ל”ג בעומר- מה עומד מאחורי זה?

by azorlieli | May 9, 2016 | כללי, מנהגים

“וּסְפַרְתֶּם לָכֶם, מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת, מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם, אֶת-עֹמֶר הַתְּנוּפָה: שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת, תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה; עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת, תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם; וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה, לַיהוָה” (ספר ויקרא)

בזמן שבית המקדש היה קיים, החלו לספור את העומר ביום בו הקריבו את קורבן עומר התנופה. הספירה מתחילה ממחרת השבת, דהיינו – ממוצאי יום ראשון של חג הפסח ועד לערב חג השבועות, הלאו הוא חג מתן תורה וכן היום החמישים לעומר. הספירה עצמה היא סוג של המתנה, אנו מחכים ומונים את הימים שעברו מאז ש”הקרבנו את קורבן העומר”, בציפייה לקבלת הימים שיבואו, לקבלת התורה מחדש במובן מסויים. הרי בארבעים ותשעת הימים הללו, מהרגע שבני ישראל יצאו ממצרים ועד למעמד הר סיני. העם היהודי עבר שינוי משמעותי ביותר מבחינה רוחנית. ואנו צריכים בזמן הספירה והציפייה, להשיג את הטוב, לחזור בתשובה, לגדול, להשתפר, ולהתקרב לקב”ה עד ליום בו נגיע אל הגאולה.

לכן, חשוב לציין, כי יש להקפיד לספור בכל יום ושלפני שסופרים מברכים: “ברוך אתה ה’ אלוהינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על ספירת העומר. אחת השאלות הנישנות בהקשר של ספירת העומר, היא כיצד לנהוג באם פספסנו לספור באחד הערבים. על כך הדעות חלוקות, אך באופן כללי ישנן דעות שסוברות כי ניתן למנות במהלך היום למחרת עם ברכה ויש כאלו שאומרים שניתן למנות , אך אין לברך. בכל מקרה, באם אדם פספס לגמרי יום אחד של ספירה, הוא צריך להמשיך למנות ללא ברכה.

מנהגי אבלות ול”ג בעומר

בנוסף, ישנם מנהגי אבלות בספירת העומר, לזכרם של 24 אלף תלמידיו של רבי עקיבא, שמתו ממגיפה בתקופה זו בין חג הפסח לחג השבועות.

המנהגים הם:
1. לא מתחתנים במהלך תקופה זו.
2. לא מסתפרים ומתגלחים בתקופה זו.
3. לא רוכשים בגדים חדשים.
4. ממעטים בשמחה, לא מאזינים למוזיקה וכו’.

יחד עם זאת, ישנם כאלו הנוהגים להתגלח ולהסתפר בראש חודש אייר. גם לגבי קיום חתונה ישנם מנהגים שונים בין עדות המזרח לעדות אשכנז.

הסיבה למגיפה בה נהרגו תלמידו של רבי עקיבא, הינה מכיוון שהם אינם נהגו בכבוד אחד כלפי השני. מה שמתייחס למה שאמרנו בהתחלה, שעלינו להתאמץ ולהשתדל ובמיוחד בימים אלו עלינו לאהוב ולכבד את הזולת. הרי רק לאחרונה קראנו בפרשת השבוע את הפסוק ” לא-תִקֹּם וְלֹא-תִטֹּר אֶת-בְּנֵי עַמֶּךָ, וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ”, וכידוע, דרש רביע עקיבא ” ואהבת לרעך כמוך – זה כלל גדול בתורה”.

למרות המנהגים הללו, ידוע כי בל”ג בעומר אנו נוהגים לשמוח, וביום זה קרו מספר דברים חשובים בהיסטוריה היהודית:

1. המגיפה פסקה ותלמידיו של רבי עקיבא הפסיקו למות.
2. ביום זה נפטר הרשב”י הקדוש – מחבר ספר הזוהר ותלמידו של רבי עקיבא. ואמר לתלמידיו לפני שנפטר, שיש לשמוח ביום זה וגילה להם את סודות התורה הקדושים.

באשר לסיבה שבגללה אנו מדליקים מדורות – ידוע כי התורה נמשלה לאש וסודותיו הגדולים שגילה הרשב”י, הם זכות גדולה וגילוי מיוחד ביותר. ועל כן נוהגים להדליק מדורות לזכרו, להפצת האור למרחקים. סיבה נוספת להדלקת המדורות היא , שבזמן מרד בר כוכבא (אשר רבי עקיבא לקח בו חלק) נהגו להדליק מדורות בכדי להודיע על מרד ובכדי לבשר על ניצחונות.

לסיכום, בזמן ספירת העומר עלינו לשאוף לתקן את מידותינו ולהרבות בחסדים, להרבות אחדות בעם ולשמוח ולרקוד בל”ג בעומר ולזכור שעלינו להתקדם צעד אחר צעד לעבר הגאולה.

“רבונו של עולם מלא רחמים, זכנו בחסדיך העצומים לקים מצות ספירת העומר בזמנו בקדושה גדולה ובהתעוררות נפלא ונורא, שנזכה להתעורר על ידי קדושת מצוה נוראה הזאת לשוב אליך באמת, ולצאת מכל טומאותינו, לבער מקרבנו כל מיני טמאות וזוהמות שנדבק בנו על ידי מעשינו הרעים”

מערכת אלי עזור לי

חג הפסח – זמן חירותנו, זמן גאולתנו

by azorlieli | Apr 21, 2016 | כללי, מנהגים, פסח

חג הפסח

בעוד מספר ימים נשב סביב השולחן, נערוך את הסדר, נשיר מה נשתנה וחד גדיא, נשתה 4 כוסות של יין ונספר על יציאת מצרים, “וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח”. נכון שבכל יום אנו מזכירים את יציאת מצרים בתפילות, אך בליל הסדר חלה החובה לדבר ולספר” והגדת לבנך”/ כמו כן, הכוונה היא לספר לילדים, לדור ההמשך על הניסים והשפטים שעשה הקב”ה במצרים, על קריעת ים סוף על עשרת המכות וכו’.

“עבדים היינו לפרעה במצרים עתה בני חורין”, למעשה, עד שהקב”ה לא גאל אותנו והוציאנו ממצרים בני ישראל היו משועבדים לפרעה ועבדו בפרך. בני ישראל יצאו מהרע אל הטוב, מן השקר אל האמת ומגלות לגאולה והם יצאו ברכוש גדול כשידם על העליונה. אם כן, נשאלת השאלה כיצד ניתן להיות בניו חורין באמת בימינו אנו, במיוחד כאשר אנו חיים במצב תמידי של איום ולחץ וכפי שכתוב באגדה “בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו”.

רבי נחמן אומר

ננסה לבאר את העניין ע”י התייחסות לדבריו של רבי נחמן בהקשר של יציאת מצרים בספרו ” ליקוטי הלכות” : “וְזֶה הָעִנְיָן שֶׁל יְצִיאַת מִצְרַיִם נַעֲשֶׂה בְּכָל דּוֹר וָדוֹר וּבְכָל אָדָם וּבְכָל זְמַן, כִּי בְּכָל עֵת שֶׁהָאָדָם מְשֻׁקָּע, חַס וְשָׁלוֹם, בְּגָלוּת הַנֶּפֶשׁ כָּל אֶחָד כְּפִי שֶׁנִּתְפַּס בַּעֲווֹנוֹתָיו וּבְתַאֲווֹתָיו, רַחֲמָנָא לִצְלַן, וְיֵשׁ לִפְעָמִים שֶׁהָאָדָם מְשֻׁקָּע בְּגָלוּת הַנֶּפֶשׁ כָּל כָּךְ עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְגַלּוֹת לוֹ שׁוּם עֵצָה קְדוֹשָׁה אֵיךְ לָצֵאת מִן הַחֹשֶׁךְ וְהַגָּלוּת, .. אֲבָל כְּשֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רוֹצֶה לַחֲמֹל עָלָיו וּלְגָאֳלוֹ וּלְהַנְטוֹתוֹ לִתְחִיָּה לְהַכְנִיס בּוֹ הִתְעוֹרְרוּת לִתְשׁוּבָה לְבַל יִהְיֶה נִדְחֶה חַס וְשָׁלוֹם, אָז הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מֵאִיר בְּדַעְתּוֹ עֶצֶם הָאֱמֶת.. וְעַל-יְדֵי עֶצֶם הָאֱמֶת זוֹכֶה לֶאֱמוּנָה.. כִּי אַחַר יְצִיאַת מִצְרַיִם שֶׁאָז זָכוּ לְעֶצֶם אוֹר הָאֱמֶת, אֲבָל לֹא הָיָה הָאוֹר כִּי אִם לְפִי שָׁעָה כַּמְבֹאָר בַּכַּוָּנוֹת, רַק אַחַר כָּךְ זוֹכִין עַל-יְדֵי הַסְּפִירָה לְהַמְשִׁיךְ אוֹר הָעֵצוֹת בְּהַדְרָגָה וּבְמִדָּה”.

בני ישראל עברו דרך ארוכה, “אכלו מרורים” עד לגאולה, אך אז הגיע האור האמיתי שגאל אותם ואח”כ הם המתינו עד לקבלת התורה וההגעה לארץ ישראל הקדושה. שכן אותו אור אמת ושופע היורד עלינו בפסח, הוא שיאפשר לנו לצאת הן מהגלות הכללית של עם ישראל והן מהגלות הפנימית שכל אחד מאיתנו שרוי בה. אך עלינו ללכת צעד צעד, שלב אחר שלב ולדבוק בקב”ה ובתורתו , עלינו לזכור כי יש לנו את החופש לבחור בשמחה ולא בעצב ואנו צריכים לנקות היטב את החמץ מקרבנו – שהוא למעשה כל המידות הרעות והעוונות אשר מרחיקים אותנו מן הגאולה. הרי החירות בסופו של דבר היא החירות הרוחנית, החירות של הנפש ואמרו חכמינו ” אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה”.

כנגד ארבעה בנים דיברה התורה

ניתן לומר כי ארבעת הבנים – חכם, רשע, תם ושאינו יודע לשאול נמצאים עמוק בנפשנו ובאישיותנו המורכבת ממכלול תחושות ורגשות. בנוסף, ארבעת הבנים הם כנגד ארבעה לשונות של גאולה והם : ” “והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי”. תחילה הרשע יוצא נגד הגאולה, אח”כ הוא מוכן לקבל את האמונה אך אינו יודע לשאול, בהמשך הוא תם המתעניין באופן סתמי ולבסוף הוא נעשה חכם הלומד את התורה. בדיוק כפי שציינו קודם שעלינו להתקדם בשלבים בכדי לזכות בגאולה. ובכדי שנזכה להיות בני חורין אל לנו להתעלם משאר הבנים, שכן רק כאשר נכיר ונלמד לזהות ולאזן בין ארבעת הכוחות האלו, נוכל לזכות לחירות האמיתית שתוביל אותנו אל עבודת השם יתברך.

אנו מאחלים לכם פסח כשר ושמח,

מערכת אלי עזור לי

אלי עזור לי מציג- ט”ו בשבט

by azorlieli | Jan 25, 2016 | כללי, מנהגים

אלי עזור לי מציג את ט”ו בשבט כפי שלא הוצג מעולם.
“אַרְבָּעָה רָאשֵׁי שָׁנִים הֵם.
בְּאֶחָד בְּנִיסָן רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַמְּלָכִים וְלָרְגָלִים.
בְּאֶחָד בֶּאֱלוּל רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה. רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים, בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי.
בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַשָּׁנִים וְלַשְּׁמִטִּין וְלַיּוֹבְלוֹת, לַנְּטִיּעָה וְלַיְרָקוֹת.
בְּאֶחָד בִּשְׁבָט, רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָן, כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ.” (מסכת רה”ש א’,א’).

לחג הט”ו בשבט המוזכר לראשונה במסכת רה”ש, ישנה חשיבות רוחנית רבה וכן חשיבות הלכתית בכל הנוגע לעבודת האדמה (שמיטה, מעשרות, תרומות, ערלה וכו’). הפירוש של רש”י לדברים הנ”ל הם כי: “עבר רוב ימות הגשמים, שהוא זמן רביעה, ועלה השרף באילנות ונמצאו הפירות חונטים‏ מעתה”. למעשה עד לט”ו בשבט, ירדו רוב גשמי השנה והפירות שצמחו על האילנות חנוטים- הפכו מפרח לפרי. אם כן פירות שחנטו לפני ט”ו בשבט נחשבים לפירות של שנה שעברה ואלו שחנטו לאחר החג, הינם פירות של השנה החדשה.

בט”ו בשבט אנו כמובן נוהגים לאכול וליהנות מפירות הארץ בדגש על שבעת המינים (חשוב לשים לב לענייני כשרות בפירות היבשים), לנטוע עצים ולחזק את הקשר עם אדמת ארץ ישראל הקדושה. יש הנוהגים גם כן לערוך סדר ט”ו בשבט ולומר דברי הודאה ולשבח את תנובת הארץ. 

כי האדם עץ השדה

לא בכדי נאמר בתורה “כי האדם עץ השדה” (דברים כ’, י”ט). הרי הטבע כולו הוא נזר הבריאה של הקדוש ברוך הוא, והוא מספק לנו, בני האדם, משאבים רבים ויקרים לאין ערוך ועלינו לשמור עליו מכל משמר. אם נתייחס לדוג’ לנושא ההתחממות הגלובלית שהינו עניין בינלאומי, ולעובדה כי רוב המומחים טוענים כי הסיבה לכך היא פליטת גזי חממה. אפשר לומר שלא בדיוק שמרנו על הטבע שלנו. רק לאחרונה נערכה ועידת אקלים בינלאומית שעסקה בפתרונות לצמצום ההתחממות. בני האדם הם שותפים מלאים לבריאה וליצירה, ואנו צריכים ללמוד מהטבע ולא להרוס אותו.

אחד הדברים החשובים אותם ניתן ללמוד מהטבע הינו הצמיחה, ובמילים אחרות הגדילה וההתפתחות. הרי אחת מהמטרות אליהם הגענו לעולם היא להמשיך את הבריאה ולהביא ילדים לעולם, זה כוח היצירה שלנו כבני אדם. בהתחלה האדם הוא כגרעין קטן, הנשתל באדמה ואט אט הוא צומח ובהמשך גם מכה שורשים וכמובן נותן פירות כך גם האילן, הנותן פירותיו שבעתיד לבוא יצמחו מהם פירות חדשים. אך חשוב לזכור כי צריך להשקיע בעץ ולטפח אותו עד שהוא יניב פירות. ובדיוק כשם שצריך לעבוד קשה את האדמה, להשקות, לגזום, וכו’ כך אנו צריכים לטפח ולהצמיח את ילדנו. ולא רק את דור העתיד עלינו לטפח, גם את הקשר הזוגי עלינו לטפח ועלינו לשאוף כל הזמן לצמיחה.

עניין הגאולה אף הוא, נמשל לצמח, עלינו להיות מוכנים ובשלים ואנו מחכים בסבלנות ומתפללים בכל יום שהגאולה תגיע, ואנו צריכים להמתין בנחת עד לבואה. שכן הצמיחה האמיתית באה מבפנים, מתוך תוכנו. ומה שעוזר לנו לצמוח זה לימוד תורה ומעשים טובים והם למעשה הגשם שלנו והחמצן שלנו. בכדי שנוכל לגדול ולצמוח באמת, אנו צריכים ללמוד מהעצים, וכמותם – להתחזק ולהתעודד ולזכור כי גם כשקשה ורוח הסערה מטלטלת אותנו ורוצה לשבור אותנו, התורה היא המים החיים וגשמי הברכה לצמיחת הנשמה שלנו.

בעזרת השם שנזכה לגאולה בקרוב ושנזכה ליהנות מהפירות המתוקים של ארצנו הקדושה.

“דע לך 
שכל רועה ורועה 
יש לו ניגון מיוחד 
משלו 
דע לך 
שכל עשב ועשב 
יש לו שירה מיוחדת 
משלו 
ומשירת העשבים 
נעשה ניגון 
של רועה …
ומשירת העשבים 
מתמלא הלב 
ומשתוקק”

שירת העשבים נעמי שמר (ע”פ ר’ נחמן מברסלב)

חשיבות ספריו וסיפוריו של רבי נחמן מברסלב

by azorlieli | Jan 4, 2016 | כללי, סיפורים

חשיבות ספריו וסיפוריו של רבי נחמן מברסלב ,הטמונים בהם סודות גדולים.

אלי עזור לי  מאז ומעולם היה  לדוגל חשיבותו של הספר והסיפור שהם אחד מעמודי התווך לעם ישראל וליהדות בכלל, ולא בכדי אנחנו נקראים עם הספר. כידוע ספר הספרים הינו התנ”ך. וניתן באמת למצוא בו המון סיפורים המספרים את ההיסטוריה של העם היהודי ומשמשים לנו מורה נבוכים בענייני מוסר, התנהגות ושמירת מצוות בין אדם למקום וכמובן בין אדם לחברו ועוד ועוד. 

יש הרבה סיפורים וישנם הרבה מספרים ואם ניקח את התנ”ך כספר המוביל, שבכדי להתמצות בו ולהבינו צריך להיעזר במפרשים ובמבארים השונים. הרי שסיפורי המעשיות עוזרים לנו הרבה פעמים, להבין את הדברים בצורה פשוטה. רבי נחמן הצדיק היה ידוע בסיפורים שלו ובסיפוריו יש סודות גדולים מאוד, המשמשים מעין “פנס” שמאיר לנו את הדרך כאשר אנו מרגישים תקועים. מעבר לכך, השפה בה נכתבו סיפורי אלו, היא שפת קודש בעלת אופי נגיש, ולא בסגנון “רבני”, שאותו לא תמיד קל להבין. 

באחד מסיפוריו המעידים על חשיבותו של ספריו , סיפר רבי נחמן כך :

“פעם היה מלך אחד שבנו יחידו חלה, עד שכל הרופאים משכו ידיהם ממנו והתייאשו מרפואתו. בתוך כך בא רופא מופלג בחכמה מאוד וביקש המלך ממנו בתחנונים גדולים להשתדל עם בנו, והשיב לו את האמת, שרפואתו קשה ורחוקה מאוד, אך אף על פי כן אם יעשו עוד תחבולה אחת, אז אפשר שתהיה לו רפואה, אך איני יודע אם לומר לך זאת התחבולה, משום שהיא דבר קשה וכבד מאוד.

המלך הפציר בו מאוד לגלות לו את התחבולה. השיב הרופא: דע, שבנך הוא חולה מסוכן מאוד בתכלית, עד שכבר אי אפשר לתת לו לתוך פיו אפילו טיפה אחת מסממני הרפואות, אך יש סממני רפואות יקרות כאלה, אשר צלוחית אחת קטנה מאוד עולה לסך אלפי אלפים וצריכים למלא חביות רבות מסממנים היקרים האלה, לקחת בדליים מלאים מהסממנים האלה ולשפוך על בנך החולה, וממילא מובן שכל הסממנים היקרים האלה ילכו לאיבוד לגמרי, אך אף על פי כן יתחזק גופו מעט על ידי זה, ואולי מתוך שישפכו עליו הרבה כל כך, יכנס לתוך פיו גם כן איזה טיפה על כל פנים, על ידי זה אפשר שתהיה לו רפואה. ותיכף ומיד נתרצה המלך לזה וציווה לעשות כן, ועל ידי זה נתרפא בן המלך”.

הנמשל של סיפור זה לפי רבי נחמן באופן כללי הוא, שמכיוון שאנו שרויים במצב של חולי נפשי, הצדיק חייב לשפוך עלינו סממני רפואה יקרים. וגם אם נראה שהכל כאילו הולך לאיבוד, בעזרת הקב”ה, מעט מן הסממנים האלו ייקלטו ובעזרת הצדיק, הם ייספגו לתוך פינו ואזי נתרפא.

אחד מספריו החשובים ביותר של הרבי הינו הספר ליקוטי מוהר”ן. רבי נחמן אמר בעצמו ” שספריו הם שמירה גדולה לבית אפילו כשעומדים בתיבה ומגדל, הם טובה גדולה ושמירה גדולה לשמור את העשירות וממון האדם מכל היזקות, ושמירה גדולה לכל דבר”. ושאדם צריך לעשות הכל כדי להחזיק את ספריו של הרבי אפילו אם זה למכור את כל ספריו בכדי לקנות את הספר הנ”ל. וציין כי זה ספר קדוש זה הוא התחלת הגאולה.

לרבי יש כמובן עוד ספרים כגון: סיפורי מעשיות, ליקוטי הלכות, ליקוטי עצות ועוד וכן עוד ספרים שנכתבו על הרבי עצמו. על כל פנים, מכל ספריו של רבי נחמן ניתן ללמוד ולהתקרב לבוראנו ולספוג עוד ועוד דבש יקר מפז, או במילים אחרות סממנים שלאט לאט ירפאו אותנו ויקרבו אותנו על הגאולה השלמה.

“אנשים אומרים שסיפורי מעשיות יפים הם לשינה ואילו אני אומר, שעל-ידי סיפור מעשיות אפשר לעורר ישנים משנתם”. (רבי נחמן מברסלב)

חנוכה – אור גדול מאיר הכל

by azorlieli | Dec 6, 2015 | כללי, מנהגים

לכבוד בואו של חג החנוכה שיבוא עלינו לטובה בעזרת השם, ביום ראשון הקרוב. הכנו לכם באלי עזור לי  פוסט מלא ב-אור.

זמני החג:
• נר ראשון, יום א’, כ”ד ב- כסלו 6.12.15.
• נר שמיני, יום א’, א’ ב- טבת 13.12.15. 

“כשנכנסו יוונים להיכל, טימאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן, שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד. נעשה בו נס והדליקו בו שמונה ימים” (מסכת שבת כ”א)

חז”ל מלמדים אותנו aימי חנוכה הינם ימים בו אנו מודים ומהללים את הקב”ה, על כל הניסים והנפלאות שהוא עשה עמנו בעבר וכן על הניסים והנפלאות שהוא עושה עמנו בהווה, בכל יום ויום. רבי נחמן אומר (ליקו”מ ח”ב, ב) “שעיקר שעשוע עולם הבא הם התודה וההודאה, כי על ידי זה סמוכים וקרובים אליו יתברך(ליקוטי מוהר”ן ח”ב, ב). הניסים וההשגחה הפרטית, מתייחסים כמובן אלינו כעם – ניצחון המכבים על הרומאים, מעטים מול רבים וכו’. ובפן האינדיבידואלי- מצוות הדלקת נרות בכל בית ובית (גם נשים מחויבות במצווה זו), מרבים בצדקה וכו’. זמן הדלקת נרות הוא זמן הידוע כסגולה, וזוהי שעת רצון גדולה מאוד בפני הקב”ה. הודאה זו באה לידי ביטוי גם בכך שאנו מוסיפים את התפילה “על הניסים” (אותה מתפללים רק בחנוכה ובפורים), הן בתפילות העמידה והן בברכת המזון.

ניתן להסתכל על ניצחון המכבים את היוונים, כניצחון האישי שלנו על היצר הרע, על מידת התאווה ועל הפיתוי להתרחק מהאור. אך עלינו להתבונן עמוק עמוק פנימה ולמצוא את “פך השמן”, את הדלק, את מנוע הבעירה ובקיצור את הטוב שיש בנו. עלינו להתחשב בכל מעשה טוב “קטן” שאנו זוכים ומצליחים לקיים. כך, אנו נצליח להצית את החנוכייה שבליבנו ולהאיר עצמנו ואת סביבתנו וכל המעשים “הקטנים” יהפכו לאור גדול שמאיר את הכל. שכן, אחת המצוות היא של חנוכה הינה פרסום הנס, דהיינו פרסום האור, ולהראות לכולם את הטוב שהקב”ה מפיץ בעולמנו. ומי שייראה את “פרסומא ניסא” יתעורר בליבו ויחפש את “פך השמן”. ומתוך כך נזכה להיות “הארה לדורות”, שתהפוך להיות הארה כללית כל הזמן לעבודת השם.

חנוכה וחינוך

רבי נתן מברסלב (תלמידו הגדול של רבי נחמן), אומר לנו כי חנוכה זו לשון חינוך, כי בעצם ביכולתו לחנך אותנו, ללמדנו, על מהות והתנהלות מלחמת היצר, המתנהלת בין האדם החפץ בטוב ובין הרע החפץ ללכדו ברשת (ליקוטי הלכות, אוה”ח, חנוכה א). 

הייונים כידוע, רצו שנתרחק מעבודת השם ו”שנתיוון”, הם גזרו על ביטול שמירת השבת ועל מצוות המילה, ורצו להחיל עלינו עבודה זרה. אך יהודה המכבי לא נכנע להם, וכך נוצר מרד החשמונאים המפורסם. למעשה האדם צריך להילחם בעבודה הזרה ולהתגבר עליו ורק אז הוא יוכל להדליק את הנרות. החינוך כאן הוא למעשה החינוך העצמי לעבודת הקדוש ברוך הוא ושמירת מצוותיו. בנוסף ישנו את החינוך לילדנו, שכן, ההודאה מתחילה אצל כל איש בביתו, ועלינו לחנך את ילדנו להכרת התודה.

ונזכור תמיד שמעט מן האור דוחה הרבה מן החושך כי אור החנוכה הגדול שיורד עלינו, אור הנרות, מסמל את חיינו הרוחניים. והוא כולל בתוכו את המלחמה ואת הניצחון, ואת הכוח של “פך השמן הקטן” שנותן לנו בדיוק מה שאנו צריכים – נקודה אחת טובה, מעשה קטן, שממנו נצמח ונתעלה. כי זהו האור הנצחי, אותו אור שמבקש להתגבר על היצר. 

” ריבונו של עולם עזרנו ברחמיך הרבים, שנזכה לקיים מצות הדלקת נר חנוכה בזמנו – בשלמות כראוי, בקדושה ובטהרה, ובכונה גדולה ועצומה כראוי…. ויאירו לפניך אור קדושת מצותנו בכל העולמות כולם.
ונזכה לתקן כל העולמות כולם, על ידי קיום מצוה נפלאה זו של נרות החנוכה”