוִיִּם מִנַּחֲלַת אֲחֻזָּתָם, עָרִים לָשָׁבֶת; וּמִגְרָשׁ, לֶעָרִים סְבִיבֹתֵיהֶם”. בין הערים המוקצות ללוים ישנן גם שש ערי מקלט: ” וְהִקְרִיתֶם לָכֶם עָרִים, עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה לָכֶם; וְנָס שָׁמָּה רֹצֵחַ, מַכֵּה-נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה” (פרק ל”ה, פסוק י”א). אל ערי המקלט, יכול להגיע כל אדם אשר רצח בשגגה, ובהגיעו לשם, אין אפשרות למשפחת הנרצחת לנקום את נקמתם “וּמָצָא אֹתוֹ, גֹּאֵל הַדָּם, מִחוּץ, לִגְבוּל עִיר מִקְלָטוֹ”. הרוצח בשגגה ישב שם עד למותו של הכהן הגדול ורק לאחר מכן יהיה רשאי לשוב לארצו. באם ייצא בטרם עת, רשאי הנוקם להורגו.

הפרשה מסתיימת בנושא שכבר נידון בפרשת פנחס – בנות צלפחד, הבאות לפני משה טוענות בפניו כי אם הן יינשאו לגברים משבט אחר הנחלה תעבור לאותו השבט “הָיוּ לְאֶחָד מִבְּנֵי שִׁבְטֵי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, לְנָשִׁים, וְנִגְרְעָה נַחֲלָתָן מִנַּחֲלַת אֲבֹתֵינוּ”. על כן מתיר להן משה: “זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה, לִבְנוֹת צְלָפְחָד לֵאמֹר, לַטּוֹב בְּעֵינֵיהֶם, תִּהְיֶינָה לְנָשִׁים: אַךְ, לְמִשְׁפַּחַת מַטֵּה אֲבִיהֶם–תִּהְיֶינָה לְנָשִׁים” (פרק ל”ו, פסוק ו’). והן מתחתנות עם בני דודיהן.

“חזק חזק ונתחזק”