פרשת ויקהל, ספר שמות

by azorlieli | Mar 3, 2016 | פרשת השבוע

מכיוון שהשנה הינה שנה מעוברת, פרשת השבוע, אשר נקראת לרוב ביחד עם הפרשה הבאה “פקודי”, נקראת לבדה. כמו כן, גם ההפטרה משתנה (מכיוון שזו שנה מעוברת) וקוראים את ההפטרה מספר ‘מלכים’, שם מתארים את בניית בית המקדש בימי שלמה המלך.

הפרשה ממשיכה את תיאור מלאכת המשכן ואת הציוויים השונים ולמעשה היא דומה לפרשת תרומה, אם כי סדר הציוויים שונה. הפסוק הראשון בפרשה מזכיר ושב את מצוות שמירת השבת: “שֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן”. והוא בא להזכיר לבני ישראל את חשיבות שמירת השבת, ואת האיסור לעסוק במלאכת המשכן ביום זה.

לאחר מכן משה מגייס מתנדבים ומבקש כי יתרמו כסף וזהב ועורות: “קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה, לַיהוָה, כֹּל נְדִיב לִבּוֹ, יְבִיאֶהָ אֵת תְּרוּמַת יְהוָה: זָהָב וָכֶסֶף, וּנְחֹשֶׁת” (פרק ל”ה , פסוק ה’), בני ישראל נענים בחיוב: “וַיָּבֹאוּ הָאֲנָשִׁים, עַל-הַנָּשִׁים; כֹּל נְדִיב לֵב”. בזמן הבאת התרומות משה ממנה את בְּצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר, לְמַטֵּה יְהוּדָה ואת אָהֳלִיאָב בֶּן-אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה-דָן כאחראים על מלאכת המשכן והקב”ה מילאם ברוח חכמה: “מִלֵּא אֹתָם חָכְמַת-לֵב, לַעֲשׂוֹת כָּל-מְלֶאכֶת חָרָשׁ וְחֹשֵׁב, וְרֹקֵם בַּתְּכֵלֶת וּבָאַרְגָּמָן בְּתוֹלַעַת הַשָּׁנִי וּבַשֵּׁשׁ, וְאֹרֵג; עֹשֵׂי, כָּל-מְלָאכָה, וְחֹשְׁבֵי, מַחֲשָׁבֹת” (פרק ל”ה , פסוק ל”ה). ההתלהבות של בני ישראל גדולה היא והתרומות הן כה רבות ומשה מבקש מבני ישראל לחדול מלהביא תרומות.

מלאכת המשכן

המשכן עצמו נבנה מבחוץ פנימה, ז”א שכל קודם כל בונים את היסודות את הבניין עצמו ולאחר מכן את כלי המקדש. תחילה בונים את היריעות ע”י מלאכת מחשבת, ולאחר מכן את המבנה עצמו ע”י קרשים- עצי שיטים. אח”כ עושים את הפרוכת המפרידה בין קודש הקודשים להיכל המשכן ואת ארון הברית בו מניחים את הלוחות. אחרי כן עושים את השולחן עליו מניחים את לחם הפנים, את המנורה ואת מזבח הקטורת. את הקטורת ואת שמן המשחה בצלאל מכין על פי הוראות שקיבל ממשה בפרשת ‘תצווה’. לבסוף מכינים את מזבח העולה הממוקם בחצר המשכן, את הכיור המשמש את הכוהנים לרחצה ואת חצר המשכן.

מערכת אלי עזור לי

פרשת כי-תשא, ספר שמות

by azorlieli | Feb 25, 2016 | כללי, פרשת השבוע

בפעם הקודמת עסקנו בפרשת תרומה ספר שמות
פרשת השבוע מתחילה בציווי של הקב”ה לאסוף תרומה “מחצית השקל מכל בן עשרים ומעלה: ” זה יִתְּנוּ, כָּל-הָעֹבֵר עַל-הַפְּקֻדִים–מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל, בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ: עֶשְׂרִים גֵּרָה, הַשֶּׁקֶל–מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל, תְּרוּמָה לַיהוָה” (פרק ל’ , פסוק י”ג). עוד כתוב “הֶעָשִׁיר לֹא-יַרְבֶּה, וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט, מִמַּחֲצִית, הַשָּׁקֶל”. מטרתה של התרומה הינה עבור בניית המשכן, והכוונה היא שכולם ייתנו סכום שווה וכך תרומתם תהיה זהה לבניית המקדש. בהמשך הפרשה מפרטת את בניית כיור הנחושת, את שמן וכן את ציווי הקטורת. הקב”ה מצווה על משה למנות את בצלאל בן חורי לעמוד בראש ביצוע מלאכת המשכן. 

לוחות הברית וחטא העגל

הפסוקים שבאים לפני קבלתו של משה את לוחות הברית מציינים את חשיבותה של שמירת השבת: ” שָׁמְרוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶת-הַשַּׁבָּת, לַעֲשׂוֹת אֶת-הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם, בְּרִית עוֹלָם בֵּינִי, וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל–אוֹת הִוא, לְעֹלָם: כִּי-שֵׁשֶׁת יָמִים, עָשָׂה יְהוָה אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ” (פרק ל’א , פסוק י”ז). אזכור זה מגיע בתום ציווי מלאכת המשכן, בשביל להזכיר לבני ישראל שלא יעבדו בשבת וששמירת השבת הינה ברית בין עם ישראל לקב”ה.

משה מקבל את לוחות הברית : ” וַיִּתֵּן אֶל-מֹשֶׁה, כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ בְּהַר סִינַי, שְׁנֵי, לֻחֹת הָעֵדֻת–לֻחֹת אֶבֶן, כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים” (פרק ל’א , פסוק י”ח). משה עולה להר סיני ובני ישראל מחכים לו ורואים כי הוא מתעכב לרדת והם פונים לאהרון. אהרון משיב להם שיביאו לו את כל נזמי הזהב אשר ברשותם :” וַיִּקַּח מִיָּדָם, וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט, וַיַּעֲשֵׂהוּ, עֵגֶל מַסֵּכָה; וַיֹּאמְרוּ–אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם” (פרק ל’ב , פסוק ד’). קב”ה פונה אל משה ואומר לו : “לֶךְ-רֵד–כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ” , לפני שמשה יורד אל העם הוא מתפלל אל הקב”ה שלא ישמיד את בני ישראל. 

משה יורד אל העם שובר את לוחות הברית ומשמיד את העגל. אח”כ משה מצווה לבנות עוד שני לוחות והקב”ה מתגלה אליו והחוטאים בחטא העגל נענשים. הפרשה מסתיימת עם עלייתו של משה להר סיני שם לא אכל ולא שתה במשך ארבעים יום וארבעים לילה “וַיִּכְתֹּב עַל-הַלֻּחֹת, אֵת דִּבְרֵי הַבְּרִית–עֲשֶׂרֶת, הַדְּבָרִים” ושכמשה יורד שוב אל העם, קורן עורו מקדושת הקב”ה “וְרָאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶת-פְּנֵי מֹשֶׁה, כִּי קָרַן, עוֹר פְּנֵי מֹשֶׁה; וְהֵשִׁיב מֹשֶׁה אֶת-הַמַּסְוֶה עַל-פָּנָיו, עַד-בֹּאוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ” (פרק ל’ד ,פסוק ל”ה).

מערכת אלי עזור לי

פרשת השבוע- תרומה

by azorlieli | Feb 18, 2016 | כללי, פרשת השבוע

פרשת השבוע ממשיכה את נושא הפרשה הקודמת תרומה ועוסקת גם כן בפירוט ציווי הקמת המשכן. הפרשה מתחילה בציווי הדלקת המנורה בכל יום: ” וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית–לַמָּאוֹר: לְהַעֲלֹת נֵר, תָּמִיד” (פרק כ”ז , פסוק כ’). ומייד אחר כך מופיע פירוט מדוייק של הכנת פרטי בגדי הכהן הגדול המהודרים: “וְאֵלֶּה הַבְּגָדִים אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ, חֹשֶׁן וְאֵפוֹד וּמְעִיל, וּכְתֹנֶת תַּשְׁבֵּץ, מִצְנֶפֶת וְאַבְנֵט; וְעָשׂוּ בִגְדֵי-קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ, וּלְבָנָיו–לְכַהֲנוֹ-לִי” (פרק כ”ח , פסוק ד’). בעוד שלכהן הגדול היו שמונה בגדים, לכהנים ההדיוטים (הרגילים) היו ארבעה בגדים: מכנסיים, אפוד מגבעת, כתונת ואבנט.בגדי הכהונה משמשים את הכוהנים בעבודתם בבית המקדש.

“וְעָשִׂיתָ חֹשֶׁן מִשְׁפָּט, מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב–כְּמַעֲשֵׂה אֵפֹד, תַּעֲשֶׂנּוּ; זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי, וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר–תַּעֲשֶׂה אֹתו” (פרק כ”ח , פסוק ט”ו). החושן למעשה מעוטר בשתים עשרה אבנים טובות עליהן היו חקוקים שמות שבטי בני ישראל. כמו כן נאמר בכתובים כי גם שמות אבותינו הלוא הם- אברהם, יצחק ויעקב היו חקוקות על החושן.

על מנת שהכהנים יוכלו לעבוד את הקב”ה יש לקדשם על ידי הקרבת קורבנות ומשיחה בשמן מיוחד הנקרא” שמן המשחה”, “וְלָקַחְתָּ אֶת-שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, וְיָצַקְתָּ עַל-רֹאשׁוֹ”. טקס הקדושה נמשך שבעה ימים ויש לקיימו מיום הקמת המשכן. כמו כן, גם את המזבח יש למשוח במשך שבעה ימים, כדי שיהיה ניתן להקריב בו קורבנות. פרט למזבח העולה, בתוך היכל המשכן היה גם מזבח עשוי זהב עליו אהרון הכהן הקטיר קטורת פעמיים ביום: “וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרֹן, קְטֹרֶת סַמִּים; בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר, בְּהֵיטִיבוֹ אֶת-הַנֵּרֹת—יַקְטִירֶנָּה” (פרק ל’, פסוק ז’). לקטורת היה ריח חזק מאוד והיא הייתה עשויה ממיני בשמים- צמחים (צרי, צפורן, חלבונה, מור וכו’).

הפרשה מסתיימת בפסוק: “וְכִפֶּר אַהֲרֹן עַל-קַרְנֹתָיו, אַחַת בַּשָּׁנָה: מִדַּם חַטַּאת הַכִּפֻּרִים, אַחַת בַּשָּׁנָה יְכַפֵּר עָלָיו לְדֹרֹתֵיכֶם–קֹדֶשׁ-קָדָשִׁים הוּא, לַיהוָה” (פרק ל’, פסוק י’). אשר ממנו אנו למדים כי ביום הכיפורים, הכהן הגדול הקטיר את הקטורת בקודש הקודשים (אליו היה נכנס הכהן, ביום הכיפורים בלבד).

מערכת אלי עזור לי

פרשת השבוע-פרשת משפטים, ספר שמות

by azorlieli | Feb 4, 2016 | כללי, פרשת השבוע

בפעם שעברה אלי עזור לי הציג את פרשת בשלח,ספר שמות

“וְאֵלֶּה, הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר תָּשִׂים, לִפְנֵיהֶם” (פרק כ”א , פסוק א’). פרשת השבוע עוסקת במצוות ובדינים רבים כגון דיני נזיקין, דיני ממונות וכן במצוות רבות שבין אדם לחברו. תחילה נפתחת בדיני עבד עברי: “כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי, שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד; וּבַשְּׁבִעִת–יֵצֵא לַחָפְשִׁי, חִנָּם” (פרק כ”א , פסוק ב’). כאשר אדם נתפס בשעת גניבה ואינו יכול להשיב את אשר גנב, הוא נמכר כעבד ע”י בית הדין ומשלם את חובו. העבד משתחרר בתום שש שנים (אלא אם כן העבד בוחר להישאר מסיבות שונות ואז הופך לעבד נרצע), שכן אדם יהודי הוא עבד לקב”ה ולא לאדם אחר. כמו כן, לעבד ישנם זכויות ותנאים סוציאליים הוגנים ומטרת תקופה זו, היא לתקן את דרכו הרעה של העבד וללמדו למעשים טובים. לאחר מכן הפרשה מפרטת במרוכז דיני נזקי גוף ודיני ממון וכן דינים שונים ביניהם: מצוות שמירת שבת, אזכור של שלושת הרגלים, מצוות שמיטה, איסור ערבוב בשר וחלב:”לא-תְבַשֵּׁל גְּדִי, בַּחֲלֵב אִמּו” ֹואיסור עבודה זרה:”לֹא-תִשְׁתַּחֲוֶה לֵאלֹהֵיהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם”.

כריתת ברית בין בני ישראל לקב”ה

כאשר משה מסיים לספר לעם את כל המשפטים נכרתת ברית בין עם ישראל לקב”ה: “וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית, וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם; וַיֹּאמְרוּ, כֹּל אֲשֶׁר-דִּבֶּר יְהוָה נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע” (פרק כ”ד , פסוק ז’). טקס הברית כולל הקרבת קורבנות וזבחים שבני ישראל מקריבים לקב”ה ומשה בונה מזבח תחת הר סיני ומקריב שם קורבנות ביחד עם אהרון וזקני העם. לאחר מכן הקב”ה מצווה על משה לעלות להר סיני בכדי לקבל את לוחות הברית: “וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה–וֶהְיֵה-שָׁם; וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת-לֻחֹת הָאֶבֶן, וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה, אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי, לְהוֹרֹתָם” (פרק כ”ד , פסוק י”ב). לפני שמשה עולה אל הר סיני הוא ממנה את הזקנים ואת אהרון וחור לשמור על המחנה בו נמצא העם. הפרשה מסתיימת בעלייתו של משה להר סיני למשך ארבעים יום וארבעים לילה: “וַיָּבֹא מֹשֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן, וַיַּעַל אֶל-הָהָר; וַיְהִי מֹשֶׁה, בָּהָר, אַרְבָּעִים יוֹם, וְאַרְבָּעִים לָיְלָה” (פרק כ”ד , פסוק י”ח).

פרשת השבוע- בשלח, ספר שמות

by azorlieli | Jan 21, 2016 | כללי, פרשת השבוע

בפעם הקודמת אלי עזור לי הציג את פרשת השבוע בא- לקריאה לחצו כאן

פרשת השבוע, שנקראת בסמיכות לחג הט”ו בשבט, מתחילה בעזיבתם של בני ישראל את מצרים ובצאתם למסע לארץ ישראל ולקבלת התורה בהר סיני. הקב”ה מלווה את כמובן את בני ישראל : “וַיהוָה הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן, לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ, וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ, לְהָאִיר לָהֶם–לָלֶכֶת, יוֹמָם וָלָיְלָה” (פרק י”ג, פסוק כ”א). הקב”ה מערים על פרעה ולוקח את בני ישראל לכיוון ים סוף, בכדי לגרום לפרעה לחשוב שהם לכודים, ושהוא ירדוף אחריהם. ואכן פרעה רודף אחריהם : “וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם אַחֲרֵיהֶם, וַיַּשִּׂיגוּ אוֹתָם חֹנִים עַל-הַיָּם, כָּל-סוּס רֶכֶב פַּרְעֹה, וּפָרָשָׁיו וְחֵילוֹ–עַל-פִּי, הַחִירֹת, לִפְנֵי, בַּעַל צְפֹן” (פרק י”ד, פסוק ט’).

בני ישראל מצידם מגיבים בבהלה ואז משה מבטיח להם כי יראו את ישועת השם, וכאן מגיע הנס הגדול – קריעת ים סוף : “וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת-יָדוֹ, עַל-הַיָּם, וַיּוֹלֶךְ יְהוָה אֶת-הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כָּל-הַלַּיְלָה, וַיָּשֶׂם אֶת-הַיָּם לֶחָרָבָה; וַיִּבָּקְעוּ, הַמָּיִם. וַיָּבֹאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם, בַּיַּבָּשָׁה; וְהַמַּיִם לָהֶם חוֹמָה, מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם. (פרק י”ד, פסוק כ”א- כ”ב). בעוד שבני ישראל חוצים את הים, המצרים טובעים בים.

שירת הים והמן היורד מהשמיים

“אָז יָשִׁיר-מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת, לַיהוָה, וַיֹּאמְרוּ, לֵאמֹר: אָשִׁירָה לַיהוָה כִּי-גָאֹה גָּאָה, סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם” (פרק ט”ו, פסוק א’). בעקבות הנס הגדול בני ישראל פצחו בשיר הודיה לקב”ה, והשיר מתאר את הנס הגדול, את כוחו של הקב”ה ואת הפחד של כל העמים. הנשים גם כן מצטרפות לשירה בהנהגתה של מרים הנביאה.

“וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן-הַשָּׁמָיִם; וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר-יוֹם בְּיוֹמוֹ, לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם-לֹא” (פרק ט”ז, פסוק ד’). לאחר כחודש שהם שוהים במדבר בני ישראל מתלוננים והקב”ה מוריד עליהם את המן במשך 40 שנה, עד כניסתם לארץ ישראל. המסע ממשיך ואיתו התלונות והפעם העם מלין על חוסר מים. משה מכה בסלע ויוצאים ממנו מים לשתייה. היעדר האמונה מביאים לכך שבסוף הפרשה בני ישראל נאלצים לצאת למלחמה מול עמלק והם גוברים עליהם בכוח האמונה ובזכות ההשגחה של הקב”ה. בתום המלחמה הקב”ה אומר לבניו: “מָחֹה אֶמְחֶה אֶת-זֵכֶר עֲמָלֵק, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם”.

.מערכת אלי עזור לי

פרשת השבוע- בא, ספר שמות-אלי עזור לי

by azorlieli | Jan 14, 2016 | כללי, פרשת השבוע

בפעם הקודמת עסקנו בפרשת וארא-ספר שמות
פרשת בא ממשיכה לספר על המכות, אשר מכה הקב”ה במצרים. אך לפני שלושת המכות האחרונות, הקב”ה שולח את משה לפרעה: “וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אֶל-פַּרְעֹה, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כֹּה-אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי הָעִבְרִים, עַד-מָתַי מֵאַנְתָּ לֵעָנֹת מִפָּנָי; שַׁלַּח עַמִּי, וְיַעַבְדֻנִי” (פרק י’ פסוק ג’). פרעה משיב למשה ואהרון ושואל אותו “מִי וָמִי, הַהֹלְכִים” ומשה עונה: ” ויֹּאמֶר מֹשֶׁה, בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ; בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ, נֵלֵךְ–כִּי חַג-יְהוָה, לָנוּ” (פרק י’ פסוק ט’). פרעה מסרב ועונה כי הוא מוכן שרק הגברים ילכו, ואז הקב”ה משלח במצרים את המכה השמינית- ארבה כבד מאוד. לאחר מכן הקב”ה מקשה את לב פרעה ומכה בהם את המכה התשיעית- חושך, בני ישראל כידוע אינם סבלו מהמכות: “וּלְכָל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר, בְּמוֹשְׁבֹתָם”.

טרם המכה העשירית והאחרונה- בכורות, הקב”ה אומר למשה: “עוֹד נֶגַע אֶחָד אָבִיא עַל-פַּרְעֹה וְעַל-מִצְרַיִם–אַחֲרֵי-כֵן, יְשַׁלַּח אֶתְכֶם מִזֶּה”. ועוד אומר למשה שיישאלו מהמצרים כלי כסף וזהב, ובכך למעשה הקב”ה מקיים הבטחתו “וייצאו ברכוש גדול”. משה מזהיר את פרעה בפני המכה האחרונה ויוצא מארמונו. 

חג הפסח ומכת בכורות 

הקב”ה מכין את בני ישראל לקראת היציאה ממצרים, וקובע כי חודש ניסן, יהיה: “רֹאשׁ חֳדָשִׁים: רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם, לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה” (על כן חודש ניסן הוא חודש הגאולה, כי בו יצאו בנ”י ממצרים), וכן מפרט להם את דיני קרבן הפסח ואת איסור אכילת החמץ “שִׁבְעַת יָמִים, מַצּוֹת תֹּאכֵלו.. כָּל-מַחְמֶצֶת, לֹא תֹאכֵלוּ; בְּכֹל, מוֹשְׁבֹתֵיכֶם, תֹּאכְלוּ, מַצּוֹת” (פרק י”ב פסוקים טו’ ו-כ’).הקב”ה אומר לבני ישראל שימרחו את דם הקרבן על המשקוף וכך הוא ייפסח עליהם: “וְהָיָה הַדָּם לָכֶם לְאֹת, עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר אַתֶּם שָׁם, וְרָאִיתִי אֶת-הַדָּם, וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם; וְלֹא-יִהְיֶה בָכֶם נֶגֶף לְמַשְׁחִית, בְּהַכֹּתִי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם” (פרק י”ב פסוק י”ג). 

בחצות הלילה הקב”ה בכבודו ובעצמו יורד מצרימה להכותם : “וַיהוָה הִכָּה כָל-בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם”. ואז פרעה נכנע קורא למשה ואהרון ואמר להם ” קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי”. הפרשה מסתיימת בדינים נוספים הקשורים לחג הפסח, במצוות קידוש בכורות, מצוות סיפור יציאת מצרים. הפסוק האחרון בפרשה מתייחס למצוות תפילין: “והָיָה לְאוֹת עַל-יָדְכָה, וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ: כִּי בְּחֹזֶק יָד, הוֹצִיאָנוּ יְהוָה מִמִּצְרָיִם” (פרק י”ג פסוק ט”ז).