פרשת השבוע – פרשת דברים, ספר דברים

by azorlieli | Aug 11, 2016 | פרשת השבוע

בשבוע שעבר עסקנו בפרשת מסעי, ספר במדבר.

את פרשת השבוע, המתחילה את החומש החמישי, קוראים לפני שבת תשעה באב (הצום השנה מתחיל במוצש”ק). שבת זו מכונה גם כן שבת חזון על שם ההפטרה – אשר מתארת את חזונו של ישעיהו בן אמוץ.

הפרשה מתחילה בדברי הסיכום והתוכחה של משה, טרם כניסתם לארץ ישראל. ” אֵלֶּה הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל, בְּעֵבֶר, הַיַּרְדֵּן: בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין-פָּארָן וּבֵין-תֹּפֶל, וְלָבָן וַחֲצֵרֹת–וְדִי זָהָב” (פרק א’, פסוק א’). משה פוצח בנאומים רבים וסוקר למעשה ארבעים שנות המדבר, בהן נדדו בני ישראל. משה מתייחס לחטאים השונים: חטא העגל, קורח ועדתו, התלונות הרבות והנשנות ועוד. בנוסף הוא מתייחס לתפקידו: ” “אֵיכָה אֶשָּׂא, לְבַדִּי, טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם, וְרִיבְכֶם” )פרק א’, פסוק י”ב) ואל מינוי ראשי השבטים. כמו כן משה מתייחס לחטא המרגלים ואת העונש אותו קיבלו בני ישראל (המגפה) וכן מזכיר כי מידי אחרי החטא, המשיכו בני ישראל להמרות את פי הקב”ה והחליטו להילחם באמורי “וָאֲדַבֵּר אֲלֵיכֶם, וְלֹא שְׁמַעְתֶּם; וַתַּמְרוּ אֶת-פִּי יְהוָה, וַתָּזִדוּ וַתַּעֲלוּ הָהָרָה” (פרק א’, פסוק מ”ג).

בהמשך משה מתייחס למלחמות ישראל ולמסע עצמו, לסירובם של העמים השונים לתת לבני ישראל לעבור דרך ארצם ואת ניצחונם על סיחון מלך האמורי, ועל עוג מלך הבשן. ” קוּמוּ סְּעוּ, וְעִבְרוּ אֶת-נַחַל אַרְנֹן–רְאֵה נָתַתִּי בְיָדְךָ אֶת-סִיחֹן מֶלֶךְ-חֶשְׁבּוֹן הָאֱמֹרִי וְאֶת-אַרְצוֹ, הָחֵל רָשׁ; וְהִתְגָּר בּוֹ, מִלְחָמָה” (פרק ב’, פסוק כ”ד). אח”כ משה מתאר את חלוקת הנחלות של ארץ ישראל המזרחית, אשר ניתנה לשבטים גד וראובן ולחצי שבט מנשה שהיו חלוצים בעת כיבוש חלקה המערבי של ארץ ישראל. ” וְאֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת יָרַשְׁנוּ, בָּעֵת הַהִוא; מֵעֲרֹעֵר אֲשֶׁר-עַל-נַחַל אַרְנֹן, וַחֲצִי הַר-הַגִּלְעָד וְעָרָיו–נָתַתִּי, לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי; וְיֶתֶר הַגִּלְעָד וְכָל-הַבָּשָׁן, מַמְלֶכֶת עוֹג–נָתַתִּי, לַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה: כֹּל חֶבֶל הָאַרְגֹּב לְכָל-הַבָּשָׁן, הַהוּא יִקָּרֵא אֶרֶץ רְפָאִים” (פרק ג’ף פסוקים י”ב-י”ג).

משה מסיים את דבריו ומציין כי ציווה את יהושע כי אין ממה לחשוש, וכי הקב”ה יעמוד לצידם וכפי שהוא עשה למלכי האמורי: ” כֵּן-יַעֲשֶׂה יְהוָה לְכָל-הַמַּמְלָכוֹת, אֲשֶׁר אַתָּה עֹבֵר שָׁמָּה”. הפרשה מסתיימת בפסוק: “לֹא, תִּירָאוּם: כִּי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, הוּא הַנִּלְחָם לָכֶם” (פרק ג’, פסוק כ”ב) וכך משה מחזק את לב העם ומזכיר להם כי הקב”ה הוא מגינם.

פרשת השבוע – פרשת פנחס, ספר במדבר

by azorlieli | Jul 21, 2016 | פרשת השבוע

בשבוע שעבר עסקנו בפרשת בלק, ספר במדבר

פרשת השבוע נפתחת בציון גבורתו של פנחס כפי שמתואר בסוף הפרשה הקודמת (בלק): “פִּינְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר בֶּן-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, הֵשִׁיב אֶת-חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, בְּקַנְאוֹ אֶת-קִנְאָתִי, בְּתוֹכָם; וְלֹא-כִלִּיתִי אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, בְּקִנְאָתִי” (פרק כ”ה, פסוק י”א). שכרו של פנחס הוא ברית-שלום עם הקב”ה ובנוסף הוא ודורותיו הבאים מקבלים “כְּהֻנַּת עוֹלָם”. אח”כ הקב”ה מצווה “צָרוֹר, אֶת-הַמִּדְיָנִים; וְהִכִּיתֶם, אוֹתָם” (פרק כ”ה, פסוק י”ז) וכן מצווה לערוך מפקד עקב המגיפה, שפקדה חללים רבים. מניינם שלב פקודי ישראל – סך הגברים בגילאי עשרים ומעלה הינו “שֵׁשׁ-מֵאוֹת אֶלֶף, וָאָלֶף; שְׁבַע מֵאוֹת, וּשְׁלֹשִׁים”.

חלוקת הארץ ומינוי מחליף למשה רבנו

הקב”ה מחלק את ארץ ישראל לשבטים השונים, כאשר כל שבט מקבל חלקה לפי גודלו, והחלוקה מתבצעת לפי “עַל-פִּי, הַגּוֹרָל”. בשלב זה נמנים הלווים אשר אינם נמנו במפקד ולהם לא מוקצית נחלה “כִּי לֹא-נִתַּן לָהֶם נַחֲלָה, בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל”. בהמשך הפרשה מספרת לנו כי חמשת בנות צלופחד לשבט מנשה מבקשות נחלה והקב”ה מצווה לתת להן נחלה, ומצווה כי :” אִישׁ כִּי-יָמוּת, וּבֵן אֵין לוֹ–וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת-נַחֲלָתוֹ, לְבִתּוֹ”. אם אין לו בת הנחלה עוברת לאחיו וכך הלאה.

“וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, עֲלֵה אֶל-הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה; וּרְאֵה, אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָתַתִּי, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל” (פרק כ”ז, פסוק י”ב). הקב”ה מזכיר למשה את חטאו בפרשת מי המריבה ואומר לו כי יוכל להשקיף אל ארץ ישראל מהר העברים. ולאחר מכן השם מצווה את משה למנות לו מחליף ואומר למשה: “קַח-לְךָ אֶת-יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן–אִישׁ, אֲשֶׁר-רוּחַ בּוֹ; וְסָמַכְתָּ אֶת-יָדְךָ, עָלָיו”, עוד אומר הקב”ה למשה: “הַעֲמַדְתָּ אֹתוֹ, לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, וְלִפְנֵי, כָּל-הָעֵדָה”;וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ, עָלָיו–לְמַעַן יִשְׁמְעוּ, כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל”. זאת על מנת, שבני ישראל יקבלו את סמכותו של יהושע כמנהיגם.

החלק האחרון של הפרשה מתאר באופן מפורט את הקורבנות ובהם קורבן התמיד אותו הקריבו בכל יום בבוקר ובבין הערביים וכן את מוספי השבת ואת קורבנות מועדי ישראל: “אֵלֶּה תַּעֲשׂוּ לַיהוָה, בְּמוֹעֲדֵיכֶם–לְבַד מִנִּדְרֵיכֶם וְנִדְבֹתֵיכֶם, לְעֹלֹתֵיכֶם וּלְמִנְחֹתֵיכֶם, וּלְנִסְכֵּיכֶם, וּלְשַׁלְמֵיכֶם” (פרק כ”ט, פסוק ל”ט).