פרשת מטות מסעי

by azorlieli | Jul 9, 2018 | פרשת השבוע

פרשת מטות מסעי

פרשת השבוע שלפנינו עוסקת בנושא חשוב שמהווה אבן יסוד בתרבות היהודית: קדושתה של התחייבות מילולית; אך תחילה נזכיר כי אנו נמצאים כעת לקראת סופו של ספר במדבר, דהיינו לקראת סוף מסעם של בני ישראל במדבר לאחר יציאת מצרים  לפני שיגיעו לארץ שהובטחה להם על ידי הקב”ה. לקראת סוף הפרשה מסופר על תחילת ההכנות לכניסה לארץ ישראל.

פרשת מטות מסעי נפתחת בכינוסם של ראשי המטות על ידי משה רבנו ובלימודם את הדינים הקשורים בנדר ובשבועה, ובפרט את הבסיס לעצם קיומם, הלא הוא “לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה”: אם אדם התחייב לנדר או לשבועה אזי אל לא להחיל את דברו (כלומר לחלל) אלא עליו לעשות כפי שיצא מפיו (שנדר או נשבע).

חובות של מילים

משה מלמד את ראשי המטות כי נדר או שבועה הם לא סתם אמירות אלא התחייבות של ממש. אדם שנדר או נשבע דבר מה אינו יכול פשוט להתעלם, להתכחש או לבטל את דבריו. הוא מחוייב להם, ואם ברצונו להתיר את נדרו או שבועתו אזי עליו לעשות זאת על פי כללים נוקשים ומדויקים שאינם פשוטים כלל. למעשה, קדושתם של נדר או שבועה גדולים כל כך, עד שהתפילה “כל נדרי” להתרתם נקבעה ליום הקדוש ביותר הקיים בלוח השנה העברי, הוא יום הכיפורים.

מדוע דווקא עכשיו, על סף כניסתם של בני ישראל אל ארץ ישראל הקדושה, מדבר משה על נדרים ושבועות? משום שבקרוב מאוד עתידים אנו לבנות יחד חברה חדשה בארץ המובטחת, וחברה זו תהיה מושתתת על אמון ועל אמונה. אילולא החברה תהיה מבוססת על נאמנות אדם להתחייבויותיו המוסריות, אזי מובטח לה כי תשקע באנרכיה.

למה שאדם ירצה לשמור על חוקים? יתכן ששמירה על החוק תישא בצידה שכר או שאי-שמירה עליו תגרור עונש, אולם על פי תורת ישראל הקדושה אדם ישמור על החוק משום שהוא רוצה לעשות כן. זהו המיוחד בחברה היהודית: לא הרצון להרוויח או החשש להיענש, אלא הרצון להפגין מחוייבות מוסרית איש כלפי רעהו ואיש כלפיו אלוקיו.

זו הסיבה בעטיה משה רבנו מזכיר ומלמד את נושא הנדרים, השבועות וקדושתם: דווקא בגלל כניסתם הקרובה של בני ישראל לארץ המובטחת ותחילת בניית החברה המיוחדת, הייחודית, שאין כדוגמתה בכל העולם כולו. הבטיחו וקיימו. הישבעו ועימדו בדבריכם. נדרו והיו נאמנים למילתכם.

סיכום המסע וההכנה לכניסה לארץ המובטחת

החלק השני של פרשת השבוע הוא גם זה שמסיים את החומש הרביעי, “במדבר”. תחילה נמנים כל התחנות שבהן עצרו בני ישראל במסעם במדבר, החל מיציאת מצרים הזכורה מליל הסדר ועד למסע האחרון אל ערבות מואב. זהו למעשה סיכום כל שנות הנדודים של בני ישראל במדבר, ארבעים שנה בתוך ארבעים ותשעה פסוקים, רגע לפני שמתחילות ההכנות לכניסה לארץ ישראל.

ארבעים שנות הנדודים של בני ישראל במדבר הם פרק זמן של דור אחד. כעת, משהמסע הארוך הגיע לקיצו, כל בני ישראל שיצאו ממצרים כבר הלכו לעולמם והעמידו דור חדש, דור המדבר, שהוא זה שייכנס לארץ ישראל. תחילה מתוארים גבולות ארץ ישראל אשר ייעד הקב”ה לבני ישראל, ולאחר מכן מונה משה רבנו את רשימת המנהיגים החדשים, יוצאי דור המדבר, אשר יובילו את העם אל הארץ המובטחת וינהלו את בניית החברה היהודית החדשה.

בהמשך הפרשה מקבלים בני ישראל מספר ציוויים מאת הקב”ה באמצעות משה רבנו. בין היתר הם מצווים להשמיד כל זכר לכל פסל או כלי עבודה זרה שבהם יתקלו עם כניסתם לארץ החדשה, בה יושבים עדיין עובדי אלילים; וכן ניתנות להם הוראות חלוקת הארץ לנחלות, קביעת ערים עבור שבט לוי וערי מקלט.

שמיני, ספר ויקרא- פרשת השבוע

by azorlieli | Mar 31, 2016 | כללי, פרשת השבוע

בפעם הקודמת עסקנו בפרשת צו-ויקרא
“וַיְהִי, בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי, קָרָא מֹשֶׁה, לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו–וּלְזִקְנֵי, יִשְׂרָאֵל ” (פרק ט’, פסוק א’). בתום שבעת ימי המילואים, מגיע היום השמיני, שהוא למעשה יום חנוכת המזבח. אהרון ובניו מקריבים את הקורבנות- חטאת, עולה, מנחה ושלמים ולאחר שאהרון מסיים להקריב את הקורבנות הוא מברך את בני ישראל “וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד, וַיֵּצְאוּ, וַיְבָרְכוּ אֶת-הָעָם”. הפרשנים אומרים לנו שמדובר בברכת הכוהנים, אשר מופיעה בפועל רק בספר במדבר. בניו של אהרון נדב ואביהוא חוטאים לפני הקב”ה : ” וַיִּקְחוּ בְנֵי-אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ, וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ, וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ, קְטֹרֶת; וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי יְהוָה, אֵשׁ זָרָה–אֲשֶׁר לֹא צִוָּה, אֹתָם” (פרק ‘, פסוק א’) והקב”ה מעניש אותם וממית אותם. אהרון ובניו מצווים שלא להתאבל, אבל בני ישראל מקיימים את מנהגי האבלות “וַאֲחֵיכֶם, כָּל-בֵּית יִשְׂרָאֵל–יִבְכּוּ אֶת-הַשְּׂרֵפָה, אֲשֶׁר שָׂרַף יְהוָה”. אח”כ הקב”ה מצווה את אהרון ואומר לו שאין לעבוד בבית המקדש במצב של שכרות. והדין על כך הוא מוות.

דיני בעלי חיים טהורים וטמאים

בחלק השני של הפרשה, ישנו פירוט של החיות אשר מותרות באכילה והחיות אשר אסורות באכילה ואת הסימנים אשר יש לוודא בטרם האכילה. “דַּבְּרוּ אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר: זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ, מִכָּל-הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר עַל-הָאָרֶץ; כֹּל מַפְרֶסֶת פַּרְסָה, וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע פְּרָסֹת, מַעֲלַת גֵּרָה, בַּבְּהֵמָה–אֹתָהּ, תֹּאכֵלוּ; אַךְ אֶת-זֶה, לֹא תֹאכְלוּ, מִמַּעֲלֵי הַגֵּרָה, וּמִמַּפְרִסֵי הַפַּרְסָה” (פרק י”א, פסוקים ב’-ד’). תחילה ישנה התייחסות לבהמות ואח”כ לחיות החיות במים: “כֹּל אֲשֶׁר-לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת בַּמַּיִם, בַּיַּמִּים וּבַנְּחָלִים–אֹתָם תֹּאכֵלוּ; וְכֹל אֲשֶׁר אֵין-לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת, בַּיַּמִּים וּבַנְּחָלִים שֶׁקֶץ הֵם, לָכֶם (פרק י”א, פסוקים ט’-י’). ולבסוף הפרשה מתייחסת לעופות. בנוסף לדינים אלו אומרת לנו הפרשה כי החיות אשר אסורות באכילה מטמאות במותן: “וּלְאֵלֶּה, תִּטַּמָּאוּ; כָּל-הַנֹּגֵעַ בְּנִבְלָתָם, יִטְמָא עַד-הָעָרֶב” (פרק י”א, פסוק כ”ד). הפרשה מסתיימת בכך שהיא מדגישה את עניין הקדושה של בני ישראל: ” כִּי אֲנִי יהוָה, אֱלֹהֵיכֶם, וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים, כִּי קָדוֹשׁ אָנִי; וְלֹא תְטַמְּאוּ אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם, בְּכָל-הַשֶּׁרֶץ הָרֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ” (פרק י”א, פסוק מ”ד).

מערכת אלי עזור לי

פרשת השבוע- צו, ספר ויקרא

by azorlieli | Mar 24, 2016 | כללי, פרשת השבוע

בשבוע שעבר עסקנו בפרשת ויקרא
“וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. צַו אֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו לֵאמֹר, זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה: הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל-הַמִּזְבֵּחַ כָּל-הַלַּיְלָה, עַד-הַבֹּקֶר, וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ, תּוּקַד בּוֹ” (פרק ו’, פסוקים א-ב’). פרשת השבוע ממשיכה את הפרשה הקודמת ומתייחסת גם כן לדיני הקרבת הקורבנות. ובד”כ קוראים את פרשה זו לפני פסח בשבת הגדול. על פי הפסוק הראשון המתייחס לאהרון הכהן ניתן ללמוד כי הפרשה מתמקדת בעבודת הכוהנים על המזבח. בפרשה הקודמת (ויקרא) הזכרנו את קורבן המנחה אשר אדם יכו להלקריב : “וְזֹאת תּוֹרַת, הַמִּנְחָה: הַקְרֵב אֹתָהּ בְּנֵי-אַהֲרֹן לִפְנֵי יְהוָה, אֶל-פְּנֵי הַמִּזְבֵּחַ” (פרק ו’, פסוק ז’). המנחה נאכלת ע”י הכוהנים כמצות בלבד ללא תפיחה “מַצּוֹת תֵּאָכֵל בְּמָקוֹם קָדֹשׁ”. עוד מצווה הקב”ה : “זה קָרְבַּן אַהֲרֹן וּבָנָיו אֲשֶׁר-יַקְרִיבוּ לַיהוָה, בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ–עֲשִׂירִת הָאֵפָה סֹלֶת מִנְחָה, תָּמִיד: מַחֲצִיתָהּ בַּבֹּקֶר, וּמַחֲצִיתָהּ בָּעָרֶב” (פרק ו’, פסוק י”ג). את המנחה הזו מקריב הכהן הגדול בכל יום.

אח”כ הפרשה מתארת את קורבן החטאת ואת קורבן האשם, אשר הבשר הנותר בהם נאכל ע” הכוהנים. ומסבירה לנו כי הכוהן המקריב את הקורבן נאכלות על ידו “לַכֹּהֵן לוֹ יִהְיֶה”. וכאשר מזביחים זבח שלמים יש להקפיד על זמני האכילה ולאוכלו רק בזמן המותר. הקב”ה מזהיר את הכוהנים שלא יאכלו את החלב ואת הדם של הקורבנות “כָּל-חֵלֶב שׁוֹר וְכֶשֶׂב, וָעֵז–לֹא תֹאכֵלוּ: וְכָל-דָּם לֹא תֹאכְלוּ; כָּל-נֶפֶשׁ, אֲשֶׁר-תֹּאכַל כָּל-דָּם–וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא, מֵעַמֶּיהָ”.

הסמכת הכוהנים

משה מצווה למנות את אהרון ואת בניו ולקדש אותם בפני כל עדת בני ישראל : “וְאֵת כָּל-הָעֵדָה, הַקְהֵל ” משה מלביש את הכוהנים ומושח אותם בשמן ומושח את המשכן ואת כליו מול העדה. אח”כ משה מביא את פר החטאת ומקריבים את הקורבן : “וַיִּשְׁחָט, וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת-הַדָּם וַיִּתֵּן עַל-קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב בְּאֶצְבָּעוֹ, וַיְחַטֵּא, אֶת-הַמִּזְבֵּחַ; וְאֶת-הַדָּם, יָצַק אֶל-יְסוֹד הַמִּזְבֵּחַ, וַיְקַדְּשֵׁהוּ, לְכַפֵּר עָלָיו” (פרק ח’, פסוק ט”ו). משה מקיים את מצוות השם ולאחר מכן לאהרון כי את הבשר שלא הקריבו יש לבשל ולאכול בפתח אוהל מועד והוא מצווה ואתם לא לצאת מפתח אוהל מועד במשך שבעה ימים : “וּמִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא תֵצְאוּ, שִׁבְעַת יָמִים–עַד יוֹם מְלֹאת, יְמֵי מִלֻּאֵיכֶם: כִּי שִׁבְעַת יָמִים, יְמַלֵּא אֶת-יֶדְכֶם” (פרק ח’, פסוק ל”ג).

מערכת אלי עזור לי

פרשת השבוע- פקודי, ספר שמות

by azorlieli | Mar 10, 2016 | כללי, פרשת השבוע

פרשת השבוע

בפעם הקודמת עסקנו בפרשת ויקהל
פרשת פקודי, הפרשה האחת-עשרה החותמת את החומש השני, מסכמת את הקמת המשכן. “אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת, אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל-פִּי מֹשֶׁה: עֲבֹדַת, הַלְוִיִּם, בְּיַד אִיתָמָר, בֶּן-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן” (פרק ל”ח, פסוק כ”א). תחילה הפרשה מפרטת ומסכמת את סך התרומות אשר הביאו בני ישראל. בפירוט ישנה הפרדה בין הזהב למתכת ולנחושת וכן מתואר למה כל תרומה שימשה. עוד מתואר כיצד יש להכין את הפריטים הנותרים במשכן הכוללים את יתדות ואת אדני המשכן והפרוכת. לאחר מכן הפרשה מתארת שוב את הכנת בגדי הכהונה. בסוף תיאור זה מופיע הפסוק :” וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת-כָּל-הַמְּלָאכָה, וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹתָהּ–כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, כֵּן עָשׂוּ; וַיְבָרֶךְ אֹתָם, מֹשֶׁה” (פרק ל”ט, פסוק מ”ג). אשר בא להדגיש כי ציוויי בניית המשכן הייתה של הקב”ה וכי משה רבנו עשה בדיוק כדבר השם.

הקמת המשכן

התאריך המצוין בפסוק להקמת המשכן הינו חודש ניסן: “וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר; בְּיוֹם–הַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, תָּקִים, אֶת-מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד” (פרק מ’, פסוקים א’-ב’). הקב”ה מסביר למשה כיצד עליו להציב את כלי המשכן ומסביר לו כי עליו למשוח את הכלים: “וְלָקַחְתָּ אֶת-שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, וּמָשַׁחְתָּ אֶת-הַמִּשְׁכָּן וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-בּוֹ”. ומסביר כי עליו להכין את אהרון הכהן ובניו לעבודת המקדש, לרחוץ אותם, להלבישם ולמרוח אותם בשמן. היום הקדוש הגיע ומשה מקים את המשכן, בשנה השנית לצאת ישראל ממצרים, כאשר צווה אותו הקב”ה: “וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית–בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ: הוּקַם, הַמִּשְׁכָּן” (פרק מ’, פסוק י”ז).

כאשר משה מסיים להקים את המשכן מופיע הפסוק הבא: “וַיְכַס הֶעָנָן, אֶת-אֹהֶל מוֹעֵד; וּכְבוֹד יְהוָה, מָלֵא אֶת-הַמִּשְׁכָּן” (פרק מ’, פסוק ל”ד). לאחר חטא העגל הסתלקה השכינה מבני ישראל וכעת, כשתמה מלאכת הקמת המשכן, כבודו של הקב”ה חזר. הענן למעשה האיר וסימן את הדרך של בני ישראל, וכאשר הוא לא עלה וכיסה את המשכן, הם לא המשיכו במסעם. הפרשה מסתיימת בפסוק: “כִּי עֲנַן יְהוָה עַל-הַמִּשְׁכָּן, יוֹמָם, וְאֵשׁ, תִּהְיֶה לַיְלָה בּוֹ–לְעֵינֵי כָל-בֵּית-יִשְׂרָאֵל, בְּכָל-מַסְעֵיהֶם” (פרק מ’, פסוק ל”ח).

“חזק חזק ונתחזק”

מערכת אלי עזר לי

פרשת ויקהל, ספר שמות

by azorlieli | Mar 3, 2016 | פרשת השבוע

מכיוון שהשנה הינה שנה מעוברת, פרשת השבוע, אשר נקראת לרוב ביחד עם הפרשה הבאה “פקודי”, נקראת לבדה. כמו כן, גם ההפטרה משתנה (מכיוון שזו שנה מעוברת) וקוראים את ההפטרה מספר ‘מלכים’, שם מתארים את בניית בית המקדש בימי שלמה המלך.

הפרשה ממשיכה את תיאור מלאכת המשכן ואת הציוויים השונים ולמעשה היא דומה לפרשת תרומה, אם כי סדר הציוויים שונה. הפסוק הראשון בפרשה מזכיר ושב את מצוות שמירת השבת: “שֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן”. והוא בא להזכיר לבני ישראל את חשיבות שמירת השבת, ואת האיסור לעסוק במלאכת המשכן ביום זה.

לאחר מכן משה מגייס מתנדבים ומבקש כי יתרמו כסף וזהב ועורות: “קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה, לַיהוָה, כֹּל נְדִיב לִבּוֹ, יְבִיאֶהָ אֵת תְּרוּמַת יְהוָה: זָהָב וָכֶסֶף, וּנְחֹשֶׁת” (פרק ל”ה , פסוק ה’), בני ישראל נענים בחיוב: “וַיָּבֹאוּ הָאֲנָשִׁים, עַל-הַנָּשִׁים; כֹּל נְדִיב לֵב”. בזמן הבאת התרומות משה ממנה את בְּצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר, לְמַטֵּה יְהוּדָה ואת אָהֳלִיאָב בֶּן-אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה-דָן כאחראים על מלאכת המשכן והקב”ה מילאם ברוח חכמה: “מִלֵּא אֹתָם חָכְמַת-לֵב, לַעֲשׂוֹת כָּל-מְלֶאכֶת חָרָשׁ וְחֹשֵׁב, וְרֹקֵם בַּתְּכֵלֶת וּבָאַרְגָּמָן בְּתוֹלַעַת הַשָּׁנִי וּבַשֵּׁשׁ, וְאֹרֵג; עֹשֵׂי, כָּל-מְלָאכָה, וְחֹשְׁבֵי, מַחֲשָׁבֹת” (פרק ל”ה , פסוק ל”ה). ההתלהבות של בני ישראל גדולה היא והתרומות הן כה רבות ומשה מבקש מבני ישראל לחדול מלהביא תרומות.

מלאכת המשכן

המשכן עצמו נבנה מבחוץ פנימה, ז”א שכל קודם כל בונים את היסודות את הבניין עצמו ולאחר מכן את כלי המקדש. תחילה בונים את היריעות ע”י מלאכת מחשבת, ולאחר מכן את המבנה עצמו ע”י קרשים- עצי שיטים. אח”כ עושים את הפרוכת המפרידה בין קודש הקודשים להיכל המשכן ואת ארון הברית בו מניחים את הלוחות. אחרי כן עושים את השולחן עליו מניחים את לחם הפנים, את המנורה ואת מזבח הקטורת. את הקטורת ואת שמן המשחה בצלאל מכין על פי הוראות שקיבל ממשה בפרשת ‘תצווה’. לבסוף מכינים את מזבח העולה הממוקם בחצר המשכן, את הכיור המשמש את הכוהנים לרחצה ואת חצר המשכן.

מערכת אלי עזור לי