פרשת השבוע-ספר במדבר, פרשת שלח

by azorlieli | Jun 22, 2016 | כללי, פרשת השבוע

בשבוע שעבר עסקנו בפרשת ספר במדבר-בהעלותך
השבוע פרשת השבוע עוסקת בעיקר בחטא המרגלים והיא נפתחת עם שליחתם של שנים-עשר המרגלים לתור את ארץ כנען: ” שְׁלַח-לְךָ אֲנָשִׁים, וְיָתֻרוּ אֶת-אֶרֶץ כְּנַעַן, אֲשֶׁר-אֲנִי נֹתֵן, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו, תִּשְׁלָחוּ–כֹּל, נָשִׂיא בָהֶם” (פרק י”ג פסוק ב’). מטרת שליחתם של ראשי השבטים הינה לבחון את הארץ, אשר בני ישראל עתידים לכבוש, ולהבין מי יושב בתוכה “הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה, הַמְעַט הוּא אִם-רָב”, וכן להבין אם הארץ טובה או רעה ואיזו תנובה יש בה “וּמָה הָאָרֶץ הַשְּׁמֵנָה הִוא אִם-רָזָה, הֲיֵשׁ-בָּהּ עֵץ אִם-אַיִן”. המרגלים חוזרים לאחר ארבעים ימים ומדברים בפני כל העדה: “.. וַיֹּאמְרוּ, בָּאנוּ, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ; וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, הִוא–וְזֶה-פִּרְיָהּ.. הֶעָרִים, בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד, וְגַם-יְלִדֵי הָעֲנָק, רָאִינוּ שָׁם.. עֲמָלֵק יוֹשֵׁב, בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב; וְהַחִתִּי וְהַיְבוּסִי וְהָאֱמֹרִי, יוֹשֵׁב בָּהָר, וְהַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב עַל-הַיָּם” (פרק י”ג פסוקים כ”ז-כ”ט). למעשה כל המרגלים פרט לכלב בן יפונה ויהושע בן נון טענו כי לא ניתן לכבוש את הארץ וכלב אמר להיפך “עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ–כִּי-יָכוֹל נוּכַל, לָהּ”.

כיבוש הנחלות

לאחר שהעם שומע דברים אלו הם מלינים על משה ואהרון “לוּ-מַתְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, אוֹ בַּמִּדְבָּר הַזֶּה, לוּ-מָתְנוּ”, ומשה ואהרון בחיזוקם של כלב ויהושע משיבים להם כי הארץ טובה, אך העם אינו מקשיב ורוצה לרגום אותם באבנים. בשלב זה הקב”ה מתגלה אל משה ואומר לו “עַד-אָנָה יְנַאֲצֻנִי הָעָם הַזֶּה; וְעַד-אָנָה, לֹא-יַאֲמִינוּ בִי, בְּכֹל הָאֹתוֹת, אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּקִרְבּוֹ”. כנגד, משה מתפלל בעבור עם ישראל והקב”ה עונה “סלחתי כדבריך”, וממית במגפה את עשרת המרגלים אשר הוציאו דיבה על הארץ. בני ישראל מבינים כי טעו, אך בניגוד להוראת משה שמפציר בהם לא לעבור את פי הקב”ה, הם יוצאים לכבוש את הארץ ונוחלים תבוסה.

בהמשך הפרשה מתייחסת למספר מצוות ואיסורים כגון: ציווי על נסכים ומנחות, דיני הפרשת חלה: “וְהָיָה, בַּאֲכָלְכֶם מִלֶּחֶם הָאָרֶץ–תָּרִימוּ תְרוּמָה, לַיהוָה” (פרק ט”ו, פסוק י”ט). דיני עבודת כוכבים, דיני המקושש עצים בשבת, ולבסוף מצוות פרשת ציצית: “וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל-כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם, לְדֹרֹתָם; וְנָתְנוּ עַל-צִיצִת הַכָּנָף, פְּתִיל תְּכֵלֶת”, הבאה להזכיר לנו את מצוות השם.

מערכת אלי עזור לי

פרשת השבוע-ספר במדבר, פרשת בהעלותך

by azorlieli | Jun 16, 2016 | כללי, פרשת השבוע

בשבוע שעבר, פרשת השבוע עסקה ב ספר במדבר- פרשת הנשא
בפרשת השבוע בני ישראל מתחילים את מסעם לעבר ארץ ישראל. הפרשה מתחילה בציווי הדלקת המנורה, אותה יש להדליק בכל יום : “דַּבֵּר, אֶל-אַהֲרֹן, וְאָמַרְתָּ, אֵלָיו: בְּהַעֲלֹתְךָ, אֶת-הַנֵּרֹת, אֶל-מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה, יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת” (פרק ח’ פסוק ב’). בהמשך פרק זה מתואר כיצד יש להכשיר את הלווים ולטהרם לעבודת בית המקדש. “וַיַּעֲשׂוּ אֶת-הַפֶּסַח בָּרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ, בֵּין הָעַרְבַּיִם–בְּמִדְבַּר סִינָי” . ארבע עשר יום לאחר הקמת המשכן, ושנה לאחר יציאת מצרים, בני ישראל מצווים להקריב את קורבן הפסח ולקיים את הפסח “כְּכָל-חֻקֹּתָיו וּכְכָל-מִשְׁפָּטָיו”. מי שנמנע ממנו להקריב את קורבן הפסח מכיוון שהיה טמא, יחגוג פסח שני, ללא צורך בביעור חמץ ויקריב את קורבן הפסח “בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם”. ובעת אכילת הקורבן ידאג להתרחק מחמץ.

בני ישראל ממשיכים במסע

כאמור, בני ישראל נסעו וחנו לפי הסימן של הענן: “וּלְפִי הֵעָלוֹת הֶעָנָן, מֵעַל הָאֹהֶל–וְאַחֲרֵי כֵן, יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וּבִמְקוֹם, אֲשֶׁר יִשְׁכָּן-שָׁם הֶעָנָן–שָׁם יַחֲנוּ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל” (פרק ט’ פסוק י”ז). כמו כן, כחלק מההכנה למסע, משה צווה להכין שתי חצוצרות עשויות כסף בהם יתקעו הכוהנים. חצוצרות אלו ישמשו את בני ישראל להתראות שונות בעת מלחמה, לכינוס נשיאי העדה, ציון יום חג וכן סימן יציאה להמשך המסע. “וַיִּסְעוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל לְמַסְעֵיהֶם, מִמִּדְבַּר סִינָי; וַיִּשְׁכֹּן הֶעָנָן, בְּמִדְבַּר פָּארָן (פרק י’ פסוק י”ב). ובכן המסע החל, התורה מציינת כאן את השבטים ואת נשיאיהם והענן מגן על בני ישראל. אך למרות זאת ישנו אספסוף קטן שמתאונן “וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים, רַע בְּאָזְנֵי יְהוָה”.

לשון הרע ועונשה של מרים

“וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה, עַל-אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח: כִּי-אִשָּׁה כֻשִׁית, לָקָח” (פרק י”ב פסוק א’). מרים ואהרון מדברים רעה כנגד משה והקב”ה מעניש את מרים בצרעת “וְהֶעָנָן, סָר מֵעַל הָאֹהֶל, וְהִנֵּה מִרְיָם, מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג”. אחר כך אהרון מבקש ממשה שיתפלל עבור אחותם ומשה נושא את התפילה ” אֵל, נָא רְפָא נָא לָהּ”. הקב”ה עונה למשה ” תִּסָּגֵר שִׁבְעַת יָמִים, מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, וְאַחַר, תֵּאָסֵף” ובתום שבעת הימים, בני ישראל ממשיכים במסעם.

מערכת אלי עזור לי

חג שבועות – זמן מתן תורה

by azorlieli | Jun 8, 2016 | כללי, מנהגים, שבועות

“בשבועות מקבלין התורה, ואז יכולין לקבל חיות חדש ולהמשיך רפואה להראה” (רבי נחמן מברסלב)

“וְחַג שָׁבֻעֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ, בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים.”
חיכינו שבעה שבועות, ספרנו את ספירת העומר, ציינו וחגגנו לאחרונה את ל”ג בעומר והנה סוף סוף, חג השבועות הגיע. חג הקציר הינו החג השני (והקצר) מבין שלושת הרגלים, והוא מכונה במקרא גם חג הביכורים, וכמובן מכונה על פי חז”ל חג מתן תורה. שכן ציון מועדה של קבלת התורה, אינו נמצא במקרא. מהות הביכורים הינה בכך שאנו מביאים מתנות לקב”ה, קרי עולים לרגל לירושלים לבית המקדש ונותנים לקב”ה את מיטב פירות ארצנו המשובחים ביותר ואת קרבן הביכורים, “וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים, בְּהַקְרִיבְכֶם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַה’, בְּשָׁבֻעֹתֵיכֶם: מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם, כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה – לֹא תַעֲשׂוּ” (ספר במדבר).

ידוע כי בליל החג נוהגים ללמוד תורה כל הלילה. בגמרא מצוין כי זמן מתן התורה הינו למעשה טקס החתונה שלנו עם הקב”ה, וחשוב לומר כי ליל שבועות הינו עת רצון גדול ונפלא ועלינו להאריך בלימוד תורה בליל זה. אנו מפארים את הקב”ה ומודים לו בכך שאנו מביאים לו ביכורים ומברכים על הזכות ועל המתנה הגדולה שהוא העניק לנו –התורה. וכמו רות המואבייה שהשתוקקה אל הקב”ה בכל מאוד. עלינו לרצות ולאמץ את סם החיים לחיקנו וזה יוביל אותנו לחיבור ולקירוב פנימי, עמוק ואמיתי.

“בואו נקבל על עלינו עתה “מתן תורה”, ולא נסתכל על שום בריה שבעולם, אין לנו שום דבר בזה העולם רק את הקדוש ברוך הוא, הרגילו את עצמכם לדבר אליו יתברך בשפת האם שלכם” (קונטרס מתן תורה, הרב יהודה אשל”ג-בעל הסולם).

תיקון ליל שבועות- לילה לבן

רבי נחמן אומר לנו : “וְזֶה שֶׁנְּעוֹרִין בְּלֵיל שָׁבוּעוֹת וְאוֹמְרִים הַהַתְחָלָה וְהַסּוֹף מִכָּל סֵפֶר, כִּי הַהַתְחָלָה וְהַסּוֹף שֶׁל כָּל סֵפֶר, זֶה בְּחִינַת הַכֹּחַ וְהַפֹּעַל, כִּי הַתְחָלַת הַסֵּפֶר הוּא בְּחִינַת כֹּחַ, כִּי עֲדַיִן כָּל הַדְּבָרִים הַנֶּאֱמָרִים בַּסֵּפֶר הַזֶּה הֵם עֲדַיִן בְּכֹחַ, וְאַחַר שֶׁגּוֹמְרִין הַסֵּפֶר זֶה בְּחִינַת שֶׁכְּבָר יָצָא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל” (ליקוטי הלכות). לפיכך, על ידי לימוד תיקון ליל שבועות הנמשך כל לילה ובו אנו קוראים ולומדים את ההתחלה ואת הסיום של פרשות השבוע, הכתובים והנביאים, התורה שבעל פה, תרי”ג מצוות וכו’. נוכל להוציא מן הכוח אל הפועל , ז”א שנוכל לתקן.

יחד עם זאת חשוב לציין שנאמר כי ליל שבועות ישמש דוגמא , ישליך על השנה כולה וישפיע על איכות הלימוד בשנה הבאה. לכן, חשוב לזכור כי בחג השבועות אנו למעשה מקבלים את התורה מחדש, ושבמעמד הר סיני הקב”ה בכבודו ובעצמו נתן לנו את תורתו. לכן עלינו ללמוד מתוך שמחה גדולה מאוד ובדבקות רבה. בנוסף, עלינו גם להיזהר שמא נירדם בזמן תפילת שחרית וקריאת התורה ומוסף.
עניין נוסף בחג הוא אכילת מאכלי חלב ולכך יש סיבות שונות, אחת הסיבות היא העניין הרוחני שבדבר, שכן נאמר “דבש וחלב תחת לשונך” וכשם שהחלב יכול להזין אותנו, כך התורה הינה המזון הרוחני של האדם.

לסיכום, הקב”ה נתן לנו את התורה-סם החיים, מזון רוחני שבלעדיו אנו לא יכולים להתקיים. עלינו לזכור כי קבלת התורה הינה עבודה עצומה שדורשת מאמץ יומיומי ושרק אם נתקדם לאט, ניקח אחריות על המעשים שלנו, ונסמוך על אבינו שבשמיים. אזי נהיה ראויים לקבלת התורה, ונוכל להוציא מן הכוח אל הפועל.

“ואתה תמלא רחמים עלי, ועזרני ותושיעני על ידי זה, ותוציאני מהרה מטומאה לטהרה, מחול לקודש, מיגון לשמחה, משעבוד לגאולה ומאפלה לאור גדול, עד אשר נזכה בחג השבועות הקדוש, ביום החמישים, שאתה תשוב אלינו, ותפתח לנו שער החמישים הקדוש ותשפיע עלינו רחמים גדולים וחסד עליון משם, באופן שנזכה לתקן הכל ולשוב אליך באמת תמיד”. (ליקוטי תפילות)

מערכת אלי עזור לי

אש אש מדורה-למה ל”ג בעומר?

by azorlieli | May 24, 2016 | כללי, מנהגים

“בו תבואר מעלת היום הגדול והנורא, יומא דהילולא רבא, יום שמחתו של התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי,זכותו יגן עלינו, ומה שיכולים לפעול בו”

ל”ג בעומר אוטוטו כבר כאן, הילדים אוספים קרשים למדורה, ואפשר כבר ממש להריח את תפוחי האדמה ניצלים באש. החג המיוחד הזה אותו אנו מציינים החל מהמאה ה-12 לערך, הוא למעשה החג היהודי האחרון שהתווסף ללוח הזמנים היהודי-דתי עד לתקופה המודרנית. ומקורו אינו מדאורייתא או מחכמים אלא ממנהג שהתפתח במאה שצוינה לעיל. במאמר זה נרחיב על החג בהקשרו של הרשב”י הצדיק.

יש לציין כי הסיבות העיקריות לציון ל”ג בעומר הם:

1. בתאריך זה על פי התלמוד הבבלי, פסקה המגפה אשר פקדה את תלמידיו של רבי עקיבא.
2. לפי מסורות שונות בתאריך זה רבי שמעון בר יוחאי נולד, התחתן, הוסמך על ידי רבי עקיבא וכמובן נפטר. וכאשר הוא נפטר אש גדולה בקעה מביתו.
3. בתאריך זה הודלקו משואות לציון ניצחון מרד בר כוכבא על הרומאים.

האש והאור נקשרים באופן ישיר כמובן לתורה ” כי נר מצוה ותורה אור” ולתורה יש כוח אדיר לחמם את הנפש, להמתיק את הדין וכמובן לאחד בין בני ישראל. ובמועד זה ניכרת תחושת האחדות בעם, אחדות של לימוד, ריקוד, תפילה והילולה לזכרו של הרשב”י הקדוש. אשר בזמן שהיה על ערש דווי מסר סודות עמוקים ועצומים ביותר לתלמידיו וטרם הסתלקותו אמר את פסוק התהילים “כי שם ציוה ה’ את הברכה חיים עד העולם”, ויצאה נשמתו במילה-חיים.

אנו תלויים בחביבות ובמתיקות

“ביום ל”ג בעומר נמתקים כל הדינים”

רבי עקיבא מורו ורבו של הרשב”י, דרש כי מצוות “ואהבת לרעך כמוך” היא כלל חשוב בתורה. ומעבר לכך זהו ללא ספק בסיס האחדות והאמצעי לקירוב לבבות. אך למרות זאת תלמידיו של רבי עקיבא, לא נהגו בכבוד ובאהבה אחד כלפי השני, ולכן מתו במהלך ספירת העומר. לאחר המגפה רבי עקיבא שנה את תורתו לחמישה תלמידים וביניהם הרשב”י ובעזרתם הצליח להשריש את מצוות “ואהבת”. שכן על ידי עשיית החסד והאמת ניתן לזכות לתורה לטוב ולאש הגדולה שתאיר ותחמם אותנו.

רבי נחמן אמר בהקשר הזה : “רבי עקיבא וחביריו, שמתו על ידי שלא היה בהם אהבה, כמו שאמרו רבותינו ז”ל. …הם היו גבורות וצמצומים, ולא נכללו יחד, ולא נמתקו. ורבי שמעון וחבריו, שהיו התקון שלהם, על כן אמר: “אנן בחביבותא תליא” (אנו תלויים בחביבות), היינו בחינת האהבה וכללות שנכללין יחד, ועל ידי זה – ההמתקה והתקון”. מכאן אנו למדים כי אנו חייבים שתשרה בינינו אהבה. וביום זה הנשמה מאירה במאורות גדולים וזהו יום שמחה וקירוב בחביבות ובמתיקות. הרי הר מירון המקום בו נקבר הרשב”י הוא מוקד עלייה לרגל של המוני אנשים ובזכות הכוח העצום הזה יש בוודאי את היכולת לבער את הרע מנפשנו.

כפי שציינו קודם לכן, ביום פטירתו גילה הרשב”י לתלמידיו דברים חשובים ביותר ובזוהר מתואר כי באותו יום היה רשב”י במצב של נבואה ואמר: “והרי דברים קדושים, שלא גיליתם עד עתה, אני מגלה לכם, ושלא יאמרו כי בחסרון הסתלקתי מן העולם. ואמר רבי אבא, תלמיד הרשב”י – שלא יכול היה להרים ראשו מהאור הגדול, כל אותו היום לא פסקה האש מן הבית ולא היה מי שיתקרב אליו או ייגש אליו, שהאור והאש היו סביבו…כשהוא שוכב מעוטף ופניו שוחקות”. עוד אמר הרשב”י במסכת סוכה: ” יכול אני לפטור את כל העולם כלו מן הדין מיום שנבראתי ועד עתה”. הזכות שהרשב”י מלמד עלינו היא זכות גדולה מאוד. ועלינו להדליק מדורות ולהפיץ את תורתו ושמחתו בכל העולם.

מערכת אלי עזור לי

פרשת השבוע- בהר, ספר ויקרא

by azorlieli | May 19, 2016 | כללי, פרשת השבוע

בשבוע שעבר עסקנו בפרשת אמור-ספר ויקרא
פרשת השבוע עוסקת בין השאר בדיני השמיטה ובדיני שנת היובל. הפרשה נפתחת בפסוק ” וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, בְּהַר סִינַי לֵאמֹר”” (פרק כ”ה פסוק א’). ולאחר מכן מופיעים הפסוקים: “שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ, וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ; וְאָסַפְתָּ, אֶת-תְּבוּאָתָהּ; וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת, שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ–שַׁבָּת, לַיהוָה: שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע, וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר” (פרק כ”ה פסוקים ג’-ד’). למעשה בשנה השביעית (שנת שמיטה – אותה אנו מציינים השנה) , יש לתת לאדמה לנוח ולהפסיק את עבודת הארץ. בשנה זו הגידולים הם למעשה בגדר הפקר וכולם יכולים ליהנות מהם. רש”י מתייחס כאן לשאלה הידועה – “מה עניין שמיטה להר סיני” ושואל מדוע דווקא כאן מצויין כי מצוות השמיטה נאמרה בסיני (הרי כל המצוות ניתנו בסיני). על כך הוא עונה: ” אלא מה שמיטה נאמרו כללותיה ופרטותיה ודקדוקיה מסיני, אף כולן נאמרו כללותיהן ודקדוקיהן מסיני, כך שנויה בתורת כהנים”.דהיינו, מצוות השמיטה היא דוג’ לכך שכל המצוות שניתנו בהר סיני, גם אם הן מובאות בתורה שבעל פה. בנוסף, עולה השאלה בנוגע לתבואה בשנה השביעית ונאמר בפרשה: ” וְצִוִּיתִי אֶת-בִּרְכָתִי לָכֶם, בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית; וְעָשָׂת, אֶת-הַתְּבוּאָה, לִשְׁלֹשׁ, הַשָּׁנִים” (פרק כ”ה פסוק כ”א).ז”א שהקב”ה ידאג שלא יהיה מחסור במזון.

שנת היובל ודיני עבד עברי

“יוֹבֵל הִוא, שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה–תִּהְיֶה לָכֶם; לֹא תִזְרָעוּ–וְלֹא תִקְצְרוּ אֶת-סְפִיחֶיהָ, וְלֹא תִבְצְרוּ אֶת-נְזִרֶיהָ” (פרק כ”ה פסוק י”א). כאשר מגיעה שנת היובל בתום שבע שנות שמיטה נוהגים דיני שמיטה כמובן ויש לקדש שנה זו בתקיעת שופר “וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה” . כמו כן, בשנה זו מי שהינו עבד עברי שב אל משפחתו. והקרקעות שנמכרו, חוזרות לבעליהן. דיני עבד עברי מתייחסים ליהודי שנאלץ למכור את עצמו לעבדות עקב מצב כלכלי רעוע ואין לנהוג בו בזלזול ולתת לו עבודות בזויות. העבד נמכר לשש שנים ומשתחרר כאמור, בשנה השביעית. אך אם הגיעה שנת היובל בטרם מלאו שש שנים, הוא ייצא לחופשי.

מצוות נוספות המוזכרות בפרשה הן איסור הלוואה בריבית: ” אֶת-כַּסְפְּךָ–לֹא-תִתֵּן לוֹ, בְּנֶשֶׁךְ; וּבְמַרְבִּית” וכן איסור עבודה זרה, אזכור שמירת השבת, וקדושת בית המקדש.

מערכת אלי עזור לי