פרשת השבוע – פרשת פנחס, ספר במדבר

by azorlieli | Jul 21, 2016 | פרשת השבוע

בשבוע שעבר עסקנו בפרשת בלק, ספר במדבר

פרשת השבוע נפתחת בציון גבורתו של פנחס כפי שמתואר בסוף הפרשה הקודמת (בלק): “פִּינְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר בֶּן-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, הֵשִׁיב אֶת-חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, בְּקַנְאוֹ אֶת-קִנְאָתִי, בְּתוֹכָם; וְלֹא-כִלִּיתִי אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, בְּקִנְאָתִי” (פרק כ”ה, פסוק י”א). שכרו של פנחס הוא ברית-שלום עם הקב”ה ובנוסף הוא ודורותיו הבאים מקבלים “כְּהֻנַּת עוֹלָם”. אח”כ הקב”ה מצווה “צָרוֹר, אֶת-הַמִּדְיָנִים; וְהִכִּיתֶם, אוֹתָם” (פרק כ”ה, פסוק י”ז) וכן מצווה לערוך מפקד עקב המגיפה, שפקדה חללים רבים. מניינם שלב פקודי ישראל – סך הגברים בגילאי עשרים ומעלה הינו “שֵׁשׁ-מֵאוֹת אֶלֶף, וָאָלֶף; שְׁבַע מֵאוֹת, וּשְׁלֹשִׁים”.

חלוקת הארץ ומינוי מחליף למשה רבנו

הקב”ה מחלק את ארץ ישראל לשבטים השונים, כאשר כל שבט מקבל חלקה לפי גודלו, והחלוקה מתבצעת לפי “עַל-פִּי, הַגּוֹרָל”. בשלב זה נמנים הלווים אשר אינם נמנו במפקד ולהם לא מוקצית נחלה “כִּי לֹא-נִתַּן לָהֶם נַחֲלָה, בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל”. בהמשך הפרשה מספרת לנו כי חמשת בנות צלופחד לשבט מנשה מבקשות נחלה והקב”ה מצווה לתת להן נחלה, ומצווה כי :” אִישׁ כִּי-יָמוּת, וּבֵן אֵין לוֹ–וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת-נַחֲלָתוֹ, לְבִתּוֹ”. אם אין לו בת הנחלה עוברת לאחיו וכך הלאה.

“וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, עֲלֵה אֶל-הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה; וּרְאֵה, אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָתַתִּי, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל” (פרק כ”ז, פסוק י”ב). הקב”ה מזכיר למשה את חטאו בפרשת מי המריבה ואומר לו כי יוכל להשקיף אל ארץ ישראל מהר העברים. ולאחר מכן השם מצווה את משה למנות לו מחליף ואומר למשה: “קַח-לְךָ אֶת-יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן–אִישׁ, אֲשֶׁר-רוּחַ בּוֹ; וְסָמַכְתָּ אֶת-יָדְךָ, עָלָיו”, עוד אומר הקב”ה למשה: “הַעֲמַדְתָּ אֹתוֹ, לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, וְלִפְנֵי, כָּל-הָעֵדָה”;וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ, עָלָיו–לְמַעַן יִשְׁמְעוּ, כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל”. זאת על מנת, שבני ישראל יקבלו את סמכותו של יהושע כמנהיגם.

החלק האחרון של הפרשה מתאר באופן מפורט את הקורבנות ובהם קורבן התמיד אותו הקריבו בכל יום בבוקר ובבין הערביים וכן את מוספי השבת ואת קורבנות מועדי ישראל: “אֵלֶּה תַּעֲשׂוּ לַיהוָה, בְּמוֹעֲדֵיכֶם–לְבַד מִנִּדְרֵיכֶם וְנִדְבֹתֵיכֶם, לְעֹלֹתֵיכֶם וּלְמִנְחֹתֵיכֶם, וּלְנִסְכֵּיכֶם, וּלְשַׁלְמֵיכֶם” (פרק כ”ט, פסוק ל”ט).

פרשת השבוע- אחרי מות, ספר ויקרא

by azorlieli | Apr 27, 2016 | כללי, פרשת השבוע

בפרשה הקודמת עסקנו בפרשת מצורע
פרשת השבוע נפתחת בפסוק: “וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה, אַחֲרֵי מוֹת, שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן–בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי-יְהוָה, וַיָּמֻתוּ” (פרק ט”ז, פסוק א’). כאמור בפרשת שמיני, שני בניו של אהרון נדב ואביהוא חטאו ולכן מתו. בחלקה הראשון, הפרשה מתייחסת לעבודתו של הכהן הגדול בקודש הקודשים ביום הכיפורים, ולכן מתחילה מתחילה באזכור זה. המשמש תמרור ומדגיש שפרט ליום הכיפורים, אסור בשום פנים ואופן להתקרב לקודש הקודשים. כמו כן, עבודת הכהן ביום הכיפורים שונה משאר ימות השנה והיא נעשית כאשר הכהן הגדול לובש בגדים לבנים (ולא זהב). ובנוסף מקריב הכוהן הגדול שעיר לקב”ה ושעיר לעזאזל – הבא לכפר על עונותיהם של כלל בני ישראל. ובנוסף התורה מזכירה לנו את שיום הכיפורים הינו שבתון מוחלט: “כִּי-בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם, לְטַהֵר אֶתְכֶם: מִכֹּל, חַטֹּאתֵיכֶם, לִפְנֵי יְהוָה, תִּטְהָרוּ; שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הִיא לָכֶם, וְעִנִּיתֶם אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם–חֻקַּת, עוֹלָם” (פרק ט”ז, פסוקים ל’- ל”א).

חשיבות הקרבת הקורבנות רק בבית המקדש

לאחר ציון יום הכיפורים, הפרשה מציינת כי את הקורבנות יש להקריב בבית המקדש בלבד ולא מחוצה לו. שכן, חלק חשוב מטקס הקרבת הקורבן הינו התזת הדם על המזבח, כחלק מכפרתו לש מקריב הקורבן. ומי שמקריב קורבן ושופך את הדם מחוץ לבית המקדש, כאילו שפך דם של אדם ודינו כרת, “וְנִכְרַת הָאִישׁ הַהוּא, מֵעַמָּיו”. באותו הקשר התורה אוסרת עלינו לאכול או לשתות את דם הקורבנות: “וְאִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל, וּמִן-הַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם, אֲשֶׁר יֹאכַל, כָּל-דָּם–וְנָתַתִּי פָנַי, בַּנֶּפֶשׁ הָאֹכֶלֶת אֶת-הַדָּם, וְהִכְרַתִּי אֹתָהּ, מִקֶּרֶב עַמָּהּ” (פרק י”ז, פסוק י’).

בחלקה האחרון הפרשה מפרטת מספר איסורים ובהם: איסור גילוי עריות: “אִישׁ אִישׁ אֶל-כָּל-שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ, לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה אֲנִי, יְהוָה” (פרק י”ח, פסוק ו’), איסור משכב זכר: “וְאֶת-זָכָר–לֹא תִשְׁכַּב, מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה: תּוֹעֵבָה, הִוא” (פרק י”ח, פסוק כ”ב). ואיסור משכב בהמה: בְכָל-בְּהֵמָה לֹא-תִתֵּן שְׁכָבְתְּךָ, לְטָמְאָה-בָהּ” (פרק י”ח, פסוק כ”ג). התורה מציינת ומזהירה : “כִּי בְכָל-אֵלֶּה נִטְמְאוּ הַגּוֹיִם” וכי חטאים חמורים אלו יכולים להביא למצב בו בני ישראל יגורשו מארצם: “וְלֹא-תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם, בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ” לכן בני ישראל מחויבים בקדושה זו ומחויבים לעשות כפי דבר הקב”ה.

מערכת אלי עזור לי

פרשת השבוע- תרומה

by azorlieli | Feb 18, 2016 | כללי, פרשת השבוע

פרשת השבוע ממשיכה את נושא הפרשה הקודמת תרומה ועוסקת גם כן בפירוט ציווי הקמת המשכן. הפרשה מתחילה בציווי הדלקת המנורה בכל יום: ” וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית–לַמָּאוֹר: לְהַעֲלֹת נֵר, תָּמִיד” (פרק כ”ז , פסוק כ’). ומייד אחר כך מופיע פירוט מדוייק של הכנת פרטי בגדי הכהן הגדול המהודרים: “וְאֵלֶּה הַבְּגָדִים אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ, חֹשֶׁן וְאֵפוֹד וּמְעִיל, וּכְתֹנֶת תַּשְׁבֵּץ, מִצְנֶפֶת וְאַבְנֵט; וְעָשׂוּ בִגְדֵי-קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ, וּלְבָנָיו–לְכַהֲנוֹ-לִי” (פרק כ”ח , פסוק ד’). בעוד שלכהן הגדול היו שמונה בגדים, לכהנים ההדיוטים (הרגילים) היו ארבעה בגדים: מכנסיים, אפוד מגבעת, כתונת ואבנט.בגדי הכהונה משמשים את הכוהנים בעבודתם בבית המקדש.

“וְעָשִׂיתָ חֹשֶׁן מִשְׁפָּט, מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב–כְּמַעֲשֵׂה אֵפֹד, תַּעֲשֶׂנּוּ; זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי, וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר–תַּעֲשֶׂה אֹתו” (פרק כ”ח , פסוק ט”ו). החושן למעשה מעוטר בשתים עשרה אבנים טובות עליהן היו חקוקים שמות שבטי בני ישראל. כמו כן נאמר בכתובים כי גם שמות אבותינו הלוא הם- אברהם, יצחק ויעקב היו חקוקות על החושן.

על מנת שהכהנים יוכלו לעבוד את הקב”ה יש לקדשם על ידי הקרבת קורבנות ומשיחה בשמן מיוחד הנקרא” שמן המשחה”, “וְלָקַחְתָּ אֶת-שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, וְיָצַקְתָּ עַל-רֹאשׁוֹ”. טקס הקדושה נמשך שבעה ימים ויש לקיימו מיום הקמת המשכן. כמו כן, גם את המזבח יש למשוח במשך שבעה ימים, כדי שיהיה ניתן להקריב בו קורבנות. פרט למזבח העולה, בתוך היכל המשכן היה גם מזבח עשוי זהב עליו אהרון הכהן הקטיר קטורת פעמיים ביום: “וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרֹן, קְטֹרֶת סַמִּים; בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר, בְּהֵיטִיבוֹ אֶת-הַנֵּרֹת—יַקְטִירֶנָּה” (פרק ל’, פסוק ז’). לקטורת היה ריח חזק מאוד והיא הייתה עשויה ממיני בשמים- צמחים (צרי, צפורן, חלבונה, מור וכו’).

הפרשה מסתיימת בפסוק: “וְכִפֶּר אַהֲרֹן עַל-קַרְנֹתָיו, אַחַת בַּשָּׁנָה: מִדַּם חַטַּאת הַכִּפֻּרִים, אַחַת בַּשָּׁנָה יְכַפֵּר עָלָיו לְדֹרֹתֵיכֶם–קֹדֶשׁ-קָדָשִׁים הוּא, לַיהוָה” (פרק ל’, פסוק י’). אשר ממנו אנו למדים כי ביום הכיפורים, הכהן הגדול הקטיר את הקטורת בקודש הקודשים (אליו היה נכנס הכהן, ביום הכיפורים בלבד).

מערכת אלי עזור לי