פרשת השבוע – פרשת חוקת, ספר במדבר

by azorlieli | Jul 7, 2016 | פרשת השבוע

בשבוע שעבר עסקנו בפרשת קורח, ספר במדבר.

פרשת השבוע נפתחת במצוות פרשה אדומה: “זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה, אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה לֵאמֹר: דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין-בָּהּ מוּם, אֲשֶׁר לֹא-עָלָה עָלֶיהָ, עֹל” (פרק י”ט, פסוק ב’). ע”י קיום מצווה זו ולאחר שחיטת הפרה והכנת מי הטהרה מאפרה, ניתן לטהר את מי שנטמא בטומאת מת (זו הדרך היחידה להיטהר מטומאת מת). אחר כך הפרשה מספרת אודות שהותם של בני ישראל במדבר, בשנה הארבעים ליציאת מצרים ובסמוך להגעתם לארץ ישראל. בשלב זה בפרשה, מרים הנביאה נפטרת ועם ישראל מתלונן כי אין להם מים לשתות, הקב”ה מצווה את אהרון ומשה: “קַח אֶת-הַמַּטֶּה, וְהַקְהֵל אֶת-הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ, וְדִבַּרְתֶּם אֶל-הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם, וְנָתַן מֵימָיו; וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן-הַסֶּלַע, וְהִשְׁקִיתָ אֶת-הָעֵדָה וְאֶת-בְּעִירָם” (פרק כ’, פסוק ח’). אך בפועל משה הכה בסלע ולא דיבר אליו כציווי השם: “וַיַּךְ אֶת-הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ—פַּעֲמָיִם”, ובעקבות כך נענשו משה ואהרון שלא ייכנסו לארץ ישראל “יַעַן לֹא-הֶאֱמַנְתֶּם בִּי, לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל–לָכֵן, לֹא תָבִיאוּ אֶת-הַקָּהָל הַזֶּה, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-נָתַתִּי לָהֶם”.

פטירתו של אהרון והמשך המסע לארץ ישראל

בני ישראל כאמור ממשיכים במסעם ובהגיעם אל הֹר הָהָר, הקב”ה מצווה את משה ואת אהרון ואלעזר ובנו, לעלות להר: “וְהַפְשֵׁט אֶת-אַהֲרֹן אֶת-בְּגָדָיו, וְהִלְבַּשְׁתָּם אֶת-אֶלְעָזָר בְּנוֹ; וְאַהֲרֹן יֵאָסֵף, וּמֵת שָׁם” (פרק כ’, פסוק כ”ו). העם מתאבל במשך שלושים ימים על אהרון וממשיך בדרכו. כידוע על מנת להגיע אל הארץ הנכספת, בני ישראל עברו לא מעט תלאות בדרך וקמים עליהם לא מעט אויבים הרוצים להילחם בהם. כך לדוג’ כאשר מלך ערד שומע שבני ישראל נמצאים בסביבתו הוא יוצא למלחמה שבסופה הוא מפסיד. אך למרות הניצחון בני ישראל ממשיכים להתלונן על הדרך הארוכה עליהם לעבור והקב”ה מעניש אותם ואח”כ מרפאם.

הפרשה מסתיימת במלחמתם של בני ישראל בסיחון מלך האמורי ובעוג מלך הבשן, אך חשוב לציין שטרם המלחמות הללו, משה פונה אל המלכים השונים ומבקש מהם רשות לעבור דרך ארצם “אֶעְבְּרָה בְאַרְצֶךָ, לֹא נִטֶּה בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם–לֹא נִשְׁתֶּה, מֵי בְאֵר”. אך האויבים המתנגדים פורצים במלחמה נגדנו והקב”ה מצילנו מידם “וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, אַל-תִּירָא אֹתוֹ–כִּי בְיָדְךָ נָתַתִּי אֹתוֹ וְאֶת-כָּל-עַמּוֹ, וְאֶת-אַרְצוֹ”.