פרשת מטות מסעי

by azorlieli | Jul 9, 2018 | פרשת השבוע

פרשת מטות מסעי

פרשת השבוע שלפנינו עוסקת בנושא חשוב שמהווה אבן יסוד בתרבות היהודית: קדושתה של התחייבות מילולית; אך תחילה נזכיר כי אנו נמצאים כעת לקראת סופו של ספר במדבר, דהיינו לקראת סוף מסעם של בני ישראל במדבר לאחר יציאת מצרים  לפני שיגיעו לארץ שהובטחה להם על ידי הקב”ה. לקראת סוף הפרשה מסופר על תחילת ההכנות לכניסה לארץ ישראל.

פרשת מטות מסעי נפתחת בכינוסם של ראשי המטות על ידי משה רבנו ובלימודם את הדינים הקשורים בנדר ובשבועה, ובפרט את הבסיס לעצם קיומם, הלא הוא “לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה”: אם אדם התחייב לנדר או לשבועה אזי אל לא להחיל את דברו (כלומר לחלל) אלא עליו לעשות כפי שיצא מפיו (שנדר או נשבע).

חובות של מילים

משה מלמד את ראשי המטות כי נדר או שבועה הם לא סתם אמירות אלא התחייבות של ממש. אדם שנדר או נשבע דבר מה אינו יכול פשוט להתעלם, להתכחש או לבטל את דבריו. הוא מחוייב להם, ואם ברצונו להתיר את נדרו או שבועתו אזי עליו לעשות זאת על פי כללים נוקשים ומדויקים שאינם פשוטים כלל. למעשה, קדושתם של נדר או שבועה גדולים כל כך, עד שהתפילה “כל נדרי” להתרתם נקבעה ליום הקדוש ביותר הקיים בלוח השנה העברי, הוא יום הכיפורים.

מדוע דווקא עכשיו, על סף כניסתם של בני ישראל אל ארץ ישראל הקדושה, מדבר משה על נדרים ושבועות? משום שבקרוב מאוד עתידים אנו לבנות יחד חברה חדשה בארץ המובטחת, וחברה זו תהיה מושתתת על אמון ועל אמונה. אילולא החברה תהיה מבוססת על נאמנות אדם להתחייבויותיו המוסריות, אזי מובטח לה כי תשקע באנרכיה.

למה שאדם ירצה לשמור על חוקים? יתכן ששמירה על החוק תישא בצידה שכר או שאי-שמירה עליו תגרור עונש, אולם על פי תורת ישראל הקדושה אדם ישמור על החוק משום שהוא רוצה לעשות כן. זהו המיוחד בחברה היהודית: לא הרצון להרוויח או החשש להיענש, אלא הרצון להפגין מחוייבות מוסרית איש כלפי רעהו ואיש כלפיו אלוקיו.

זו הסיבה בעטיה משה רבנו מזכיר ומלמד את נושא הנדרים, השבועות וקדושתם: דווקא בגלל כניסתם הקרובה של בני ישראל לארץ המובטחת ותחילת בניית החברה המיוחדת, הייחודית, שאין כדוגמתה בכל העולם כולו. הבטיחו וקיימו. הישבעו ועימדו בדבריכם. נדרו והיו נאמנים למילתכם.

סיכום המסע וההכנה לכניסה לארץ המובטחת

החלק השני של פרשת השבוע הוא גם זה שמסיים את החומש הרביעי, “במדבר”. תחילה נמנים כל התחנות שבהן עצרו בני ישראל במסעם במדבר, החל מיציאת מצרים הזכורה מליל הסדר ועד למסע האחרון אל ערבות מואב. זהו למעשה סיכום כל שנות הנדודים של בני ישראל במדבר, ארבעים שנה בתוך ארבעים ותשעה פסוקים, רגע לפני שמתחילות ההכנות לכניסה לארץ ישראל.

ארבעים שנות הנדודים של בני ישראל במדבר הם פרק זמן של דור אחד. כעת, משהמסע הארוך הגיע לקיצו, כל בני ישראל שיצאו ממצרים כבר הלכו לעולמם והעמידו דור חדש, דור המדבר, שהוא זה שייכנס לארץ ישראל. תחילה מתוארים גבולות ארץ ישראל אשר ייעד הקב”ה לבני ישראל, ולאחר מכן מונה משה רבנו את רשימת המנהיגים החדשים, יוצאי דור המדבר, אשר יובילו את העם אל הארץ המובטחת וינהלו את בניית החברה היהודית החדשה.

בהמשך הפרשה מקבלים בני ישראל מספר ציוויים מאת הקב”ה באמצעות משה רבנו. בין היתר הם מצווים להשמיד כל זכר לכל פסל או כלי עבודה זרה שבהם יתקלו עם כניסתם לארץ החדשה, בה יושבים עדיין עובדי אלילים; וכן ניתנות להם הוראות חלוקת הארץ לנחלות, קביעת ערים עבור שבט לוי וערי מקלט.

פרשת השבוע – כי תצא, ספר דברים

by azorlieli | Sep 15, 2016 | פרשת השבוע

בשבוע שעבר עסקנו בפרשת שופטים, ספר דברים.

פרשת השבוע מונה את מספר המצוות הרב ביותר מכל פרשות השבוע, והיא ממשיכה את דבריו של משה לעם ישראל. הדינים העיקריים המובאים בפרשה ואליהם נתייחס הם: דיני מלחמה, דיני משפחה, דינים שבין אדם לחברו ודיני כלאיים. הפסוק הראשון בפרשה: “כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה, עַל-אֹיְבֶיךָ; וּנְתָנוֹ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּיָדֶךָ–וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ” (פרק כ”א, פסוק י’). אנו למדים מדיני המלחמה, כי התורה מאפשרת לאדם להתחתן עם בת אויב, אשר הוא פגש במלחמה. התורה מנסה להניא את האדם מחתונה זו ואם הוא אכן יתחרט, עליו לשחררה, אך לא לעבדות.

מצוות בן סורר ומורה – “כִּי-יִהְיֶה לְאִישׁ, בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה–אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ, בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ”. כאשר ישנו מצב שהבן מתנהג בצורה חריגה ביותר יש להביאו בפני הדיינים ואילו ישפטו אותו לסקילה. מצוות השבת אבידה מצוינת בפסוק :” לֹא-תִרְאֶה אֶת-שׁוֹר אָחִיךָ אוֹ אֶת-שֵׂיוֹ, נִדָּחִים, וְהִתְעַלַּמְתָּ, מֵהֶם: הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם, לְאָחִיךָ” (פרק כ”ב, פסוק א’). אדם הרואה את בהמת חברו או חפץ כלשהו, צריך לשמור על האבידה ולהשיב לבעליו. אדם הרואה בהמה במצוקה “לֹא-תִרְאֶה אֶת-חֲמוֹר אָחִיךָ אוֹ שׁוֹרוֹ, נֹפְלִים בַּדֶּרֶךְ, וְהִתְעַלַּמְתָּ, מֵהֶם” חייב לעזור להם.

מצוות כלאיים מתייחסות לאיסור על ערבוב בין המינים בתבואת השדה: “לֹא-תִזְרַע כַּרְמְךָ, כִּלְאָיִם” , וכן בחריש ואפילו בלבישת בגדים: ” לֹא-תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר-וּבַחֲמֹר, יַחְדָּו; לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז, צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו” (פרק כ”בף פסוקים י’-י”א).

עוד מצוות המעידות על אחריות חברתית : “לֹא-תַעֲשֹׁק שָׂכִיר, עָנִי וְאֶבְיוֹן” , “לֹא תַטֶּה, מִשְׁפַּט גֵּר יָתוֹם”, “לא-תַחְסֹם שׁוֹר, בְּדִישׁוֹ”. איסור דיבור לשון הרע, שהעונש עבורו הינו כידוע צרעת – “הִשָּׁמֶר בְּנֶגַע-הַצָּרַעַת לִשְׁמֹר מְאֹד”. איסור הטיית מאזניים: “אֶבֶן שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה-לָּךְ”. באופן כללי התורה כל הזמן מזכירה לנו כי עלינו לנהוג בדרך ארץ כלפי האדם והסביבה ולשפוט משפט צדק: ” כִּי-יִהְיֶה רִיב בֵּין אֲנָשִׁים, וְנִגְּשׁוּ אֶל-הַמִּשְׁפָּט וּשְׁפָטוּם; וְהִצְדִּיקוּ, אֶת-הַצַּדִּיק, וְהִרְשִׁיעוּ, אֶת-הָרָשָׁע” (פרק כ”ה, פסוק א’).

הפרשה מסתיימת במצוות מחיית זכר עמלק : “וְהָיָה בְּהָנִיחַ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל-אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב, בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה-אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ–תִּמְחֶה אֶת-זֵכֶר עֲמָלֵק, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם; לֹא, תִּשְׁכָּח” ( פרק כ”ה, פסוק י”ט).

פרשת השבוע – פרשת דברים, ספר דברים

by azorlieli | Aug 11, 2016 | פרשת השבוע

בשבוע שעבר עסקנו בפרשת מסעי, ספר במדבר.

את פרשת השבוע, המתחילה את החומש החמישי, קוראים לפני שבת תשעה באב (הצום השנה מתחיל במוצש”ק). שבת זו מכונה גם כן שבת חזון על שם ההפטרה – אשר מתארת את חזונו של ישעיהו בן אמוץ.

הפרשה מתחילה בדברי הסיכום והתוכחה של משה, טרם כניסתם לארץ ישראל. ” אֵלֶּה הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל, בְּעֵבֶר, הַיַּרְדֵּן: בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין-פָּארָן וּבֵין-תֹּפֶל, וְלָבָן וַחֲצֵרֹת–וְדִי זָהָב” (פרק א’, פסוק א’). משה פוצח בנאומים רבים וסוקר למעשה ארבעים שנות המדבר, בהן נדדו בני ישראל. משה מתייחס לחטאים השונים: חטא העגל, קורח ועדתו, התלונות הרבות והנשנות ועוד. בנוסף הוא מתייחס לתפקידו: ” “אֵיכָה אֶשָּׂא, לְבַדִּי, טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם, וְרִיבְכֶם” )פרק א’, פסוק י”ב) ואל מינוי ראשי השבטים. כמו כן משה מתייחס לחטא המרגלים ואת העונש אותו קיבלו בני ישראל (המגפה) וכן מזכיר כי מידי אחרי החטא, המשיכו בני ישראל להמרות את פי הקב”ה והחליטו להילחם באמורי “וָאֲדַבֵּר אֲלֵיכֶם, וְלֹא שְׁמַעְתֶּם; וַתַּמְרוּ אֶת-פִּי יְהוָה, וַתָּזִדוּ וַתַּעֲלוּ הָהָרָה” (פרק א’, פסוק מ”ג).

בהמשך משה מתייחס למלחמות ישראל ולמסע עצמו, לסירובם של העמים השונים לתת לבני ישראל לעבור דרך ארצם ואת ניצחונם על סיחון מלך האמורי, ועל עוג מלך הבשן. ” קוּמוּ סְּעוּ, וְעִבְרוּ אֶת-נַחַל אַרְנֹן–רְאֵה נָתַתִּי בְיָדְךָ אֶת-סִיחֹן מֶלֶךְ-חֶשְׁבּוֹן הָאֱמֹרִי וְאֶת-אַרְצוֹ, הָחֵל רָשׁ; וְהִתְגָּר בּוֹ, מִלְחָמָה” (פרק ב’, פסוק כ”ד). אח”כ משה מתאר את חלוקת הנחלות של ארץ ישראל המזרחית, אשר ניתנה לשבטים גד וראובן ולחצי שבט מנשה שהיו חלוצים בעת כיבוש חלקה המערבי של ארץ ישראל. ” וְאֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת יָרַשְׁנוּ, בָּעֵת הַהִוא; מֵעֲרֹעֵר אֲשֶׁר-עַל-נַחַל אַרְנֹן, וַחֲצִי הַר-הַגִּלְעָד וְעָרָיו–נָתַתִּי, לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי; וְיֶתֶר הַגִּלְעָד וְכָל-הַבָּשָׁן, מַמְלֶכֶת עוֹג–נָתַתִּי, לַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה: כֹּל חֶבֶל הָאַרְגֹּב לְכָל-הַבָּשָׁן, הַהוּא יִקָּרֵא אֶרֶץ רְפָאִים” (פרק ג’ף פסוקים י”ב-י”ג).

משה מסיים את דבריו ומציין כי ציווה את יהושע כי אין ממה לחשוש, וכי הקב”ה יעמוד לצידם וכפי שהוא עשה למלכי האמורי: ” כֵּן-יַעֲשֶׂה יְהוָה לְכָל-הַמַּמְלָכוֹת, אֲשֶׁר אַתָּה עֹבֵר שָׁמָּה”. הפרשה מסתיימת בפסוק: “לֹא, תִּירָאוּם: כִּי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, הוּא הַנִּלְחָם לָכֶם” (פרק ג’, פסוק כ”ב) וכך משה מחזק את לב העם ומזכיר להם כי הקב”ה הוא מגינם.

פרשת השבוע-ספר במדבר, פרשת שלח

by azorlieli | Jun 22, 2016 | כללי, פרשת השבוע

בשבוע שעבר עסקנו בפרשת ספר במדבר-בהעלותך
השבוע פרשת השבוע עוסקת בעיקר בחטא המרגלים והיא נפתחת עם שליחתם של שנים-עשר המרגלים לתור את ארץ כנען: ” שְׁלַח-לְךָ אֲנָשִׁים, וְיָתֻרוּ אֶת-אֶרֶץ כְּנַעַן, אֲשֶׁר-אֲנִי נֹתֵן, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו, תִּשְׁלָחוּ–כֹּל, נָשִׂיא בָהֶם” (פרק י”ג פסוק ב’). מטרת שליחתם של ראשי השבטים הינה לבחון את הארץ, אשר בני ישראל עתידים לכבוש, ולהבין מי יושב בתוכה “הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה, הַמְעַט הוּא אִם-רָב”, וכן להבין אם הארץ טובה או רעה ואיזו תנובה יש בה “וּמָה הָאָרֶץ הַשְּׁמֵנָה הִוא אִם-רָזָה, הֲיֵשׁ-בָּהּ עֵץ אִם-אַיִן”. המרגלים חוזרים לאחר ארבעים ימים ומדברים בפני כל העדה: “.. וַיֹּאמְרוּ, בָּאנוּ, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ; וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, הִוא–וְזֶה-פִּרְיָהּ.. הֶעָרִים, בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד, וְגַם-יְלִדֵי הָעֲנָק, רָאִינוּ שָׁם.. עֲמָלֵק יוֹשֵׁב, בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב; וְהַחִתִּי וְהַיְבוּסִי וְהָאֱמֹרִי, יוֹשֵׁב בָּהָר, וְהַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב עַל-הַיָּם” (פרק י”ג פסוקים כ”ז-כ”ט). למעשה כל המרגלים פרט לכלב בן יפונה ויהושע בן נון טענו כי לא ניתן לכבוש את הארץ וכלב אמר להיפך “עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ–כִּי-יָכוֹל נוּכַל, לָהּ”.

כיבוש הנחלות

לאחר שהעם שומע דברים אלו הם מלינים על משה ואהרון “לוּ-מַתְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, אוֹ בַּמִּדְבָּר הַזֶּה, לוּ-מָתְנוּ”, ומשה ואהרון בחיזוקם של כלב ויהושע משיבים להם כי הארץ טובה, אך העם אינו מקשיב ורוצה לרגום אותם באבנים. בשלב זה הקב”ה מתגלה אל משה ואומר לו “עַד-אָנָה יְנַאֲצֻנִי הָעָם הַזֶּה; וְעַד-אָנָה, לֹא-יַאֲמִינוּ בִי, בְּכֹל הָאֹתוֹת, אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּקִרְבּוֹ”. כנגד, משה מתפלל בעבור עם ישראל והקב”ה עונה “סלחתי כדבריך”, וממית במגפה את עשרת המרגלים אשר הוציאו דיבה על הארץ. בני ישראל מבינים כי טעו, אך בניגוד להוראת משה שמפציר בהם לא לעבור את פי הקב”ה, הם יוצאים לכבוש את הארץ ונוחלים תבוסה.

בהמשך הפרשה מתייחסת למספר מצוות ואיסורים כגון: ציווי על נסכים ומנחות, דיני הפרשת חלה: “וְהָיָה, בַּאֲכָלְכֶם מִלֶּחֶם הָאָרֶץ–תָּרִימוּ תְרוּמָה, לַיהוָה” (פרק ט”ו, פסוק י”ט). דיני עבודת כוכבים, דיני המקושש עצים בשבת, ולבסוף מצוות פרשת ציצית: “וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל-כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם, לְדֹרֹתָם; וְנָתְנוּ עַל-צִיצִת הַכָּנָף, פְּתִיל תְּכֵלֶת”, הבאה להזכיר לנו את מצוות השם.

מערכת אלי עזור לי

פרשת השבוע-ספר במדבר, פרשת בהעלותך

by azorlieli | Jun 16, 2016 | כללי, פרשת השבוע

בשבוע שעבר, פרשת השבוע עסקה ב ספר במדבר- פרשת הנשא
בפרשת השבוע בני ישראל מתחילים את מסעם לעבר ארץ ישראל. הפרשה מתחילה בציווי הדלקת המנורה, אותה יש להדליק בכל יום : “דַּבֵּר, אֶל-אַהֲרֹן, וְאָמַרְתָּ, אֵלָיו: בְּהַעֲלֹתְךָ, אֶת-הַנֵּרֹת, אֶל-מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה, יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת” (פרק ח’ פסוק ב’). בהמשך פרק זה מתואר כיצד יש להכשיר את הלווים ולטהרם לעבודת בית המקדש. “וַיַּעֲשׂוּ אֶת-הַפֶּסַח בָּרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ, בֵּין הָעַרְבַּיִם–בְּמִדְבַּר סִינָי” . ארבע עשר יום לאחר הקמת המשכן, ושנה לאחר יציאת מצרים, בני ישראל מצווים להקריב את קורבן הפסח ולקיים את הפסח “כְּכָל-חֻקֹּתָיו וּכְכָל-מִשְׁפָּטָיו”. מי שנמנע ממנו להקריב את קורבן הפסח מכיוון שהיה טמא, יחגוג פסח שני, ללא צורך בביעור חמץ ויקריב את קורבן הפסח “בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם”. ובעת אכילת הקורבן ידאג להתרחק מחמץ.

בני ישראל ממשיכים במסע

כאמור, בני ישראל נסעו וחנו לפי הסימן של הענן: “וּלְפִי הֵעָלוֹת הֶעָנָן, מֵעַל הָאֹהֶל–וְאַחֲרֵי כֵן, יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וּבִמְקוֹם, אֲשֶׁר יִשְׁכָּן-שָׁם הֶעָנָן–שָׁם יַחֲנוּ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל” (פרק ט’ פסוק י”ז). כמו כן, כחלק מההכנה למסע, משה צווה להכין שתי חצוצרות עשויות כסף בהם יתקעו הכוהנים. חצוצרות אלו ישמשו את בני ישראל להתראות שונות בעת מלחמה, לכינוס נשיאי העדה, ציון יום חג וכן סימן יציאה להמשך המסע. “וַיִּסְעוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל לְמַסְעֵיהֶם, מִמִּדְבַּר סִינָי; וַיִּשְׁכֹּן הֶעָנָן, בְּמִדְבַּר פָּארָן (פרק י’ פסוק י”ב). ובכן המסע החל, התורה מציינת כאן את השבטים ואת נשיאיהם והענן מגן על בני ישראל. אך למרות זאת ישנו אספסוף קטן שמתאונן “וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים, רַע בְּאָזְנֵי יְהוָה”.

לשון הרע ועונשה של מרים

“וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה, עַל-אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח: כִּי-אִשָּׁה כֻשִׁית, לָקָח” (פרק י”ב פסוק א’). מרים ואהרון מדברים רעה כנגד משה והקב”ה מעניש את מרים בצרעת “וְהֶעָנָן, סָר מֵעַל הָאֹהֶל, וְהִנֵּה מִרְיָם, מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג”. אחר כך אהרון מבקש ממשה שיתפלל עבור אחותם ומשה נושא את התפילה ” אֵל, נָא רְפָא נָא לָהּ”. הקב”ה עונה למשה ” תִּסָּגֵר שִׁבְעַת יָמִים, מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, וְאַחַר, תֵּאָסֵף” ובתום שבעת הימים, בני ישראל ממשיכים במסעם.

מערכת אלי עזור לי