פרשת ויקהל, ספר שמות

by azorlieli | Mar 3, 2016 | פרשת השבוע

מכיוון שהשנה הינה שנה מעוברת, פרשת השבוע, אשר נקראת לרוב ביחד עם הפרשה הבאה “פקודי”, נקראת לבדה. כמו כן, גם ההפטרה משתנה (מכיוון שזו שנה מעוברת) וקוראים את ההפטרה מספר ‘מלכים’, שם מתארים את בניית בית המקדש בימי שלמה המלך.

הפרשה ממשיכה את תיאור מלאכת המשכן ואת הציוויים השונים ולמעשה היא דומה לפרשת תרומה, אם כי סדר הציוויים שונה. הפסוק הראשון בפרשה מזכיר ושב את מצוות שמירת השבת: “שֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן”. והוא בא להזכיר לבני ישראל את חשיבות שמירת השבת, ואת האיסור לעסוק במלאכת המשכן ביום זה.

לאחר מכן משה מגייס מתנדבים ומבקש כי יתרמו כסף וזהב ועורות: “קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה, לַיהוָה, כֹּל נְדִיב לִבּוֹ, יְבִיאֶהָ אֵת תְּרוּמַת יְהוָה: זָהָב וָכֶסֶף, וּנְחֹשֶׁת” (פרק ל”ה , פסוק ה’), בני ישראל נענים בחיוב: “וַיָּבֹאוּ הָאֲנָשִׁים, עַל-הַנָּשִׁים; כֹּל נְדִיב לֵב”. בזמן הבאת התרומות משה ממנה את בְּצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר, לְמַטֵּה יְהוּדָה ואת אָהֳלִיאָב בֶּן-אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה-דָן כאחראים על מלאכת המשכן והקב”ה מילאם ברוח חכמה: “מִלֵּא אֹתָם חָכְמַת-לֵב, לַעֲשׂוֹת כָּל-מְלֶאכֶת חָרָשׁ וְחֹשֵׁב, וְרֹקֵם בַּתְּכֵלֶת וּבָאַרְגָּמָן בְּתוֹלַעַת הַשָּׁנִי וּבַשֵּׁשׁ, וְאֹרֵג; עֹשֵׂי, כָּל-מְלָאכָה, וְחֹשְׁבֵי, מַחֲשָׁבֹת” (פרק ל”ה , פסוק ל”ה). ההתלהבות של בני ישראל גדולה היא והתרומות הן כה רבות ומשה מבקש מבני ישראל לחדול מלהביא תרומות.

מלאכת המשכן

המשכן עצמו נבנה מבחוץ פנימה, ז”א שכל קודם כל בונים את היסודות את הבניין עצמו ולאחר מכן את כלי המקדש. תחילה בונים את היריעות ע”י מלאכת מחשבת, ולאחר מכן את המבנה עצמו ע”י קרשים- עצי שיטים. אח”כ עושים את הפרוכת המפרידה בין קודש הקודשים להיכל המשכן ואת ארון הברית בו מניחים את הלוחות. אחרי כן עושים את השולחן עליו מניחים את לחם הפנים, את המנורה ואת מזבח הקטורת. את הקטורת ואת שמן המשחה בצלאל מכין על פי הוראות שקיבל ממשה בפרשת ‘תצווה’. לבסוף מכינים את מזבח העולה הממוקם בחצר המשכן, את הכיור המשמש את הכוהנים לרחצה ואת חצר המשכן.

מערכת אלי עזור לי

פרשת תרומה, ספר שמות

by azorlieli | Feb 11, 2016 | כללי, מנהגים

“וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם” (פרק כ”ה , פסוק א’). פרשת השבוע עוסקת בבניית המשכן לפי ציווי הקב”ה את בני ישראל: ” וְזֹאת, הַתְּרוּמָה, אֲשֶׁר תִּקְחוּ, מֵאִתָּם: זָהָב וָכֶסֶף, וּנְחֹשֶׁת” (פרק כ”ה , פסוק ג’). התרומות כוללות מגוון חומרים כגון: כגון כסף, זה ונחושת וכן אבני חן, עצים, עורות של בע”ח ועוד שבעזרתם ייבנה המקדש וכליו. סדר הכלים מופיע בזה אחר זה לפי ציווי הקב”ה: “כְּכֹל, אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ, אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן, וְאֵת תַּבְנִית כָּל-כֵּלָיו; וְכֵן, תַּעֲשׂוּ” (פרק כ”ה , פסוק ט’).

תחילה מצווים לבנות את ארון הברית ולצפות אותו בזהב ולעטרו אותו בכרובים, הארון ימוקם בקודש הקודשים ובו יימצאו לוחות הברית אותם קיבל משה. הקב”ה אף אומר כי יתגלה מתוך הארון: “וְנוֹעַדְתִּי לְךָ, שָׁם, וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים, אֲשֶׁר עַל-אֲרוֹן הָעֵדֻת–אֵת כָּל-אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל” (פרק כ”ה , פסוק כ”ב). אח”כ מצווים בבניית שולחן לחם הפנים ומנורת המקדש העשויה כולה מזהב טהור: וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת, זָהָב טָהוֹר; מִקְשָׁה תֵּעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה, יְרֵכָהּ וְקָנָהּ, גְּבִיעֶיהָ כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ, מִמֶּנָּה יִהְיוּ” (פרק כ”ה,פסוק ל”א). לאחר מכן מופיע פירוט הכנת יריעות המשכן ואת מבנה המשכן העשוי מעץ שיצופה בזהב.

וְעָשִׂיתָ פָרֹכֶת, תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי–וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר; מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב יַעֲשֶׂה אֹתָהּ, כְּרֻבִים: וְנָתַתָּה אֶת-הַפָּרֹכֶת, תַּחַת הַקְּרָסִים, וְהֵבֵאתָ שָׁמָּה מִבֵּית לַפָּרֹכֶת, אֵת אֲרוֹן הָעֵדוּת; וְהִבְדִּילָה הַפָּרֹכֶת, לָכֶם, בֵּין הַקֹּדֶשׁ, וּבֵין קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים” (פרק כ”ו , פסוק ל”א ו-ל”ג). הפרוכת למעשה מפרידה בין קודש הקודשים בו יעמוד ארון הברית לבין היכל המשכן, בו יימצאו מנורת המקדש, שולחן הפנים ומזבח הזהב עליו מקטירים את הקטורת (ציווי בניית מזבח זה יצוין בהמשך בפרשת תצווה). אח”כ מופיע ציווי בניית מזבח הנחושת עליו יקריבו קרבנות.הפרשה מסתיימת בציווי בניית חצר במשכן: “וְעָשִׂיתָ, אֵת חֲצַר הַמִּשְׁכָּן–לִפְאַת נֶגֶב-תֵּימָנָה קְלָעִים לֶחָצֵר שֵׁשׁ מָשְׁזָר, מֵאָה בָאַמָּה אֹרֶךְ, לַפֵּאָה, הָאֶחָת” (פרק כ”ז, פסוק ט’). בחצר הוקרבו הקרבנות ומיקמו בה את מזבח הנחושת ואת הכיור ששימש את הכוהנים לרחצה טרם עבודתם בבית המקדש (ציווי בניית הכיור מצוין בפרשת כי-תשא).

פרשת השבוע-פרשת משפטים, ספר שמות

by azorlieli | Feb 4, 2016 | כללי, פרשת השבוע

בפעם שעברה אלי עזור לי הציג את פרשת בשלח,ספר שמות

“וְאֵלֶּה, הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר תָּשִׂים, לִפְנֵיהֶם” (פרק כ”א , פסוק א’). פרשת השבוע עוסקת במצוות ובדינים רבים כגון דיני נזיקין, דיני ממונות וכן במצוות רבות שבין אדם לחברו. תחילה נפתחת בדיני עבד עברי: “כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי, שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד; וּבַשְּׁבִעִת–יֵצֵא לַחָפְשִׁי, חִנָּם” (פרק כ”א , פסוק ב’). כאשר אדם נתפס בשעת גניבה ואינו יכול להשיב את אשר גנב, הוא נמכר כעבד ע”י בית הדין ומשלם את חובו. העבד משתחרר בתום שש שנים (אלא אם כן העבד בוחר להישאר מסיבות שונות ואז הופך לעבד נרצע), שכן אדם יהודי הוא עבד לקב”ה ולא לאדם אחר. כמו כן, לעבד ישנם זכויות ותנאים סוציאליים הוגנים ומטרת תקופה זו, היא לתקן את דרכו הרעה של העבד וללמדו למעשים טובים. לאחר מכן הפרשה מפרטת במרוכז דיני נזקי גוף ודיני ממון וכן דינים שונים ביניהם: מצוות שמירת שבת, אזכור של שלושת הרגלים, מצוות שמיטה, איסור ערבוב בשר וחלב:”לא-תְבַשֵּׁל גְּדִי, בַּחֲלֵב אִמּו” ֹואיסור עבודה זרה:”לֹא-תִשְׁתַּחֲוֶה לֵאלֹהֵיהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם”.

כריתת ברית בין בני ישראל לקב”ה

כאשר משה מסיים לספר לעם את כל המשפטים נכרתת ברית בין עם ישראל לקב”ה: “וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית, וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם; וַיֹּאמְרוּ, כֹּל אֲשֶׁר-דִּבֶּר יְהוָה נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע” (פרק כ”ד , פסוק ז’). טקס הברית כולל הקרבת קורבנות וזבחים שבני ישראל מקריבים לקב”ה ומשה בונה מזבח תחת הר סיני ומקריב שם קורבנות ביחד עם אהרון וזקני העם. לאחר מכן הקב”ה מצווה על משה לעלות להר סיני בכדי לקבל את לוחות הברית: “וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה–וֶהְיֵה-שָׁם; וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת-לֻחֹת הָאֶבֶן, וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה, אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי, לְהוֹרֹתָם” (פרק כ”ד , פסוק י”ב). לפני שמשה עולה אל הר סיני הוא ממנה את הזקנים ואת אהרון וחור לשמור על המחנה בו נמצא העם. הפרשה מסתיימת בעלייתו של משה להר סיני למשך ארבעים יום וארבעים לילה: “וַיָּבֹא מֹשֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן, וַיַּעַל אֶל-הָהָר; וַיְהִי מֹשֶׁה, בָּהָר, אַרְבָּעִים יוֹם, וְאַרְבָּעִים לָיְלָה” (פרק כ”ד , פסוק י”ח).

פרשת השבוע- בשלח, ספר שמות

by azorlieli | Jan 21, 2016 | כללי, פרשת השבוע

בפעם הקודמת אלי עזור לי הציג את פרשת השבוע בא- לקריאה לחצו כאן

פרשת השבוע, שנקראת בסמיכות לחג הט”ו בשבט, מתחילה בעזיבתם של בני ישראל את מצרים ובצאתם למסע לארץ ישראל ולקבלת התורה בהר סיני. הקב”ה מלווה את כמובן את בני ישראל : “וַיהוָה הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן, לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ, וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ, לְהָאִיר לָהֶם–לָלֶכֶת, יוֹמָם וָלָיְלָה” (פרק י”ג, פסוק כ”א). הקב”ה מערים על פרעה ולוקח את בני ישראל לכיוון ים סוף, בכדי לגרום לפרעה לחשוב שהם לכודים, ושהוא ירדוף אחריהם. ואכן פרעה רודף אחריהם : “וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם אַחֲרֵיהֶם, וַיַּשִּׂיגוּ אוֹתָם חֹנִים עַל-הַיָּם, כָּל-סוּס רֶכֶב פַּרְעֹה, וּפָרָשָׁיו וְחֵילוֹ–עַל-פִּי, הַחִירֹת, לִפְנֵי, בַּעַל צְפֹן” (פרק י”ד, פסוק ט’).

בני ישראל מצידם מגיבים בבהלה ואז משה מבטיח להם כי יראו את ישועת השם, וכאן מגיע הנס הגדול – קריעת ים סוף : “וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת-יָדוֹ, עַל-הַיָּם, וַיּוֹלֶךְ יְהוָה אֶת-הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כָּל-הַלַּיְלָה, וַיָּשֶׂם אֶת-הַיָּם לֶחָרָבָה; וַיִּבָּקְעוּ, הַמָּיִם. וַיָּבֹאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם, בַּיַּבָּשָׁה; וְהַמַּיִם לָהֶם חוֹמָה, מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם. (פרק י”ד, פסוק כ”א- כ”ב). בעוד שבני ישראל חוצים את הים, המצרים טובעים בים.

שירת הים והמן היורד מהשמיים

“אָז יָשִׁיר-מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת, לַיהוָה, וַיֹּאמְרוּ, לֵאמֹר: אָשִׁירָה לַיהוָה כִּי-גָאֹה גָּאָה, סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם” (פרק ט”ו, פסוק א’). בעקבות הנס הגדול בני ישראל פצחו בשיר הודיה לקב”ה, והשיר מתאר את הנס הגדול, את כוחו של הקב”ה ואת הפחד של כל העמים. הנשים גם כן מצטרפות לשירה בהנהגתה של מרים הנביאה.

“וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן-הַשָּׁמָיִם; וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר-יוֹם בְּיוֹמוֹ, לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם-לֹא” (פרק ט”ז, פסוק ד’). לאחר כחודש שהם שוהים במדבר בני ישראל מתלוננים והקב”ה מוריד עליהם את המן במשך 40 שנה, עד כניסתם לארץ ישראל. המסע ממשיך ואיתו התלונות והפעם העם מלין על חוסר מים. משה מכה בסלע ויוצאים ממנו מים לשתייה. היעדר האמונה מביאים לכך שבסוף הפרשה בני ישראל נאלצים לצאת למלחמה מול עמלק והם גוברים עליהם בכוח האמונה ובזכות ההשגחה של הקב”ה. בתום המלחמה הקב”ה אומר לבניו: “מָחֹה אֶמְחֶה אֶת-זֵכֶר עֲמָלֵק, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם”.

.מערכת אלי עזור לי